מראיין: "שלום, ספר לנו קצת על עצמך".
מרואיין: "אני עורך דין חצי שנה. התמחיתי במשרד גרוס-קליינהנדלר. סיימתי את לימודי בהצטיינות במכללת נתניה. אני שאפתן ויסודי, ומחפש עבודה במשרד מוביל".
מראיין: "באיזה תחום התמחית?"
מרואיין: "אזרחי-מסחרי".
מראיין: "מה אתה עושה היום?"
מרואיין: "עובד כעצמאי, אך מחפש משרד להשתלב בו".
מראיין: "למה אתה רוצה לעבוד אצלנו?".
מרואיין: "אתם מובילים בתחום המסחרי, מחפשים עורך דין למחלקה המסחרית ואני מחפש עבודה חצי שנה, כך שזה נראה לי מתאים".
מרואיין: "תודה. נודיע לך אם נרצה שתגיע לראיון במשרדנו".
ראיון הבזק הזה התקיים אתמול (ב') באחד מעשרות דוכני הראיונות שהקימו משרדי עורכי דין באולם סמולרש באוניברסיטת תל-אביב ליום ההשמה הגדול של פורום עורכי דין הצעירים ומרכז ההשמה של לשכת עורכי הדין.
כמו סרט נע או ערב של ספיד-דייטינג, שבו צריך להספיק להכיר את כל הפנויים-פנויות בחדר בתקווה למצוא את החצי השני, עברו 500 עורכי דין צעירים בין הדוכנים, הגישו קורות-חיים, פטפטו קצת עם המרואיינים, וקיוו שהם יאיישו את המשרה היחידה, בדרך-כלל, שהוצעה לעשרות עורכי הדין שהתיישבו בכל אחד מהדוכנים. 300 עורכי דין נוספים שנרשמו ליום ההשמה נאלצו להישאר בבית בשל חוסר מקום. "אולי ניתן להם עדיפות בשנה הבאה", אמר אחד מנציגי הלשכה במקום.
תחושה של מפגש מחזור
יום ההשמה נפתח בשלוש וחצי אחר-הצהריים בהרצאה של יועצת השמה מחברת אדם מילוא, שנתנה טיפים איך להתנהג בראיון. הראיונות היו עתידים להתחיל רק בחמש, אך האולם כבר היה עמוס. כמעט כל ה-500 שנרשמו היו שם, ממתינים בדריכות לתחילת מרתון הראיונות.
בחוץ המתינו להם המראיינים בדוכנים המזכירים יריד מכירות בסוף עונה. עורכי הדין, רובם לבושים במיטב מחלצותיהם, עטו על פניהם חיוך לכל דורש ו-50 עותקים של קורות חייהם. לכל אחד היו 3-5 דקות להותיר רושם על המראיינים כדי שיזמינו אותו לראיון הנכסף במשרדם. "קשה, אבל לא בלתי אפשרי", אמר מועמד צעיר חדור מוטיבציה.
לפני שהכול התחיל כולם נראו אופטימיים ורעננים. אולי משום שרובם היו מאוד צעירים במקצוע, בין שבועיים לשנה, ולא הספיקו עדיין לחוש בתסכול שמלווה חיפוש עבודה ממושך, שהוותיקים הבודדים שהיו שם כבר הכירו. על שולחן צדדי ישבה חבורת צעירות והתכוננה לראיונות בהתלהבות. "אנחנו עושות סימולציה", אמרה אחת הבנות לעורך דין שלמד איתן באוניברסיטה, וניגש לומר שלום. תחושה של מפגש מחזור אפפה את החדר. "היי. מה שלומך?", שאל עורך דין את חברו במסדרון. "וואו, איזה כיף שכולם כאן", אמרה עורכת דין לחבר שבדיוק הגיע. "בהצלחה", הפטירו כולם זה לזה.
יש עוד 2,000 כמוני
ואז התחיל "הטירוף", כפי שהגדיר זאת אחד המראיינים. ברגע שהדוכנים נפתחו עשרות עורכי דין עטו עליהם כמו נשרים על טרף. בכל דוכן היתה רשימה ממוספרת שבה היה אמור המועמד לרשום את שמו ולהמתין לתורו. כך קיוו המארגנים לשמור על סדר. אלא שהיישום היה בעייתי. תוך עשר דקות נרשמו בדוכני המשרדים המובילים - בהם גרוס-קליינהנדלר-חודק-הלוי-גרינברג, ש. הורוביץ, רון גזית רוטנברג, פיינברג, בועז בן צור, סאמט-שטיינמץ-הרינג-גורמן, רובין-שמואלביץ, ש. בירן, שבלת, ליבליך מוזר ושלמה כהן - 40-60 עורכי דין שהתרוצצו מכאן לשם בתזזית, ולא ידעו על איזה תור מבין התורים הארוכים שהשתרכו בפתח דוכני המשרדים עליהם לשמור.
