אנחנו אוהבים פופוליזם זול. זה כיף "להרגיש אין" ולעשות לייק על מה שכולם עושים לייק. זה מה שקרה עם הפוסט הפופוליסטי "לא קונים מסחטנים" מיד אחרי שעלה: כולם עשו לייק והחרם על הרשתות הגדולות עלה לכותרות. אבל להחרים את הרשתות הגדולות זו טעות קשה.
אני שרה, עצמאית, נעים מאוד. יש לי עסק בוטיק קטן שזכיתי לפרנס בעזרתו מספר משפחות. היום העסק שלי סגור בעקבות המשבר והלב שלי נשבר על העובדים שלי בחל"ת. בדיוק בגלל זה אני יודעת שאם אני שומרת על מספר משפחות מחוץ למעגל האבטלה, הרי שהסחטנים אחראים לפרנסתן של אלפי משפחות, אם לא יותר. נרצה או לא נרצה, העסקים הגדולים הם העוגן הכלכלי החשוב במדינה, שבעקבותיו מתפרנסים אלפי עסקים נוספים.
מהיכרות אישית אני יודעת שבעלי העסקים הגדולים שכולם נהנים לקרוא להם סחטנים לא ישנים בלילות לאורך השנה. עולמם של אלפי עובדים נופל על כתפיהם והם יודעים שהעובדים – המשאב האנושי – הם הדבר הכי חיוני בעסק. הם אוהבים את העובדים שלהם, הם חיים אותם והם שם בשבילם לטוב ולרע.
עכשיו רע, ועכשיו העסקים הגדולים נלחמים עבור העובדים שלהם. הם חייבים להילחם בשביל העובדים שלהם – אבל גם בשביל העסק עצמו. זה לא מעשה ראוי לגינוי; הם רוצים שהעסק שאותו בנו בשתי ידיים ימשיך לפרנס אלפי משפחות, והם לא רוצים להוסיף למעגלי האבטלה והעוני.
הקיום שלנו, רוב העובדים במשק שאינם עובדים תחתיהם, תלוי בחברות הגדולות. אם הן ייפלו – והן בהחלט עלולות ליפול בלי עזרה – נראה כאן דומינו נורא; שרשרת התמוטטות רחבה במשק שתכלול את כולם. גם אתם, עובדים שלא קשורים בכלל לרשת גדולה, עלולים למצוא את עצמכם מובטלים.
לכן אני לא רואה כאן סחטנות. כשאני מסתכלת על רמי שביט, הבעלים והמנכ"ל של "המשביר לצרכן", נלחם את מלחמתם של ארבעת אלפי העובדים המעורכים שלו, אני לא רואה סחטנות. מי שמכיר אותו מקרוב יודע עד כמה הוא מסור לכל עובד ועובדת שלו, ומדיר שינה מעיניו למען רווחתם האישית. כשהוא ישב באולפן ודיבר אפשר היה לראות את הכאב בעיניים שלו. הוא היה הגון מספיק כדי להודות שלפתוח את הרשתות בלי סיוע מהמדינה זו קפיצת התאבדות. כנראה שגם אתם לא הייתם מסכימים לנקוט בצעדים אופרטיביים שאין להם כיסוי.
גם כשאני חושבת על רשתות ענק אחרות כמו פוקס, רנואר ורשת בתי הקפה והמסעדות ביגה, אני לא רואה שביב של סחטנות. אם הן לא יקבלו את העזרה, הראשונים שישלמו מחיר הם העובדים שלהם, הספקים שלהם – ואנחנו.
להחרים את הרשתות הגדולות זה להחרים מאות ואלפי עובדים שתלויים בהן. בעלי הרשתות זועקים כעת את צעקתם כדי שכולנו לא נתרסק. וכן, אני גאה במדינה שלנו ובהבנה האסטרטגית שלה את המצב. עזרה לגדולים תסלק את הפחד של הקטנים.
גילוי נאות: הכותבת היא בעלת משרד פרסום ויח"צ שרה תקשורת. בין לקוחותיה: רשת גרג, ביגה, weshoes, גולברי, רנואר, GENTLEMAN