"המעסיקים מנהלים היום 'מלחמת התשה' נגד המועמדים שאנו שולחים להם", קובל מנכ"ל של חברת השמה גדולה, "אני שולח למעסיק מועמד שעונה על כל הדרישות והציפיות של התפקיד המוצע, ואף מעבר לכך. המועמד נשלח לכל המבדקים ועובר אותם בהצלחה, והמעסיק נוקט במדיניות של 'מסטיק', בתהליכים ארוכים ונסחבים: או שהוא ממתין חודשים נוספים למועמד טוב יותר מה'מושלם' שהבאנו לו, או שהוא מבקש עוד מבדקים ועוד חוות-דעת, או שפתאום הוא מתחרט ומחליט לא לאייש את המשרה אחרי הכול. מסתובבים היום מועמדים שהיו בתפקידים בכירים מאוד של מנכ"לים וסמנכ"לים, חלקם מוכשרים ביותר, והם חשים שפשוט מתעמרים בהם".
תופעה זו מייצרת לא מעט ייאוש אצל אותם בכירים מובטלים. שכן, אחרי הסחבת הזו ממתינים להם מעבר לפינה חודשי החופשה, יולי-אוגוסט ("דבר איתי כשאחזור מהחופשה"); אחריהם חודשי החגים ("נדבר אחרי החגים"); ואחריהם סוף השנה ("אנחנו עכשיו בסוף שנה, אין לי זמן לדבר"). עם עונת מלפפונים של למעלה מחצי שנה וסיכוי אפסי למצוא משרה ראויה, הרבה מנהלים בכירים מפקפקים בטעם לחפש עבודה עכשיו.
"הנחת העבודה שלי", אומר אחד הבכירים, "היא שיש מעט עבודה. את המעט שיש קשה להשיג, ומה שכבר השגת נסחב כמו מסטיק. לכן, מי שעיניו בראשו רואה שחיפוש עבודה בימים אלה דורש להשקיע הרבה אנרגיה על ריק".
איך מעבירים אותם בכירים את הזמן המתיש הזה, ובאילו דרכים יצירתיות הם נוקטים כדי לשמר את ערכם בשוק?
"החלטתי לקחת את גורלי בידי, ולהקים חברה"
רפי דיק, 55, לשעבר מנכ"ל אקספון (ארבע שנים)
הפרידה מהתפקיד: "הפרידה מאקספון הייתה בהסכמה וברוח טובה.
"הוצע לי על-ידי הבעלים לעבור לנהל את 'אקספון אירופה', ומשיקולים אישיים זה לא התאים. כשדחיתי את ההצעה נפרדו דרכנו, אך הבעלים ואני שומרים עדיין על חברות הדוקה".
תפקיד קודם: "סמנכ"ל השיווק והמכירות של הרץ (שלוש שנים)".
זמן חיפוש עבודה: "מאוגוסט 2008 עד אפריל 2009".
התסכול: "התאכזבתי מאוד מן התרבות הקיימת בארץ בהקשר של גיוס עובדים.
"אתה שולח קורות חיים ואין תגובה. במקרה הטוב מזמנים אותך לראיונות, שבמהלכם לא טורחים להראות לך התייחסות ולאחריהם לא מודיעים לך מה הוחלט. בעיניי, יש בכך חוסר נימוס אלמנטרי. בסופו של יום זה מכרסם מאוד בביטחון העצמי.
"יש לי חבר, מנהל בכיר שמחפש מספר חודשים עבודה. אתמול הוא התקשר אליי ואמר: 'רפי, אני כבר מתחיל ללכת שפוף'.
"גם אצלי, עם כל הביטחון העצמי והקבלות (את אקספון הקמתי כמעט במו ידי והבאתי אותה למקום שהפתיע את הענף כולו), הרגשתי בראיונות האחרונים שהביטחון מתערער. כמעט שנה שלמה מחיי הקדשתי לחיפוש עבודה. זה היה בזבוז זמן".
