הקלישאה הידועה אומרת שאפשר לעזוב מדינה, אפשר לעזוב אישה - אבל קבוצת ספורט אהודה אי אפשר להחליף. עופר ינאי, הבעלים הגאה של הפועל תל אביב בכדורסל, מנסה להוכיח שהקלישאה הילדותית לא נכונה. ינאי, כידוע לכל חובב כדורסל, היה אוהד ובעלי מנוי אצל היריבה העירונית. זה לא קרה כשהוא היה ילד קטן ומאז הוא התפכח. למעשה, רק לפני חמש שנים הוא עוד חגג ניצחון של מכבי תל אביב בפיראוס על אולימפיאקוס ברשתות החברתיות, ואף קינח בבקשת סלפי עם שמעון מזרחי. סביר להניח שבימיו כמנוי בהיכל הוא הצטרף לא פעם לשירת "שמעון מזרחי הוא המלך, בכדורסל אין הפועל".
לפני שהפך לבעל המניות המרכזי של הפועל תל אביב, ינאי היה הספונסר של גליל עליון, ולפי אגדה די מבוססת ניסה להיכנס כאחד השותפים במכבי תל אביב, ללא הצלחה. שמעון מזרחי מכחיש את הטענות, בעוד ינאי עצמו לא מאשר ולא מכחיש. תעשו עם המידע הזה מה שתרצו. כך או כך, אין ספק שינאי לכל הפחות מתנהל כמו מישהו שנפגע אישית מהבעלים של מכבי תל אביב. ההתנהלות שלו, באופן אירוני, רק מדגישה את הצדדים המכביסטיים שטבועים בו עמוק. זה מתחיל עם הדרך שהוא מתראיין, ונגמר עם לקיחת צד של המשטרה בתקרית בה אוהד הקבוצה שלו נזרק מהיציע בגלל שלבש חולצה עם כיתוב לא מנומס נגד העבריין המורשע שמכהן כשר לביטחון לאומי.
מעולם לא התביישתי כל כך בעובדה שפעם היה לי מנוי למכבי כמו הערב.
תחת הכותרת הדי מפוצצת "מכבי ת"א נמצאת בפרפורי גסיסה. בקרוב היא תיעלם מהיורוליג" פורסמה בוואלה! ספורט ידיעה על ריאיון שינאי ערך עם אתר כדורסל בבוסניה. הוא חזר שם על דברים בסגנון שהוא אומר כבר שנה בערך, אבל הפעם הדברים שלו נשמעו מוכרים במיוחד. "מכבי תל אביב נמצאת בנקודת חולשה", הוא מסביר בריאיון ומדגיש: "מבנה הבעלות שלה בעייתי, האנשים שם לא מוכנים להשקיע כסף. מבחינתי, המועדון הזה טובע".
איפה שמעתי דברים כאלה בעבר? אה, אני יודע - ביציעי יד אליהו בכל משחק של מכבי תל אביב בעשור האחרון. להתלונן על חוסר ההשקעה של הבעלים זה התחביב מספר 1 של בעלי המנויים בהיכל. לעשות השוואות להשקעה של מיטש גולדהאר מקבוצת הכדורגל זה כמעט ענף אולימפי בכל פרלמנט צהוב. להתחרמן מהכסף הגדול של האדלסונים מהארנה זה המהלך הכי מכביסטי שיש כרגע. עופר ינאי ניסה לעקוץ את בעלי הצהובים, בין אם השמועות שהוא ניסה להיות אחד מהם נכונות או לא - אבל הוא בעיקר נשמע כמו עוד אוהד מתוסכל של מכבי שמזהה את החולשה התקציבית של הבעלים.
בהמשך הריאיון ינאי זורק סתם משפטים מופרכים כמו הטענה שהפועל תל אביב של השנה היא "הקבוצה הכי טובה אי פעם בכדורסל הישראלי". לא שציפינו לקצת יותר צניעות ממי שבנה את הקבוצה שלא הצליחה לעבור את מכבי רמת גן בגביע ווינר, אבל מי שהיה אוהד של הקבוצה שדרסה את אירופה עד לניצחון ב-44 הפרש בגמר היורוליג צריך לדעת טוב יותר מלזרוק הצהרות בומבסטיות לאוויר. נכון לכרגע עדיין לא בטוח בכלל שזו הקבוצה הכי טובה בתולדות הפועל תל אביב, שלא לדבר על הכדורסל הישראלי כולו.
הצהרה מהממת לא פחות היא הטענה ש"בעוד עשור יהיו שתי קבוצות ישראליות ביורוליג - ומכבי ת"א לא תהיה אחת מהן". בתור מישהו שרכש שעוני רולקס בשווי 40 אלף יורו לפריט עם חריטה של "אלופת 2023/24" לא הייתי ממהר שוב לחזות את העתיד. עופר ינאי מנסה להיות עוקצני כמו מוחמד עלי, אבל במקרה הטוב נראה כמו יאיר לפיד רגע לפני שהוא חוטף מכות בזירה מצדוק "טייסון" כהן. ובכל מקרה, אירוני להתפייט על עתיד ורוד עם שתי נציגות ביורוליג כשההווה כל כך שחור.
