כבר יותר משנה שקברניטי הכלכלה העולמית מחפשים פתרונות למשבר בשווקים הפיננסים. באותה התקופה, מקבלי ההחלטות הזניחו את הכלכלה הריאלית, את האנשים, והפנו את כל משאביהם, ובעיקר את משאבי הציבור לשם הרגעת השווקים.
הנחת עבודה שגויה
הנחת העבודה היתה שמציאת פתרונות טובים לבעיות הפיננסיות תביא לירידה ברמת התנודתיות של השווקים וכך, כשהשקט יחזור על כנו, לא תתפתח בעיה רחבה יותר, חברתית.
בינתיים, המשבר בשווקים הפיננסיים שהחל ביולי 2007, הגיע לשיאו יותר משנה מאוחר יותר, בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2008, כאשר חברת הביטוח (AIG) ובית ההשקעות Lehman Brothers הגיעו לפשיטת רגל.
כאמור, "המשבר" נמשך תקופה ארוכה מאוד - 5 רבעים. בכל אותה תקופה, התמודדו החברות העסקיות והאזרחים ברחבי העולם עם מחנק אשראי, מצב שמקשה מאוד על פעילות העסקית, וגם על משקי בית. הבנקים המסחריים, שהמזומנים לא נמצאו בכיסם הפכו קשים מאוד במתן הלוואות. מנגד, גם המבקשים הלכו והתמעטו. התוצאה של מציאות זו היתה: התמתנות בכל סוגי הביקוש והפעילות הכלכלית ברחבי העולם כולו.
כעת, מתברר להנהגות הכלכליות בעולם שהצרה היא לא רק של הבנקים המסחריים, אלא היא רחבה משמעותית ומגיעה לכל אחד מאיתנו.
חזית הפעולה השתנתה
לאחר שמשרדי האוצר של המדינות המפותחות וגם הבנקים המרכזיים שלהן הודיעו באוקטובר כי יחלצו, למעשה ילאימו, כל בנק מסחרי שיקרוס, פחת משמעותית הסיכון לקריסת בנק מסחרי חשוב בעולם. הראיה לכך, היא הירידה הנאה שאנו רואים בריביות ה-Libor במטבעות שונים ברחבי העולם.
בשבועות האחרונים, השתנתה החזית וההנהגות הכלכליות לא צריכות יותר לפעול בכדי לתמוך במערכת הפיננסית, אלא בכדי לתמוך בצרכנים.
שוקי העבודה במשקים המרכזיים ברחבי העולם נמצאים בנסיגה. לא רק בארה"ב מפטרים עובדים. תהליכים דומים קורים באירופה, סין וגם בישראל. כלומר, ההנהגות הכלכליות צריכות כעת להתמודד עם מיתון מהסוג ה"ישן" אשר יוצר קשיים ופערים חברתיים עמוקים, כאשר מספר מחוסרי העבודה נוסק.
הפתרון הפשוט לבעיית מחוסרי העבודה היא, להתערב בכוחות השוק וליצור מקומות תעסוקה עתירי הון אנושי. דרך אחת היא להקים מפעלים שהמדינה היא המעסיק. דרך אחרת היא לפתרון היא השקעה בתשתיות: כבישים, מסילות רכבת, גשרים, בניית שדות תעופה וכדומה.
בחודשים האחרונים סקטור התשתיות הפך להיות הלהיט החם לא רק בקרב שרי אוצר בעולם, אלא גם בקרב המשקיעים ואפילו הקרב הפרייבט אקוויטי לסוגיהן. לכל ברור שהקצאת כספים לסקטור התשתיות היא הפתרון המהיר ליציאה מהמיתון שבו העולם שרוי.
סוד היתרון הכפול
היתרון הגלום בהשקעה בתשתיות הוא כפול: ראשית, כתחום הוא מתאפיין בכך שהוא צורך ידיים עובדות, ובכך הוא מפחית אבטלה. זה בדיוק הדבר שהממשלות מעוניינות בו. שנית, שיפור התשתיות הוא גורם מאיץ צמיחה לטווח הארוך. אין מדינה בעולם, שאינה מעוניינת בשיפור התשתיות שלה, במיוחד בשווקים המתפתחים. לפיכך, השקעה בתקופה זו בתשתיות גם תספק מהלך אנטי-מחזורי, אשר יפחית את עוצמתו של המיתון, וגם תשפר את פוטנציאל הצמיחה לטווח הארוך.
ואכן, היקף הדיון על ההשקעה בתשתיות נוסק השבועות האחרונים. לדוגמא, בשני מפגשי ה-G20 של השבועיים האחרונים, דרשו האמריקאיים מהמדינות החברות להאיץ פרויקטים של תשתיות, כל אחת במדינתה.
הנשיא האמריקאי הנבחר, ברק אובמה, מתכנן תוכנית תמריצים חדשה לכלכלה, אשר תכלול גם השקעה בתשתיות. ההיקף הפיננסי של התוכנית לא ידוע, אך הוא צפוי לנוע בין 100 מיליארד דולר ל-300 מיליארד דולר.
הממשל הסיני אישר תוכנית פיסקלית להשקעה בתשתיות בסך של 586 מיליארד דולרים. ממשלת גרמניה אישרה בשבוע שעבר תוכנית פיסקלית שגודלה הוא כ-30 מיליארד דולר, כאשר חלק ממנה יופנה לתשתית הכבישים.
לפי העיתונות הישראלית, גם שר האוצר, רוני בר-און מתכוון להוציא אל הפועל תוכנית השקעה בתשתיות בעלות של כ-15 מיליארד ש"ח, תוך הסטת הון מתקציבים אחרים.
מתברר, שלעתים יש צורך במיתון בכדי להשקיע בדברים החשובים באמת.