בסופו של דבר: "כיוון שלשבת ולחכות זה לא הצד החזק שלי, וכיוון שתמיד הנחתה אותי תפישת העולם שאם אתה לא תקום ותעשה מעשה אף אחד לא יעשה בשבילך, החלטתי לקחת את גורלי בידי.
"באחת משיחות הטלפון שלי עם בני המתגורר בארה"ב, שפכתי את לבי וסיפרתי לו עד כמה נמאס לי מן הסחבת שכרוכה בתהליכים הארוכים ומחוסר הנימוס מצד המעסיקים. הורי אשתו עוסקים באופנה, והוא הבהיר לי שיש בעולם הזה נישות לא רוויות עם מקום לביזנס אמיתי. 'אבא', הוא אמר לי, 'עם כל הידע שלך בשיווק ובניהול, למה שלא תהיה יזם?'.
"החלטתי להרים את הכפפה. ערכתי סקרים מקדימים וקבוצות מיקוד, ובאחרונה פתחתי חברה בשם 'לבן', שבמסגרתה טסתי לארה"ב ולסין, סגרתי הסכמים עם גופים גדולים, והתחלתי לייבא שמלות כלה ושמלות ערב ברמה גבוהה מאוד".
הרווח: "פעם ראשונה בחיי שאני עצמאי, עושה לעצמי, והרווח המידי הוא אושר. אני לא נמצא יותר בחיפושים מתישים של עבודה, ויש בכך משהו משחרר מאוד. אני ממש פורח עכשיו, ומצוי בעיצומו של עולם חדש שאני לומד לעומק.
"כמובן שיש גם מחיר. את כל ההשקעה במיזם החדש ערכתי מכספי הפרטי. זהו כמובן סיכון, ואין לי תעודת ביטוח על ההצלחה של היזמות הזו, אבל אני אופטימי".
חזרה לשוק העבודה כשכיר: "קורות החיים שלי עדיין מסתובבים בחברות להשמת בכירים, ואני עדיין מקבל הצעות להגיע לראיונות.
"באחרונה אפילו קיבלתי הצעה להגיע לראיון שלישי לתפקיד מנכ"לות בחברה של 1,700 עובדים, תפקיד שבזמנו רציתי מאוד. החלטתי לדחות הפעם את ההצעה. אני מאמין גדול בכך שלא ניתן לרכוב על שני סוסים במקביל".
בעתיד: "האור בקצה המנהרה מסתמן כבר בארה"ב. כדי שהמגמה תתהפך ממש וארגונים יתחילו לקלוט עובדים במקום לפטר, נידרש להערכתי להמתין כשנה. הצפי שלי הוא למאי-יוני 2010. עם זאת, גם כשזה יקרה אני מעדיף שלא לחשוב על עצמי כשכיר".
"לתחושתי, 2009 היא שנה מתה. החלטתי לקחת פאוזה מהחיים"
צרויה אבישי, 54, לשעבר מנהל במשרד הביטחון (25 שנה)
הפרידה מהתפקיד: "פרישה לפנסיה מוקדמת"
תפקיד קודם: "ניהול בחברה חקלאית".
זמן חיפוש עבודה: "שלושה חודשים".
בינתיים: "טיול ארוך בניו זילנד".
התסכול: "לאחר משלוח רצוף של קורות חיים והליכה לראיונות, הבנתי שמדובר בתקופה תעסוקתית קשה מאוד, שבה הכול הפוך-על-הפוך - עודף ניסיון וידע מקצועי נתפשים כמאיימים על מעסיקים. התבוננות מפוכחת על המציאות הראתה לי, שעד ינואר 2010 הסיכויים שלי למצוא עבודה אפסיים. הבנתי, שאם אמשיך במאמצים חסרי התוחלת הללו יהיה זה זמן אבוד. במקום זאת החלטתי לקחת פאוזה מהחיים, ולנסוע ולעשות טרקים במשך מספר חודשים בניו זילנד. אשתי וילדי תמכו בי, ולכן החלטתי לנצל את הזמן למשהו חיובי יותר".
