לגבריאל אלקובי, 47, תואר שני במינהל עסקים וניסיון עשיר בניהול פרויקטים ובניהול משאבי אנוש, לרבות בחברות ציבוריות. לפני כשנה צומצמה משרתו כמנהל פרויקטים בתחום משאבי האנוש, אבל כיום הוא שוב מועסק: חבוש בכובע טבחים ולבוש בסינר, הוא משמש כעוזר טבח באולם אירועים בקריית גת. "בהתחלה שלחתי קורות חיים למשרות ניהול לוגיסטיות או כוח אדם, המתאימות לכישוריי, אך לא הייתה היענות", מספר אלקובי. "חשבתי שאולי קורות החיים שלי לא מנוסחים טוב ואיבדתי את הביטחון, אז פניתי לשתי חברות המתמחות בכתיבת קורות חיים. כשראיתי בחלוף הזמן שעדין אין כל היענות, הסבירו לי באותן החברות שהבעיה היא לא בקורות החיים שלי, אלא במצב השוק. מאז הגשתי מועמדות לכל מיני משרות, ביניהן עובד אינסטלציה, עובד ייצור ומחסנאי בחברת היי-טק. כבר התייאשתי מהחיפושים".
למחוק 15 שנות ניסיון
על-פי נתוני חברת רדמץ', המפתחת מערכות לניהול כוח אדם, משך הזמן הממוצע למציאת משרה התארך בשנה האחרונה ממספר שבועות לתקופה בת ארבעה חודשים עד חצי שנה. מספר מבקשי העבודה עלה בכ-30%, ובשוק בולטת התופעה של מחפשי עבודה אקדמאים ובעלי ניסיון ניהולי, הפונים למשרות שאינן תואמות את כישוריהם, כמו ניהול משרד. בתחום זה 40% ממגישי המועמדויות הם בעלי תואר שני בתחומי כלכלה, שיווק או מינהל עסקים. כך גם בתחום הפיננסי, שם 15% ממגישי המועמדות לתפקידי חשבים הם בעלי ניסיון בייעוץ כלכלי או בראיית חשבון. המצב מאלץ את אלה שאיבדו את משרתם הקבועה על רקע קיצוצים, להתפשר הן מבחינת שכר והן מבחינת דרגות ניהול, קובע דני אבידור, מנכ"ל רדמץ': "מדובר במגמה גלובלית. באותן חברות היי-טק שבהן בעבר השכר היה מוכתב על-ידי העובדים, שהיו מציבים למעסיקים את ימי החופשה שברצונם לקבל או את סוג הרכב, היום המגמה היא שמועמד אומר כבר בתחילת ראיון העבודה שהוא מוכן להתפשר על שכר ותנאים. כך, אנשים שניהלו מחלקות וצוותים גדולים, והיו רגילים לתפקיד ניהולי, מוכנים לעבוד במשרות פחותות יותר".
מכשלה בולטת, שאיתה מתמודדים אותם אקדמאים ומנהלים לשעבר, היא עודף הכישורים שהם מביאים, מה שמוביל לתשובת המעסיק כי המועמד הוא "אובר קווליפייד". "כשביקשתי לעבוד במשרה נמוכה מניסיוני, אפילו להתחיל משכר מינימום, נבהלו מקורות החיים שלי", מספר אלקובי. "היו מקומות שהעדפתי להגיע בלי קורות חיים וביקשתי שייתנו לי לעבוד. אבל תמיד שואלים מה עשיתי בעבר, וברגע ששומעים, אומרים שאין שום דבר בשבילי. אני לא פוחד מעבודות פשוטות ואין לי חששות מעבודה קשה, אבל המעסיקים בולמים אותי בגלל הניסיון. הסביבה הקרובה הציעה לי למחוק את התארים מקורות החיים, אבל אני בן 47, וכששואלים מהם כישוריי, אני לא יכול לשקר".
