עו
צילום: באדיבות המצולם

יוגב טובי, עו"ד במקצועו, גויס למילואים עוד ב-7 באוקטובר – אך בימים אלו הוא נכנס בהדרגה לחובות, כשתגמולי המילואים לא מצליחים לכסות לו אפילו את תשלומי המשכנתא. בגלל תקנה בחוק הביטוח הלאומי, שאינה מותאמת ללחימה ממושכת, הוא מקבל כעת תגמול מינימלי בלבד עבור המילואים – ללא אפשרות לקבל תגמול המותאם לשכר שקיבל בעבר. הסיבה לכך: ימים ספורים שבהם חתם אבטלה טרם המלחמה. "אם לא מוצאים לי פתרון, אני חושש שלא אוכל להחזיק מעמד במילואים. אני הולך להיכנס לחובות", הוא משתף.

יוגב טובי בן ה-36 מרמת גן, נשוי ליולי ואבא לאיתן (6) ואיליי (0.9), עבד כעורך דין בחברה שנסגרה על רקע המשבר בשוק ההייטק, כחודשיים לפני המלחמה. "סגרו לנו את החברה. תכננתי לחתום אבטלה לחודשיים, ולחזור לעבוד. הסיבה שבכלל נשארתי עד יולי במקום העבודה הזה, היא שהייתי במשך חודש שלם במילואים עוד לפני כן. אז יוצא שאני סוגר שליש שנה במילואים בשנת 2023, למעלה ממאה ימים", הוא מספר.

בחודש אוקטובר טובי היה אמור להתחיל לעבוד בחברת פינטק, אך השבת השחורה שינתה את כל התוכניות. מאז, הוא משרת במילואים, אך התגמול המינימלי שאותו הוא מקבל – מביא אותו לאט-לאט לקריסה כלכלית. "כמו חלק גדול מעם ישראל, אני מאותה שבת הארורה נמצא במילואים בגבול הצפון, כמפקד לוחם בפעילות מבצעית ביחידה מובחרת. נכון לכתיבת שורות אלו, עוד צפויים לפנינו ימים ארוכים רחוק מהבית", הוא מספר במכתב שכתב לשר העבודה, יואב בן צור, "אני פונה אליך לעזרה דחופה בשל העובדה שהמקרה שלי 'נפל בין כסאות' הבירוקרטיה, ולכן נגרמו לי ולמשפחתי, ולצערי עדיין נגרמים – נזקים כלכליים עצומים שלא יכולתי לצפות מראש".

לטובי התברר כי לפי תקנות שהותקנו מכוח חוק הביטוח הלאומי, אם מילואימניק לא עבד יותר מ-60 יום רצופים לפני המילואים, אזי לא מתבצע חישוב של ממוצע השכר שלו בשלושת החודשים טרם המילואים, אלא מתייחסים אליו כאילו בכל שלושת החודשים היה מובטל. עבורו, מדובר במצב אבסורדי לחלוטין, שכן מפרידים בינו לבין חישוב הממוצע כ-7 ימים בלבד. אם לא היה פודה 22 ימי חופשה בשכר, הוא לא היה נופל בגדר התקנה. "משכתי את הימים האלה כדי שאוכל להתחיל בעבודה חדשה כמה שיותר מהר", הוא אומר, "זה עניין של ימים בודדים, אין פה שום היגיון".

התקנה של ביטוח לאומי, כך הוא מסביר, מותאמת לימי שגרה ולא ללחימה ממושכת כמו בתקופה הנוכחית. "הרציונל הוא שאם גם ככה קראו לך למילואים לשבוע או לחודש, יסתכלו עלייך כאילו אתה מובטל, כי אי-אפשר לדעת אם התחלת לעבוד או לא. אם הייתי רק חודשיים במילואים, עוד הייתי יכול לספוג את זה, אבל אנחנו מגיעים למצב של 3 חודשי לחימה, ואין לדעת מתי אחזור הביתה. בגלל תקנות שלא מיועדות לזמן מלחמה, מילואימניקים נדפקים".

בינתיים, טובי מספר שהוא בהדרגה נכנס לחובות: "כרגע אני לא יכול למצוא עבודה חדשה, כי אני לא יודע מתי אסיים את המילואים – וכל זה כשאני מרוויח שכר מינימום כמילואימניק. אני מקבל פחות מ-10,000 שקלים בחודש, זה לא מגיע אפילו למשכנתא שלי – וזה בלי מזונות לילד הגדול או שאר ההוצאות. יש לי שני ילדים", הוא אומר ומדגיש, "אני לא מחפש להרוויח שקל מהמדינה, אלא רק רוצה שיעשו לי חישוב כמו לכל החברים שלי, שלהם מחשבים ממוצע של 3 חודשים. אני לא יודע מה אעשה כשאסיים את האירוע הזה".

בשלב הזה, טובי כבר לא בטוח שיוכל לסיים את שירות המילואים: "דיברתי עם המפקדים, אין לי ברירה. אני לא יודע איך אוכל לעמוד במשכנתא עם הסכום הזה. אם לא מוצאים לי פתרון, אני חושש שלא אוכל להחזיק מעמד במילואים", הוא אומר.

טובי כבר פנה לביטוח הלאומי, אך נראה שאין ביכולתם לתת לו מענה, שכן הדבר מוסדר בתקנות בחוק. "הם היו נחמדים מאוד, אבל הם אומרים דבר פשוט: 'הלב יוצא אלייך, ואין לנו מה לעשות. אנחנו יודעים לעשות רק את מה שהחוק מאפשר'. כרגע כולם מנסים, אבל אין גוף שיכול לעזור לי", הוא מספר. לכן, טובי גם שלח מכתבים למשרד העבודה, וביקש לשנות בחקיקה את התקנה. "יצאתי למלחמה בידיעה שהמדינה זקוקה לי, אך כרגע אני זקוק למדינה באופן הבסיסי ביותר. מדובר בחישוב טכני שחופר לי ולמשפחתי בור כלכלי עצום", הוא כתב במכתב. עד כה, טובי מספר שלא קיבל מענה. "יש לי חרדות כלכליות לצד חרדות קיומיות. אנחנו בגזרה סופר-חמה, והחרדה הכלכלית זה משהו שאני באמת לא צריך עכשיו".