ליטל רווח, עורכת דין טרייה-טרייה, חודש וחצי במקצוע, שהמתינה באחד התורים העמוסים קיוותה שהיום הזה יביא לה יותר תועלת מחיפושי העבודה שלה עד כה. "שלחתי קורות-חיים לעשרות משרדים והתראיינתי רק לשלושה. "זה מתסכל. סיימתי את לימודיי בהצטיינות, עשיתי התמחות במשרד מהגדולים בארץ, והצטיינתי גם במבחן של הלשכה, אבל זה עדיין לא מספיק בשביל שמשרד ייזמן אותי לראיון. יש לי נתונים מעולים, אבל יש עוד 2,000 כמוני".
כולם מסביב הנהנו בהסכמה. לא צריך לדבר על הצפת המקצוע באולם הזה. העומס וכמות דורשי העבודה דיברו בעד עצמם.
עו"ד זאב קוז'וקרו, הגיע ליריד עם 3 שנות ותק והרבה אופטימיות. "אני מחפש עבודה חצי שנה, אבל לא ברצינות. מי שמחפש ברצינות מוצא". קוז'וקרו סיים הרפתקה עסקית לאחרונה, לאחר שמכר את חלקו בחברת star ford לשותפו יואב פלאטו-שרון, הבן של, והתפנה עכשיו לחיפוש רציני. "הצפיפות פה אדירה. המראיינים לא יכולים לראיין אותך ברצינות. הם מחפשים בזיק של התרשמות ממך, וזה יכול להוביל לראיון שני".
זה מעייף אבל מדהים
האם ניתן להותיר רושם ראשוני על מישהו בנסיבות שהיו? התורים התארכו והתארכו, הצפיפות במסדרונות בין הדוכנים היתה בלתי נסבלת ורשימת השמות שהתעתדה לשמור על הסדר היתה כלא היתה. כשעה אחרי שהראיונות החלו, התסכולים החלו לצוף על פני השטח. "איזה ייאוש. אני עומד בתור כבר חצי שעה. אני עובר לדוכן אחר", אמר אחד. "זה לא רציני. מרפקים של אנשים שדחוסים איתי במסדרון נתקעים לי בצלעות", אמרה עורכת דין בתור אחר. "יש תחושה של יריד 'חנה, קנה וסע'. בלגן ורעש כאילו מוכרים פה משהו במבצע", תיאר אחד המועמדים את החוויה.
חלק מהמראיינים התלוננו שאינם שומעים את המרואיין שמולם בגלל עשרות המועמדים הנוספים שהצטופפו מול הדוכנים. "אבל אני לא יכול לדבר בקול רם. עומדים מאחורי אנשים, שאיני רוצה שישמעו מה שאני אומר", אמר מרואיין. "אצל שלמה כהן היה לי ראיון רציני ומעמיק, כי ליד הדוכן שלו היה פחות רעש, אבל אצל אליעד שרגא היה שטחי מכורח הנסיבות. המראיין לא יכול היה לשמוע מה שאני אומר".
התלונות לא התייחסו רק לצפיפות ולרעש. עורכת דין שהגיעה מהצפון התאכזבה לגלות שמרבית המשרדים שהגיעו ליריד היו מתל-אביב ומהמרכז. "הלשכה אמורה לשרת את כל עורכי הדין. מה, אין עורכי דין בצפון ובדרום? תל-אביב היא לא מרכז היקום". עו"ד אלעד עובדיה, שמחפש עבודה במשרד פלילי, התאכזב לגלות שיש במקום רק משרד פלילי אחד. "הגעתי במיוחד בשביל זה, אך אין פה כמעט ייצוג לפליליסטים".