צחי פניאל, 40, שהיה מנהל בכיר במכבי שירותי בריאות ועזב לפני שנה, מזדהה: "חשבתי שבתוך שלושה חודשים עד חצי שנה אמצא תפקיד שהולם את כישוריי ואת ההיסטוריה שלי. תחילה חיפשתי משרות בדרג ניהולי בינוני-בכיר, כמו מנכ"ל או סמנכ"ל כספים, אבל אחרי חצי שנה, כשראיתי שאין היענות, התחלתי להגיש מועמדות אפילו לתפקיד ראש צוות או כלכלן מן השורה. עידנתי את קורות החיים ושלחתי מועמדות לתפקידים נחותים יותר, ואז נתקלתי בבעיה הפוכה, של מוכשר מדי, כי הדרישה הייתה לכלכלן מתחיל ואני לא יכול למחוק 15 שנות ניסיון".
אורנה לנדאו, סמנכ"ל פיתוח עסקי וארגוני בחברת ההשמה ORS, ממליצה: "למצב כזה יש שני שלבים שאותם צריך לצלוח. האחד הוא מיון קורות החיים, והשני - הראיון. מומלץ לא להעמיס את קורות החיים ולנסות לצמצם את הכישורים הניהוליים, אך, כמובן, לא להחביא את הניסיון. עדיף לא לציין את ההיררכיה הניהולית, ולנסות להדגיש יותר את התחום המקצועי. בראיון העבודה מומלץ להעלות את הנושא, אם המעסיק לא העלה אותו, ולהסביר למעסיק שאתה מעוניין לעבוד במקצוע שלך ושחשובה לך העשייה, ולאו דווקא הדרג הניהולי".
עורכות דין הופכות למזכירות
אורן כדר, 35, תואר שני במשפטים, ניהל מחלקה בחברת ביטוח ישיר, עד שבוקר אחד, בנובמבר האחרון, גילה שהוא בחוץ. תפקידו כלל כישורי עורך דין וכישורי ניהול, והיום הוא מחפש עבודה בתחום, אך כבר מריח את הצפוי: "ברור לי שאצטרך להתגמש, ולו בגלל המצב הבעייתי בשוק. הייתי בכמה ראיונות עבודה; בחלקם דובר בתפקיד קטן ממה שעשיתי, ובאחרים הבהירו מיד שעליי להתגמש לגבי המשכורות והתנאים שלהם הייתי רגיל. מדובר במשכורות כל-כך נמוכות, שבשורה התחתונה עדיף לי לחתום אבטלה. המעסיקים אמרו לי מפורשות שהשכר הוא כזה בגלל המצב בשוק, ולהבנתי זה ממש ניצול ציני".
בצד המעסיק מתייחסים לכך כאל תופעת לוואי של הזמן הזה. גידי קמחי, מנכ"ל חברת התוכנה טסנת מקבוצת אמנת, המעסיקה כ-700 עובדים, אומר: "בדצמבר גייסנו 13 עובדים, ואכן זיהינו כמה מגמות. יש היום יותר ויותר*אנשים טובים מאוד ומיומנים,*שמוכנים לעבוד בתנאים הרבה*פחות נוחים ממה שהיו רגילים. במהלך הגיוס קלטנו עובדים שעדיין עבדו ושביקשו להיקלט אצלנו, וגם עובדים שפוטרו ושמחפשים עבודה. מדובר באנשים שעונים באופן מלא על הדרישות לתפקיד, ואצל חלקם הכישורים אפילו גבוהים יותר מהנדרש.
"אלה שפוטרו מוכנים לעבוד היום בתנאים הרבה יותר נוחים לחברה, לעומת אלה שעבדו במקום אחר ושלא פוטרו, שם הגמישות פחות נוחה".
אבידור מזהה מגמה כאובה במיוחד בקרב נשים בשוק מחפשי העבודה: "ניתן לראות היום נשים רבות עם תארים מתקדמים, כמו עורכות דין או רואות חשבון, מגישות מועמדות לתפקידים אדמיניסטרטיביים שאינם הולמים את כישוריהן, ומוכנות לעבוד בתפקידי ניהול משרד".
