סביר להניח שמי שהסתובב ברחובות העיר תל אביב בשנה האחרונה נתקל לא פעם באוטותל — מכוניות קטנות יחסית מסוג יונדאי בצבעי ירוק־לבן, הפזורות באזורים שונים בעיר. "אוטותל הוא מיזם שיתוף רכבים לנסיעות קצרות בעיר. הוא עוזר לחסוך בהוצאות ובחיפושי חניה, זמין וידידותי לשימוש ותורם לאיכות הסביבה" — כך מבטיחים באתר המיזם של עיריית תל אביב, אותו מפעילה חברת קאר טו גו (Car2Go).
המיזם לשיתוף מכוניות בעיר, שהחל כפיילוט מצומצם במארס 2017, שווק באופן רשמי באוקטובר 2017 — ונהפך לעובדה בשטח עם 260 מכוניות ברחבי תל אביב ו–520 חניות המוקצות לו. בשל הפקקים בעיר במשך רוב שעות היום ומצוקת החניה, מנסים בעירייה לשכנע את ציבור התושבים לוותר על הרכב הפרטי שלהם, ולמצוא פתרונות אחרים להתניידות. לשם כך, תשקיע העירייה קרוב ל–50 מיליון שקל במיזם אוטותל עד סוף 2018 — ועוד 50 מיליון שקל במשך עשור של פעילות.
ואולם מאז תחילת המיזם, בעיריית תל אביב מתמודדים עם ביקורות המועלות מצד תושבי העיר, הטוענים כי מיזם הרכב השיתופי — שבו השקיעה כבר עשרות מיליוני שקלים — לא באמת יפתור את בעיית הפקקים, ואף מחמיר את מצוקת החניה בעיר. כמו כן, לדבריהם, כל עוד נוספו מכוניות לכבישים ולא ידוע כמה, אם בכלל, ירדו ממנו — לא רק שהמיזם לא תורם לבעיית זיהום האוויר, הוא אף מחמיר אותה. לכן, הם טוענים, המיזם אינו מהווה פתרון אמיתי למצוקה שנוצרה באזור גוש דן.
פרט לכל אלה, רצינו לבחון אם אוטותל והחניות המוקצות לו תורמים לקיצור זמני ההגעה בין נקודות שונות בעיר ואם תעריפי הנסיעות שקבעה העירייה אטרקטיביים דיים כדי לעודד נטישה של הרכב הפרטי. לשם כך יצא צוות TheMarker למבחן דרכים פשוט, וניסה להגיע למסקנה בעניין. שלושה נסיינים — רפאלה גויכמן באוטותל, הדר קנה במונית ואורן דורי ברכב פרטי — התחילו את דרכם ביום חול בשעה 12:00, מאותה נקודת פתיחה בדרום תל אביב, והתחרו ביניהם במטרה לבדוק מהי הדרך הזולה, הנוחה והמהירה ביותר להגיע לנקודות שונות לאורכה של העיר. עלויות הנסיעה ברכב פרטי חושבו על ידי חשב־רכב — חברה לחישוב עלויות נסיעה ברכב ושוקללו יחד עם עלויות החניה.
המסלול: המתנה, פקקים ומצוקת חניה
מבחן הנסיעה התחיל ממערכת העיתון ברחוב שביל המרץ 2 שבדרום תל אביב, ונקודת העצירה הראשונה שנבחרה היא בית החולים אסותא ברמת החייל — יעד רחוק יחסית שמאפשר לבחון נסיעה החוצה את העיר, וכן חניה. מרמת החייל, לאחר הפסקה קצרה, יצאו הנסיינים לנקודה השנייה הממוקמת במכרזה של העיר — כיכר הבימה. גם שם התבקשו הנסיינים להחנות את רכבם ולאחר מכן לצאת לעבר הנקודה השלישית בניסוי — בחזרה למערכת העיתון.
העיכובים שבהם נתקלו הנוסעים בדרך התרחשו בכמה נקודות. למשל, פקקים שיצרו עבודות התשתית על הרכבת הקלה, בנוסף לעומסי התנועה הרגילים, שנמשכים אל תוך שעות הצהריים.
ברמת החייל, גם במקרה של נסיעה באוטותל, שבאזורים שונים בעיר שמורה לו חניה, הנסיינית נאלצה לחפש מקום חניה משום שכל החניות המיועדות למיזם היו תפוסות. בשל כך, הנסיינית שנסעה באוטותל נאלצה לחפש גם כן חניה כחול־לבן ולבסוף חנתה בנקודה מעט מרוחקת יותר.
הנסיעה אל הנקודה השנייה שנבחרה — כיכר הבימה — היתה חלקה יותר, אף שהתנועה היתה כבדה לפרקים. באזור זה אפשרויות החניה היו רבות יותר — וגם הרכב הפרטי וגם האוטותל מצאו חניה בקלות יחסית, קרוב לנקודת המפגש. הנסיעה מהבימה בחזרה לדרום העיר היתה הקצרה והמהירה ביותר — כל הנסיינים הגיעו במהירות יחסית, ולא נתקלו בבעיות חניה.