המציאות הספורטיבית של ישראל מעולם לא הייתה גרועה יותר. אנחנו פותחים עונה שניה בה קבוצות לא יודעות איפה הן ישחקו את המשחק הבא או אפילו מי יהיו הזרים שלה בסגל. על משחקים בינלאומיים בתל אביב בכלל אין מה לדבר בעתיד הנראה לעין. המחשבה שמישהו באירופה מסתכל על הליגה בישראל וחושב שכדאי לתת למדינה הזאת עוד נציגה ביורוליג היא עלבון לאינטליגנציה, ואין ויכוח שעופר ינאי אינטליגנט. בלי קשר, מומלץ לינאי להתעדכן בעובדה הפשוטה: למכבי תל אביב יש הסכם עם היורוליג עד שנת 2040. לאחרונה שבדקתי, זה עוד יותר מעשור. אחדד: יש יותר סיכוי שלא יהיו לישראל בכלל נציגות ביורוליג מאשר שמכבי תל אביב לא תהיה ביורוליג. האם במצב הזה, שבו קרנה של ישראל באירופה ייפגע משמעותית, עופר ינאי יחגוג? לא יכול להיות, הרי הוא בעצמו טוען שהוא "עושה את מה שהוא עושה מתוך ציונות", ולכן הוא מנסה לפגוע בקבוצה עם מאות אלפי אוהדים ברחבי ישראל והתפוצות.
אתם בטח שואלים את עצמכם מה הטור הזה עושה בכלל במדור כסף ולא במדור הספורט, והתשובה היא שלפני הכל - מדובר בסיפור של כסף. זה לא המאבק הרומנטי העתיק בין כסף חדש לכסף ישן, אלא מאבק בין אדם שעשה את הונו בשתי ידיים (וזה לזכותו) לבין הדור החדש של בעלי מכבי תל אביב שהם יורשים שנולדו עם כפית של זהב בפה וגישה לקבוצה שנבנתה מכסף ציבורי בכיס. זו גם הסיבה שעופר ינאי מקפיד לתקוף את דני פדרמן, ולא את אביו דיוויד, שכמוהו עשה את הונו בעצמו. הכבוד פה הוא לכסף, לא להצלחות הספורטיביות.
בשורה התחתונה עופר ינאי הוא משב רוח רענן בענף שאיבד הרבה מהעניין שלו בשנים האחרונות. ההתעקשות שלו להעביר את הקבוצה ליד אליהו בשנים הקרובות עוד תעמוד בלבם של סרטי דוקו מסעירים בעתיד. לקרוא ריאיונות איתו או לעקוב אחרי ציוצים שלו ברשת זו פעולה יותר מעניינת מצפייה במשחקי כדורסל ישראלים. לראות אותו זועם על כך שכוכבי הקבוצה שלו התבקשו לעבור בדיקת סמים אחרי משחק זו קומדיה-טרגית משובחת. היי עופר, ספורטאים מקצוענים לא אמורים לעשות סמים ואם הם עושים אתה צריך לכעוס עליהם כי אתה משלם להם מספיק כסף כדי שיתנהלו כמקצוענים, ולא על מי שעורך את הבדיקות. אבל היי, לנסות להסית נגד החוקים של הליגה זה בסך הכל עוד מהלך מבריק מהפלייבוק של שמעון ושות'. מכביסט אמיתי עופר, כבר אמרנו.
מתישהו הוא יבין שגם אם הפועל תל אביב תזכה בכל התארים, היא לא תהיה מכבי, כי היא לא אמורה להיות מכבי, ובעיקר - האוהדים שלה לא רוצים שהיא תהיה מכבי. האדומים ישמחו לזכות באליפות, אבל יש גבול למה שהם מוכנים לסבול גם בשביל הגשמת החלום הנצחי הזה. המאבק על המעבר (הטבעי וההגיוני) ליד אליהו לא באמת נובע מאיבה עמוקה לבטון שמרכיב את ההיכל, אותו חלקם מכנים בכינוי "יד ושם", אלא מחשש אמיתי לבאות. לזכותם של אוהדי הפועל הם בנו את אחת הקהילות הכי חזקות שהספורט הישראלי אי פעם ידע. קבוצת האוהדים הקטנה שהתחילה בליגה האחרונה ועשתה את דרכה עד לגמר הפלייאוף הישראלי ולמרחק נגיעה מתואר היא סיפור הצלחה מטורף כבר עכשיו. כבר בשנתיים הקודמות היה חסר להם הגרוש ללירה כדי לזכות בתואר. לא בטוח שהם רוצים שהגרוש הזה יגיע על חשבון הנשמה של הקבוצה.
אליפות זה חשוב, אבל מבחינת הערכים של הקהילה האדומה - להיות בצד של האוהדים מול משטרה שמתנכלת להם לטענתם בצורה עקבית זה חשוב יותר. צלחת אליפות זה חשוב, גם טבעות ושעונים, אבל זה לא שווה את זה אם אפילו אוהד אחד נזרק מהיציע על ידי שוטרים אלימים. אצל המכביסטים הניצחון הוא לא הדבר הכי חשוב, אלא הדבר היחיד שחשוב. אצל הפועל התקבעה ההבנה שיש דברים חשובים יותר מניצחונות. זה האתוס של המועדון. ינאי מנסה לשנות את זה ולהפוך את הקבוצה לדורסנית, ואת המועדון למכביסטי. הבעיה הגדולה של מתנגדיו די ברורה: מכביסטים בדרך כלל מנצחים בסוף.