ואכן, ג'ולי מאיה, 31, שעבדה בשנתיים האחרונות כמנהלת גיוס בחברת היי-טק וששימשה במקביל כעוזרת אישית למנכ"ל, מצאה עצמה באוקטובר האחרון, על רקע קיצוצים, מחפשת עבודה ונאלצת להתפשר: "אני מחפשת בתחום גיוס כוח אדם, וזה היה הדובדבן שבקצפת שלא הסכמתי להתפשר עליו. אבל בגלל המצב אני נאלצת לפנות למשרות כמו מנהלת משרד או מזכירה. לא שחלילה אני מזלזלת, אבל זאת ממש התפשרות מצדי. יש גם הבדל מהותי בשכר בין מנהלת משרד לפקידה".
רדמץ' מדווחת על ירידה של כ-20% בשכר המוצע במשק, אבל לדידה של מאיה מדובר בצניחה משמעותית. "אני מגיעה עם תעודות ועם תארים וניסיון של למעלה מעשר שנים, ומציעים לי שכר של 20 שקלים לשעה, או משכורת גלובלית שלא עולה על 5,000 שקלים", מספרת מאיה. "השכר הכי גבוה שהציעו לי בכל התקופה האחרונה היה 5,500 שקלים. זאת משכורת שקיבלתי לפני שבע שנים".
כדר: "ברור לי שזה טיימינג לא טוב לחפש עבודה, ויש דברים שאני מוכן להתפשר עליהם וכאלה שלא. אולי בעוד חודשיים אדבר אחרת. אם אקבל משרה שמאוד מעניינת אותי, עם שכר ראוי אבל ללא רכב, אשקול זאת. אבל כבר ברור לי שהשכר הבא יהיה 20% פחות ממה שאני רגיל".
לדברי קמחי, השכר אינו חזות הכול מבחינת העובדים: "אנחנו נעזרים בכלי של מימוש אופציות, שהיום, יותר מתמיד, רואים בו העובדים כלי אמיתי שמהווה פיצוי לשכר, שנמוך מבעבר. תופעה נוספת אצלנו היא חזרה של שלושה בכירים מהדרג הניהולי השני והשלישי, שעזבו את החברה לפני כמה שנים והיום ביקשו לחזור אלינו. הם הסבירו זאת בכך שהם מחפשים, יותר מהכול, מקום עבודה בטוח ויציב בעת משבר, ולכן רצו לחזור. אחד מהם ניהל סטארט-אפ, ואילו האחר עבד באחת החברות הגדולות במשק. הם לא פוטרו מתפקידיהם הקודמים, אלא חיפשו יציבות".
אז מתי מגיע הרגע שבו מבינים מחפשי העבודה שמוכרחים להתפשר? "בחודש הראשון שיושבים בבית רק מעכלים את העובדה שמובטלים, אבל אומרים 'יהיה בסדר'", אומרת מאיה. "כשהבנתי שלמרות כל קורות החיים ששלחתי ולמרות הפעלת הקשרים שלי, דבר לא משנה את המצב, התפשרתי וחיפשתי גם בתחום האדמיניסטרציה. כשגם אז אין פניות, מתחילים לעשות חשבון נפש; לשאול את עצמך עד כמה תתפשר. אולי כבר עדיף לנקות מדרגות, וזהו, רק בשביל להתקיים ולהחזיק את עצמך כלכלית, כששכר דירה בימינו מגיע ל-3,000 שקלים".
"חשוב לא להישאר בבית אלא לחפש כל משרה בתחום שלך, גם אם מדובר במשרה נמוכה ממה שביצעת", ממליצה לנדאו. "לישיבה בבית יש השפעה על ההערכה העצמית, וכשמחפשים עבודה כשכבר עובדים, אז הביטחון העצמי גבוה יותר. עוד חשוב לנסות להישאר בתחום שלך ולא לברוח ממנו לעבודות זמניות, משום שבמצב כזה קשה יותר לחזור לתחום שבו מעוניינים לעבוד".
הלך הרוח שמתארת מאיה עגום: "קשה להתמודד עם המצב. ללכת ללשכת האבטלה, לראות אנשים ללא חתך של גילאים או כישורים עומדים איתי בתור זה מחזה עצוב, ועוד יותר עצוב להרגיש חלק ממנו. אני שואלת את עצמי - איך אני קשורה לסיטואציה הזאת? אז בינתיים מנסים לצוף ולשמור על אופטימיות, בתקווה למצוא עבודה טובה בקרוב. עד שזה יקרה, מתפשרים על מה שיש לשוק להציע".