התוצאות: המונית יקרה, הרכב אטי
בכל הקשור לזמני הנסיעה, ביתרון המובהק זכתה המונית, שהיתה הראשונה להשלים את כל המסלול — ב–67 דקות בלבד. האפשרות לשימוש בנת"צים (נתיבי תחבורה ציבורית), המיומנות של הנהגים (שנוסעים במהירות גבוהה יחסית ויודעים למצוא קיצורי דרך) ויותר מכל, העובדה שלא צריך לחפש חניה — הופכת את המונית לאופציה הטובה ביותר לנסיעה בעיר כשממהרים.
עם זאת, מדובר בעלות הנסיעה הגבוהה ביותר בניסוי: הנסיעות בין שלוש הנקודות השונות בשלוש מוניות שונות עלתה 146 שקל — סכום לא נמוך, שמביא אותנו למסקנה המתבקשת: על נוחות משלמים.
למקום השני מבחינת זמני הגעה במסלול הכולל הגיע האוטותל — 86 דקות. עלות הנסיעה הכוללת היתה 87.3 שקל — כ–30% פחות מאשר הנסיעה במונית, אך באופן מפתיע גבוהה ב–4% מעלות הנסיעה ברכב הפרטי. עלות השימוש באוטותל מחולקת לדקות שימוש — 1.2 שקלים לדקת נסיעה; ודמי מנוי — 40 שקל בחודש במסלול הרגיל. לצורך הניסוי שוקללה עלות של יום אחד במנוי, 1.3 שקלים, ולכן עלות הנסיעה הגיעה ל–87.3 שקל.
למקום השלישי הגיע הרכב הפרטי — 90 דקות, כולל חניות, מקצה אחד של העיר ובחזרה. ואולם בחישוב העלויות, נסיעה זו היתה הזולה ביותר — 83.5 שקל בלבד, כולל חניה בחניון. הרכב הפרטי שבו השתמשנו לצורך הניסוי זהה לדגם של אוטותל: יונדאי i10 אוטומטית בעלת מנוע בנזין בנפח מינימלי של 1,000 סמ"ק — מכונית מיני בסיסית שמחיר המחירון שלה בסוכנות הוא 70 אלף שקל.
מפתיע היה לגלות שעלות הנסיעה במכונית הפרטית — כולל עלויות חניה בחניון יקר, דלק, תחזוקת רכב, ביטוחים, רישיונות ואפילו אגרת רדיו — היתה דומה ואף נמוכה במעט מעלות הנסיעה ברכב השיתופי של העירייה. עובדה זו עשויה להקשות על מערך הרכב השיתופי לעמוד ביעד המוצהר שלו — לשכנע בעלי רכב פרטי למכור את המכונית.
כל עוד הנסיעה ברכב השיתופי לא חוסכת בעלויות ולא מקצרת בזמנים לעומת הרכב הפרטי, אוטותל יכול לקרוץ בעיקר למי שממילא אינו מחזיק במכונית. בסופו של דבר, הנסיעה ברכב הפרטי נוחה יותר מאשר באוטותל בראש ובראשונה כי הרכב הצמוד זמין תמיד, ולבעליו אין חשש להיתקע ללא תחבורה זמינה.
אם לא די בכך, השימוש באוטותל יעיל רק בתוך גבולות תל אביב, שכן רק בה ניתן לסיים את ההשכרה. במסגרת המיזם אפשר לצאת עם המכונית אל מחוץ לעיר, אך סיום הנסיעה מתאפשר רק בתוך העיר, ועד שחוזרים העירה אי־אפשר לעצור את מונה התשלום, שממשיך לדפוק גם כשהרכב עומד בחניה (בתעריף מופחת). עיריות אחרות מסביב לתל אביב, כמו רמת גן וגבעתיים, מסרבות נכון להיום להצטרף למיזם.
בשורה התחתונה, נראה שמיזם אוטותל נופל בין הכיסאות: מחד הוא יקר מדי כדי לנצח את הרכב הפרטי ולא חוסך זמן, ומאידך הוא אטי בהרבה מהמוניות היקרות. עבור מי שבכל מקרה אינו מחזיק במכונית מתחת לבית ועד כה התנייד באוטובוסים, הרכב השיתופי מציע אפשרות חדשה ומשודרגת להתנייד בעיר, בתוספת תשלום כמובן.
יודעים מה הסיפור הבא של mako כסף? כתבו אלינו money@mako.co.il
הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker
כתבות נוספות:
איך נטע ברזילי גרמה לי לאהוב את אוטותל
סטארט-אפ ישראלי: פחות חברות נפתחות, יותר חברות נכשלות - אך מספר המשרות צומח