הרווח: "אני חוזר לשוק העבודה עם כוחות מחודשים, רגוע, עם פרספקטיבה אחרת, ועם תחושה שעשיתי משהו חיובי עם הזמן שלי.
"הטיול במקומות נידחים למשך זמן ממושך מעניק לי המון זמן לחשוב על החיים, אני מאמין שאחזור מהפאוזה הארוכה הזו מגובש יותר, חסון יותר ומאוזן יותר.
"רווח צדדי נוסף הוא שמירה על הבריאות, דרך הפעילות הגופנית הנמרצת שאני עושה במסגרת הטיול.
"אם כי קיים גם מחיר הגעגועים החזקים למשפחה. כמובן, שעשוי להיות גם מחיר בקריירה בטווח הארוך, כאשר מעסיקים עתידיים עלולים להיבהל מהמהלך שלי ולומר: 'האיש יותר מדי עצמאי', או 'האיש נוקט בגישה של אסקפיזם לנוכח מהמורות בשוק'".
במקביל: "קורות החיים שלי נמצאים במספר חברות השמה, כך שאני מחפש עבודה במקביל ומדי פעם מקבל גם טלפונים ומתייחס אליהם".
העתיד: "בתחושה שלי, 2009 היא שנה מתה מבחינה תעסוקתית".
"לא מן הנמנע שלא אחזור להיות שכיר"
גיל אדמוני, 44, לשעבר מנכ"ל הד ארצי
הפרידה מהתפקיד: "בעקבות התמזגות הד ארצי עם MNC".
תפקידים קודם: "סמנכ"ל השיווק והמכירות של YES (שש שנים)".
זמן חיפוש עבודה: "חודש וחצי".
בינתיים: "מלווה חברות קטנות, במיוחד חברות הזנק עם פוטנציאל עסקי משמעותי, שעקב אכילס שלהם מונח בשיווק, בניהול ובאסטרטגיה - בדיוק הנושאים שבהם צברתי ניסיון וידע מקצועי נרחב כמנכ"ל וכסמנכ"ל בארגונים גדולים. מדובר בהליך סינרגטי שאנו עושים במשותף, למשל, אני הולך איתם לפגישות, יושב איתם במשאים-ומתנים, מסייע להם לתכנן אסטרטגיה, ולמעשה מתפקד כמנהל בתוך החברה - לא כשכיר אלא כעובד חיצוני. בליווי הצמוד שאני מעניק לחברות הללו יש יתרון נוסף: פתיחת דלתות. כמנכ"ל וכסמנכ"ל לשעבר, אני מכיר היטב את השחקנים הפעילים ואת מקבלי ההחלטות בשוק באופן אישי".
הרווח: "אני לא מלווה חברות לשם שמיים. בחלק מן המקרים אני גובה תשלום על פעילותי. גם אם לא אתעשר מזה, עדיין זה מסייע לגשר על הפערים בשכר. במקרים אחרים, כשאין כספים בסטארט-אפ, אני מעניק את שירותי תמורת אחוזים במניות. אגב, בסטארט-אפים הללו אני נחשף לרעיונות מרתקים ומבחינתי זהו תהליך של זריעה, שאינשאללה ינבוט ממנו משהו שווה בעתיד. תפישת העולם שלי היא שהטייקונים החדשים ייוולדו ממש בשנתיים הללו של המשבר. אלה יהיו אותם אנשים שינצלו את ההזדמנויות, שישכילו לזהות את ההזדמנויות הרבות שקיימות היום בשוק ולנכס אותן לעצמם בתבונה".
במקביל: "מתנדב. אני מרצה בנושאי שיווק ב'יוניסטרים', עמותה שהקים רוני צארום, שמקדמת נוער מצוין באוכלוסיות חלשות. כמובן, שאני נמצא גם בקשר עם חברות להשמת בכירים".
