בזמן שהעולם ממשיך להתמודד עם מגיפת הקורונה, אוקלנד, העיר הגדולה ביותר בניו זילנד, הוכתרה כעיר הכי טובה לחיות בה לפי מחלקת המחקר של האקונומיסט (EIU). זה נובע בעיקר מהצלחתה של המדינה במאבק בנגיף, מה שאיפשר לבתי הספר, התאטראות, המסעדות ומוסדות התרבות להישאר פתוחים בעת ביצוע הסקר, בין 22 בפברואר ל-21 במרץ.
בשנה שעברה ניו זילנד ביצעה סגרים קפדניים במשך מספר שבועות כדי להאט את התפשטות הנגיף. היא גם סגרה את גבולותיה בפני מרבית המטיילים. בצמרת הרשימה השנה מככבות ערי אסיה והפסיפיק, בעיקר כי מגיפת הקורונה הובילה לירידה באיכות המחיה ברחבי העולם. עם זאת, מבחינה איזורית, אסיה מדורגת בסקר מתחת לצפון אמריקה ומערב אירופה. הערים דורגו לפי יותר מ-30 קריטריונים במספר קטגוריות: יציבות, שירותי בריאות, תרבות וסביבה, תשתיות וחינוך.
10 הערים הכי טובות למחיה בעולם לפי הדירוג של ה-EIU:
1. אוקלנד, ניו זילנד, עם ציון 96.0
2. אוסקה, יפן, עם ציון 94.2
3. אדלייד, אוסטרליה, עם ציון 94.0
4. וולינגטון, ניו זילנד, עם ציון 93.7
5. טוקיו, יפן, עם ציון 93.7
6. פרת', אוסטרליה, עם ציון 93.3
7. ציריך, שווייץ, עם ציון 92.8
8. ג'נבה, שווייץ, עם ציון 92.5
9. מלבורן, אוסטרליה, עם ציון 92.4
10. בריסביין, אוסטרליה עם ציון 92.4
בגלל המגיפה, ב-EIU הוסיפו מספר קטגוריות - ביניהן עומס במערכת הבריאות ומגבלות על אירועי ספורט מקומיים, תיאטראות, הופעות, מסעדות ובתי ספר.
"הסגר ההדוק בניו זילנד איפשר לה להיפתח מחדש ולאפשר לאזרחים של ערים כמו אוקלנד או וולינגטון ליהנות מסגנון חיים דומה לחיים לפני המגיפה", נכתב בהצהרה של היחידה.
מהפך בדירוג
ההשפעה של הנגיף הייתה ניכרת בעת ביצוע המחקר, לדברי סיימון בפטיסט, כלכלן עולמי ראשי ב-EIU. "הייתה טלטלה די גדולה מבחינת עשר המובילות, אבל גם לאורך הדירוג, בהתבסס על מצב הקורונה", אמר ל-CNBC.
הציונים של ערים שהוטל עליהן סגר או שהייתה בהן עלייה במקרי ההדבקה במהלך הסקר ירדו, מה שהוביל ל"נפילה" של ערים אירופאיות רבות, הסביר בפטיסט. זה כולל גם את וינה, בירת אוסטריה, שדורגה באופן עקבי בצמרת הרשימה בשנים האחרונות. השנה הבירה האוסטרית לא הצליחה להתברג ברשימת עשר המובילות, ונאלצה להסתפק במקום ה-12.
דמשק נמצאת במקום האחרון בדירוג בגלל השפעות מלחמת האזרחים במדינה, שממשיכות לגבות את מחירן, כך לפי הודעת ה-EIU. סמוך אליה ברשימה נמצאות לגוס, טריפולי, קראצ'י וקראקס.
הכתבה פורסמה לראשונה באתר גלובס