למגייסים רבים חששות מפני מועמדים בעלי כישורי יתר (אובר קוואליפייד), והם עשויים לתקוף את הסוגיה בריאיון העבודה בצורת שאלות שונות, המביעות חששות שונים. המועמדים, מצדם, נכנסים למגננה שעלולה לחזק את חששות המגייסים. להלן שאלות והחששות האפשריים, והדרכים להתמודד עמן.
"אתה לא חושב שאתה 'אובר קואוליפייד' לתפקיד?"
הנחת המראיין הבסיסית היא שאם המועמד תופס עצמו כ"אובר קואוליפייד", המוטיבציה שלו ונכונותו לעבוד ייפגעו.
בתגובה אפשר לפתוח באמירה חיובית, כללית וריאלית: "כאדם מציאותו והגיוני אני מודע היטב ללחצי התקופה. אני יודע ששוק העבודה מונע מביקוש והיצע, והקביעה 'אובר קואוליפייד' היא יחסית, ותלויה בלחצי בשוק. אני מבין זאת ומקבל את המצב".
כדי להמשיך לשדר נכונות לעבוד ולהפגין תדמית מציאותית וחיובית, אפשר להעלות את יתרונות המצב, שמתעלים על החסרונות. לדוגמה, אפשרות המועמד להתחיל לעבוד ולייצר רווחים לחברה מייד, ללא תקופת למידה; התועלת שבהעסקת מועמד שכבר עבר הכשרות יקרות בחברות שבהן עבד; ההזדמנות ליהנות מהמיומנויות שבאמתחתו, שאינן נלמדות בשום הכשרה פורמאלית, כגון ניסיון בגיוס עובדים, בניהול, בהובלת צוות, ביצירת מוטיבציה וכיו"ב.
חששות לגבי העתיד
החשש העיקרי של המראיין הוא שהמועמד נמצא כאן מחוסר בררה, ושיעזוב כשימצא תחליף למשרה. לכן, כל מה שאפשר לעשות כדי להביע רצינות בנוגע למחויבות ארוכת טווח עשוי לעזור.
ראשית תסייע הפגנה של מוטיבציה לתפקיד. אפשר לומר מפורשות: "כמו לכל תפקיד, לתפקיד הזה יש יתרונות וחסרונות, ומבחינתי יתרונותיו מתעלים על החסרונות. זה בדיוק מה שאני אוהב לעשות ועושה הכי טוב, וזה חשוב לי יותר מכסף או ממעמד". אפשר גם להיות ספציפי ולפרט, למשל: "התפקיד משלב גישה מתמדת למספרים, ללקוחות ולשיווק, ואלה הם בדיוק תחומי העניין והחלקים החזקים שלי".
אחר, כדי להסיר את החשש לזמניות ההתקשרות, על המועמד להביע נכונות למחויבות ארוכת טווח בקריירה, ואף להדגים מעברו התעסוקתי דפוס של קביעות במקומות עבודה. כדי לחזק זאת הוא יכול לפרט מרכיבים שהיו "קטנים עליו" באחד מתפקידיו בעבר, ולהראות כיצד היה מחויב להם ומסופק גם מקיומם.
לבסוף, אם ניכר שאלה לא מפחיתים מחשש המגייס, המועמד יכול להציע להתחייב בחוזה לטווח ארוך.
האם חשבת להקים עסק משלך?
בתשובה לשאלה זו יש לתת את הדעת לכך שכנות אין משמעה חשיפת כל הפנטזיות העסקיות הפרטיות.
מצד אחד תשובה חיובית ונלהבת עלולה להציג את המועמד כמי שרצונו האמיתי הוא להיות במקום אחר, והוא נמצא כאן רק משום שכשל בעסקיו הפרטיים. המעסיק עלול לחשוש שזה יצא במהרה לדרכו העצמאית, ואולי אף יגזול כמה לקוחות גדולים או סודות עסקיים.
מצד שני, תשובה שלילית וחד-משמעית תצייר את המועמד כאדם שמתעניין רק בביטחון תעסוקתי, ומעולם לא חלם חלומות גדולים.
כדאי להתמקם באמצע, בין שתי התשובות. אפשר להציג את הנושא כרעיון שבהחלט עלה במהלך הקריירה, אך ירד מהפרק בשל מאפייני הקמת עסק, שלא קוסמים למועמד. חשוב, כמובן, שאלה לא יאפיינו את המשרה המוצעת. למשל, עורך דין המועמד לתפקיד לשכתי-מקצועי יכול לומר: "הקמת עסק משלי דורשת עיסוק במיתוג ובשיווק העסק יומם וליל, ואני מעדיף להשקיע את זמני בעשייה מקצועית, משפטית גרידא".
בכל מקרה יש להראות שכל דחף להקים עסק הוא בבחינת נחלת העבר, וגם כאן הצעת מוכנות לחתימה על חוזה עבודה לטווח ארוך תמנע את החשש לעזיבה במהרה.
חוסר הלימה עם ציפיות השכר של המועמד
חשש המגייס לא לעמוד בציפיות השכר של המועמד הוא ריאלי ומובן. כדי שזה לא יהווה מכשול עוד בטרם נבדקה התאמתו ועניינו בתפקיד, על המועמד להביע מלכתחילה גמישות , ולציין שהמשכורת הקודמת לא רלוונטית כלל לתהליך חיפוש העבודה הנוכחי.
במקביל רצוי שהמועמד ידגים למגייס כיצד העסקתו תוביל ליתרונות פיננסיים, המפצים על עלות משכורתו. לצורך כך הוא יכול להשתמש בדוגמאות מעברו, שמראות כיצד העלה את תשואות החברה, קיצץ בעלויות, הגדיל את החסכונות, וכיו"ב. כך מתקבל המסר שבעלות העסקה הכוללת החברה משלמת פחות.
לסיכום, האסטרטגיה להתמודדות שאלות המראיין החושש להעסיק אדם בעל ניסיון יתר מהותה העברת המסרים עיקריים הללו: המוטיבציה לתפקיד לא נובעת מחוסר ברירה;
למועמד ערך מוסף שאין לאחרים; החסרונות יכולים להפוך ליתרונות משמעותיים לארגון. מסרים אלה בהחלט ניתנים להעברה לא כדאי להרים ידיים ברגע שבו המראיין מעלה את סוגיית ניסיון היתר, אפשר להתעקש ולשכנע אותו בצדקת ההחלטה לקבלכם לעבודה. בהצלחה!