בעתיד: "בבחירה שלי יש רווח נטו. לכן, לא מן הנמנע שלאור ההתנהלות הנוכחית שלי לא אחזור להיות שכיר בכיר ואשאר בעולם הזה של ייעוץ, ליווי ויזמות. באופן כללי, אני סבור שהיציאה המורגשת המשמעותית יותר מהמשבר בתעסוקה תורגש אצלנו בסביבות פסח 2010".
"הטיימינג טוב. עדיף להתמיד ולא לוותר"
ע' (שמבקש להישאר בעילום שם), לשעבר מנהל תחום בתעשייה, מאמין כי הדרך הנבונה יותר מנקודת מבטם של בכירים מובטלים היא להתמיד בחיפוש העבודה, לא לוותר או לחכות ל-2010, חרף הטיימינג הבעייתי שצפוי בחודשים הקרובים.
"אני מצוי בחודשים של חיפוש", מסביר ע', "נכון שהתהליכים עכשיו מתארכים מאוד, ואני גם לא רואה באופק את 'האור ורוד' שסטנלי פישר מדבר עליו.
"אבל, לצד כל אלה דווקא החודשים הקרובים מאופיינים בהזדמנות מכיוון אחר: מעסיקים מחפשים דווקא עכשיו לטייב את כוח האדם שלהם, הזדמנות שלא בטוח שתחכה עד לינואר.
"מעבר לכך, אני מגיע מתחום המכירות, שהוא בהגדרה עבודה סיזיפית שכרוכה בסירובים ובדחיות ובכניסה ל'טיימינג שאף פעם לא נוח ללקוח'.
"לפיכך, אני ממשיך להיות במשרה מלאה של חיפוש עבודה, קובע פגישות יזומות, עוסק בנטוורקינג, ממשיך לשלוח קורות חיים וללכת לראיונות, ולא רואה בכל המאמצים שלי 'פול גז בניוטרל'.
"עם זאת, אני לא פועל בצורה אובססיבית".
*יש מי שסבור כי חיפוש ממושך של עבודה ללא הצלחה עלול לכרסם בערך שלך אצל מעסיקים פוטנציאליים בעתיד.
"אני לא מסכים. דווקא בעיקשות הזו יש כדי להעיד על נחישות, עקביות התמדה ומוכוונות-מטרה, בשוק שהוא כמעט בלתי אפשרי. אלה הם בדיוק התכונות של מנהלי שיווק ומכירות. אדם שזז הצידה עלול להיתפש כאחד שוויתר".
"אסקפיזם עדיף על התדפקות חסרת תוחלת"
דרור קעטבי, מנכ"ל קישורים - השמת בכירים
"עשייה אקטיבית כלשהי בתקופה של סחבת תעסוקתית והליכים מתארכים, היא גישה נבונה מאוד מנקודת מבטם של מעסיקים בעתיד.
"לא רק שהיא מחזיקה את המועמד עסוק, אלא היא מונעת ממנו לאבד ערך שוק.
"במקום להתכתש עם הקושי שהשוק מציב היום למחפשי עבודה, מוטב להם לדעתי לעשות משהו אחר ולהצליח בו, מאשר להשקיע מאמצים על גבי מאמצים ללא תוצאות.
"אני לא רואה את בחירתו של אותו מועמד שבחר לנסוע למזרח כאסקפיזם. ממש הפוך. מאוחר יותר, כשהוא יחזור לשוק העבודה, המהלך שלו עשוי להפוך אותו למיוחד בעיני לא מעט מעסיקים. יש בבחירה שלו כדי לשדר שהוא היה קשוב למצב, ריאלי, הפעיל חשיבה עצמאית ביקורתית, בחר בדרך שלו ודבק בה. במונחים של ערך שוק, גישה זו תועיל לו הרבה יותר לעומת החלופה של התדפקות חסרת תוחלת (לפחות בחודשים הקרובים) על דלתות מעסיקים".
