מכון ירושלים לחקר המחקר מפרסם קטעים מתוך "חזון לירושלים" - תוכנית לשיקום ירושלים. מדובר בעבודה של צוות-חוקרים עצמאי, בראשות גור עופר, שפעל ביוזמה ובמימון של מספר קרנות הפועלות בירושלים.
יעדי העבודה לשנת 2020 הן להגדיל את האוכלוסייה החזקה בירושלים ב-100 אלף נפש ועוד כ-100 אלף בתחום המטרופוליטאני שלה, וליצור עוד כ-60-70 אלף מקומות עבודה איכותיים בעיר.
בפרק "מגמות דמוגרפיות ונסיגתה הכלכלית של ירושלים", שנכתב על ידי יורם מישר ואסף צימרינג, נכתב כי בעשור האחרון חלה נסיגה בחוסן הכלכלי.
אם המסלול בחיי העיר יימשך במתכונתו, על פי המחקר, משקל החרדים בעיר יגיע לכ-44%. רמת החיים הממוצעת של האוכלוסייה היהודית בירושלים ב-2020 תהיה רק 83% מהממוצע הארצי - לעומת 92% ב-2005.
מהמחקר עולה גם כי כיום ירושלים היא "הענייה שבעריה הגדולות של ישראל".
בהקדמת הספר נכתב: "ירושלים, בירת ישראל והעם היהודי, היתה מאז ומתמיד מוקדמשיכה למבקרים ולתיירים בני כל הדתות. היא אוצרת בתחומה נופים ואתרים של מורשת עולמית ונכסים היסטוריים, דתיים ותרבותיים של היהדות, הנצרות והאסלאם. האוניברסיטה העברית ובתי החולים שהתפתחו בעיר במשך השנים, יצרו מרכז עולמי חשוב של השכלה גבוהה ומחקר מדעי בכל התחומים"
"למרות כל אלה אנו עדים במהלך השנים האחרונות להידרדרות חמורה במעמדה של ירושלים, בדימויה ובמצבה הכלכלי והחברתי. ההידרדרות החמורה במצבה של העיר מתבטאת בקשת רחבה של סימנים. לדוגמא, ההכנסה לנפש בשנת 2003 בירושלים היתה הנמוכה ביותר מבין כל ערי ישראל למעט בניברק - רק 45% מההכנסה לנפש בתל אביב".
"שכרם הממוצע של הגברים היהודים בירושלים בשנות ה-80 היה נמוך רק ב-2% מזה של הגברים בתלאביב, והיום הוא כ-60% בלבד ממנו. התפתחות שלילית זו בולטת גם במדד הכלכלי חברתי המחושב ע״י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המייצג מספר אינדיקאטורים לחוסנה של עיר. על-פי מדד זה, ירושלים הידרדרה מהמקום ה-59 מתוך 118 רשויות מקומיות בשנת 1995, למקום ה-111 מתוך 198 בשנת 2003. אפילו עיירות פיתוח כמו דימונה ובית-שאן מדורגות מעליה".
"בשלושת העשורים האחרונים גברה ההגירה של צעירים ואוכלוסייה חזקה מן העיר. במקביל חל גם צמצום בשיעור תושבי הארץ והעולים החדשים הבוחרים להתיישב בירושלים", נכתב.
מתחזיות נוספות לקראת 2020 עולה כי ירושלים תמנה 959 אלף איש, האוכלוסייה היהודית תהווה 61.2% מהאוכלוסייה בעיר.
