בית-הנבחרים אישר אמש (ד') את חבילת התמריצים של הנשיא ברק אובמה, תכנית להזרמת 819 מיליארד דולר למשק האמריקני במשך שנתיים, במאמץ להעלות את הכלכלה הלאומית על מסלול צמיחה. מבחינת היקף החבילה, זו אחת מיזמות החקיקה הגדולות ביותר בתולדות ארה"ב.
חבילת התמריצים כוללת 275 מיליארד דולר בקיצוצי מס ויותר מ-540 מיליארד דולר שיוזרמו לעבודות תשתית על גשרים וכבישים, לפיתוח אנרגיות חלופיות, לטכנולוגיות של שירותי בריאות, לסיוע למובטלים ולסיוע למדינות ולרשויות מקומיות, שבאזורים רבים נאלצות להתמודד עם ירידות משמעותיות בהכנסות ממס רכוש ולפטר עובדים חיוניים כמורים, שוטרים וכבאים.
הרפובליקנים דחו את ידו המושטת של אובמה, למרות שהנשיא חיזר אחריהם בעקשנות. הוא ביקש מהנהגת הסיעה הדמוקרטית למחוק מהצעת החוק כמה סעיפים שהרגיזו את הרפובליקנים במיוחד, כגון הקצבה למאבק במחלות מין, ולהגדיל את פלח הקיצוצים במס על חשבון השקעות בעבודות תשתית. זה לא עזר. בסופו של דבר עברה הצעת החוק ברוב של 244 קולות. 188 התנגדו: כל הגוש הרפובליקני, ללא יוצא מהכלל, ועוד 11 צירים דמוקרטיים שערקו למחנה האויב.
עם רוב דמוקרטי גדול, לא היה ספק שחבילת התמריצים תעבור את משוכת בית-הנבחרים בנקל, גם ללא קול רפובליקני אחד. אבל לאובמה היו כמה מטרות במאמציו להניע רפובליקנים לתמוך בחבילה.
ראשית, הוא ביקש לקיים הבטחה מרכזית במסע הבחירות שלו: לשנות את הטון ואת האווירה בוושינגטון, מהתנגחויות בלתי פוסקות בין דמוקרטים לרפובליקנים, למצב של שת"פ בין-מפלגתי. כמעט כל מועמד לנשיאות מכריז שהוא יהיה הנשיא של כולם, אם רק ייבחר, אבל אובמה חזר והדגיש, שאצלו זו יותר מסיסמת בחירות.
שנית, אובמה ביקש להכין לו, ולמפלגה הדמוקרטית, כיסוי פוליטי אם תכנית התמריצים לא תצליח לחלץ את המשק מהבוץ ותותיר אחריה רק גירעון תקציבי חסר תקדים. הוא רצה להציג תכנית כלל-לאומית, לא רק תכנית דמוקרטית, כדי שלכישלון פוטנציאלי יהיה גם אב רפובלקני, לא רק דמוקרטי. בכך הוא נכשל.
מבחינת הרפובליקנים זה הימור גדול, עם הזדמנות לזכות בפרס ענקי: אם התכנית לא תצליח לתת דחיפה למשק, הרפובליקנים עשויים לחזור ולכבוש את הבית הלבן ב-2012 ולהתחזק משמעותית בקונגרס. אך אם התכנית תפעל את פעולתה והמשק יתחיל לגלות סימני חיים, ימצאו עצמם הרפובליקנים בגלות קבע במדבר הפוליטי בעוד שהדמוקרטים יחזקו את אחיזתם בזרוע המבצעת ובזרוע המחוקקת. מה שאולי חשוב עוד יותר: הצלחת התכנית תחזיר לאופנה את תפיסת הממשלה הגדולה, שהנשיא לשעבר רייגן הוציא לה שם רע ומאז לא עלה בידה להתאושש.
בהודעה שפרסם אמש, לא התייחס אובמה לאופי הפלגני של ההצבעה. הוא הסתפק בהבעת שביעות רצון מהעובדה שבית-הנבחרים אישר את החבילה ואותת שיהיה מוכן לקבל שינויים נוספים בהרכבה בהצבעה הקרובה בסנט. אך הוא הזהיר: "איננו יכולים להתמהמה עוד או להניח לחילוקי הדעות בין המפלגות לשמש כמכשול. אנו חייבים לנוע באומץ ובמהירות כדי להחזיר אמריקנים לעבודה, וזו בדיוק מטרת התכנית".
הדמוקרטים מתכננים להביא לחתימת הנשיא את הצעת החוק המושלמת, כלומר אחרי ההצבעה בסנט ואחרי המושב המיוחד שבו יאוחדו גרסאות שני הבתים, עד 13 בפברואר.
את הצבעת הנגד של הרפובליקנים אפשר לראות כסימן שהמפלגה חוזרת לשורשיה: התנגדות להרחבת המעורבות של הממשלה במשק. לפי משנתו של רייגן: "ממשלה (גדולה) אינה הפיתרון, ממשלה היא הבעיה". רפובליקננים רבים אמרו, שהתכנית גוררת את ארה"ב למשטר סוציאליסטי.
"הדמוקרטים בבית-הנבחרים פשוט ניערו את האבק מקדימויות עתיקות של הליברלים, דחפו אותן להצעת חוק וזרקו כמה קיצוצי מס סמליים, אמר הציר הרפובליקני מייק פנס. "זה לא ייצור מקומות עבודה".
בתגובה על טיעון דומה, שהשמיעו מחוקקים רפובליקניים בפגישה בבית הלבן, בתחילת השבוע, אמר אובמה: "אבל אני ניצחתי בבחירות".