עוה"ד גיל דחוח ואסף ברם ממשרד ברם-דחוח הציעו שתי משרות למועמדים, אחת בתחום הפלילי ואחת באזרחי. באמצע יום הראיונות נערמה על שולחנם ערימה ענקית של קורות--חיים של מועמדים לתחום הפלילי וערימה גדולה, קצת פחות, של מועמדים לתחום האזרחי. "לא ידעתי שאני היחיד כאן שמציע משרה בתחום הפלילי, ולא הבנתי ממה נובע העומס הזה. עכשיו אני מבין למה לא יכולתי לקום מהכיסא", אמר עו"ד דחוח לאחר 30 ראיונות מהירים שעשה.
החיוכים התחלפו במבטי תסכול
גם עוה"ד בני שפר ורונן ברומר, שותפים ממשרד ש. הורוביץ, היו מרוצים "בסך-הכול" מהיריד. "נכון שאי אפשר להתרשם לעומק מהמועמדים, אבל יש לא מעט מועמדים ריאליים שנזמין לראיון נוסף", אמר ברומר. שפר הסגיר רגשות מעורבים: "העציבה אותי כמות דורשי העבודה. קשה לראות פנים מול פנים את כל האנשים שסיימו התמחות במשרדים טובים והיו מרוצים מהם, אך כיום הם נאבקים על מקום עבודה".
הסיבות למאבק על מקומות העבודה ידועות. הנתון הסטטיסטי שלפיו בתוך כ-3 שנים תמנה לשכת עורכי הדין יותר מ-50,000 חברים, עורך דין אחד לכל 160 איש באוכלוסיית המדינה, הידהד אצל כל עורכי הדין במקום. לכך הצטרף גם המשבר הכלכלי העולמי שהוביל משרדים לצמצומים, להפחתות שכר ולפיטורים. אז איך זה שמראיינים כאילו אין מחר? חלק מעורכי הדין שבאו לראיין מועמדים התחמקו מהתמודדות עם השאלה אם אנחנו אחרי המשבר, ואם המשרדים חזרו לצמיחה שחוו בימי טרום-המשבר. "אם לא היינו צריכים עורכי דין לא היינו כאן", פסקו רובם. אחרים אמרו מאחורי הקלעים: "אין לנו שום כוונה לגייס אף עובד היום". ויש גם מי שאמר: "עדיין מצמצמים, אבל יש מגמת שיפור מסוימת".
עורך דין בעל 6 שנות ניסיון, שהיה חריג בנוף עורכי הדין הצעירים ביריד, לא מרגיש בשיפור. "אני מחפש עבודה במשרדים מסחריים מספר חודשים, ולא מוצא. לכל משרה פנויה יש 20 מועמדים שמוכנים לקבל שכר נמוך יותר. המראיינים אומרים לי שבתקופת משבר הם לא יכולים לשלם את השכר שאני דורש, למרות הניסיון והקבלות שלי. אחרים מודיעים שהקפיאו את הגיוסים עד שהמצב ישתפר".
ככל שהזמן נקף, חיוכי המועמדים התחלפו במבטי תסכול, תשישות וייאוש. 20:00 בערב, שעתיים לפני סגירת הדלתות, והתורים במשרדים המובילים כמעט לא התקצרו. חלק מהמראיינים התחלפו בחבריהם שהגיעו רעננים, אחרים שקעו בכיסאם, ממלמלים באיטיות את השאלות מתוך הכרח ולא רצון אמיתי לקבל תשובה בשעה שרבים מעורכי הדין שהגיעו לראיונות ב-16:00 עדיין עמדו בתורים, מרוטים מעייפות ומהצורך להרשים.
עו"ד ורדית מרימי, שהחלה את היום באופטימיות ובהתלהבות, סיכמה אותו באכזבה מוחצת: "אני מרגישה בתוך שוק בשר וזה לא מכבד את המקצוע. כשאני מגיעה לראיונות במשרדים אני שופעת ביטחון ונינוחות, אבל כאן, אחרי שהמתנתי 40 דקות בתור, ולידי עוד עשרות מרואיינים שממתינים לתורם, ירדו לי הביטחון והאגו. אתה מבין שאתה טיפה בים, אחד מיני רבים. הסיכויים להתבלט בנסיבות האלה קלושים. זה מייאש".
בסופו של דבר, הקהל שהגיע לאולם והמגייסים "הלא מגייסים", הוכיחו שוב שהמשק בבעיה והפרסומים האחרונים באשר להתאוששות בשוק עריכת הדין כנראה תלושים מהמציאות".
