אתמול בערב (רביעי) העבירו תושבי קיבוץ מפלסים הנמצאים כרגע במלון דן אכדיה, מכתב בהול לשר התיירות, יו"ר מינהלת תקומה ומפקד פיקוד העורף. תושבי הקיבוץ שבעוטף, 1.2 ק"מ בלבד מגבול עזה, אמורים לשוב אליו בתחילת יולי, ובמכתב הם מביעים את דרישתם להאריך את השהות במקומות הפינוי עד שיהיה ביטחון מלא באזור. "לאור עצימות הלחימה בצפון ובמרכז הרצועה שהתגברה לאחרונה, והיעדר היכולת להבטיח את ביטחוננו ובטחון ילדינו ונכדנו, והיעדר כל מענה בעניין משום גורם רשמי, אנו מודיעים בזאת שאין בכוונת קהילת מפלסים להתפנות ממוקדי הפינוי בהן היא שוהה, כמצופה מאיתנו ב-7/7/24 . הופקרנו פעם אחת, לא נופקר בשנית!", נכתב. כ-600 תושבי מפלסים כבר חתמו על העצומה.
"בשבעה באוקטובר התמוטט לנו העולם וכל מה שהכרנו עד אותו היום לא קיים יותר", אומרת ליאת גיני, תושבת קיבוץ מפלסים ב-23 השנים האחרונות, נשואה לבן קיבוץ ואמא לשלושה. "החוויה של יממה שלמה בשבת השחורה, כשישבנו תחת אימה בממ"ד, כשהבעל שלי הצטרף לכיתת הכוננות והשאיר את הבן הגדול שלנו לראשונה בחייו עם אקדח ביד, היא טראומה מטורפת. מצאתי את עצמי עם שלושת ילדיי וחברה של הבן שלי בממ"ד בסיטואציה נוראית, כשבחוץ שומעים רק ירי וקולות בערבית. בשלב מסויים שמענו צעדים בחצר ומישהו שמנסה לפתוח את הדלת האחורית בבית. מי יכול להגיד לי לחזור אחרי דבר כזה כששום דבר לא השתנה בפועל?".
_גיני נסערת. התרחיש שקרה בקיבוצים האחרים יכול היה בקלות לקרות גם במפלסים. "בנס זה נגמר ככה, שלא נכנסו אלינו הביתה. היה קרב מטורף מגדר הקיבוץ בצד המערבי הקרוב אלינו ונחיל של מחבלים הגיע. במזל ובמעשי גבורה ניצלנו שניה לפני שטבחו בנו, מפוחדים, לבד, מפחדים לנשום".
תוכלו לדעתך לחזור לקיבוץ?
"אני גרה פה 23 שנה, עברתי את כל המבצעים מכל הסוגים, וכל פעם התפנינו וחזרנו כי אנחנו אוהבים את הקיבוץ. אבל יש גבול! אנחנו לא מוכנים להיות בשר תותחים יותר! לא יכולים לסמוך על אף אחד, לא במדינה ולא בצבא. אני לא מסוגלת להתקרב לאזור בגלל הטראומה. עוד לא התחלנו לשקם את עצמינו כי אנחנו עסוקים בהישרדות במלון, במצב כזה מישהו יכול לחשוב על חזרה לאזור הטראומה? לא נסכים לחזור בשבעה ביולי ואולי גם לא בשנה הקרובה בכלל".
ממשלת ישראל ממשיכה להפקיר את יישובי החזית בצפון ובדרום. אחרי מחדל 7.10, מפסיקה המדינה את מימון המלונות של תושבי מפלסים באופן חד צדדי, ושולחת אותם חזרה לאזור מלחמה פעיל, ללא מסגרות חינוך או סיכוי לנהל חיי שגרה.
הניסיון לפצל את יישובי החזית לא יצליח. הצפון והדרום, היישובים,… pic.twitter.com/8nVXb77Sej
בינתיים רק התווספו איומים
גם ד"ר תמיר ארז, יליד הקיבוץ ואב לשלושה קטנטנים, חתום על המכתב. "זו מכת מוות למשפחות שעכשיו עוד איכשהו מצליחות לשמור על שפיות", הוא אומר. "אם נחזור לשם, נחזור שנים אחורה! המדינה צריכה לקבל החלטה אחרת, וזה יכול להיות פיתרון ביניים או כל פתרון אחר".
בתו הגדולה, הוא מספר, היא היא נפגעת חרדה ומצבה החמיר מאז השבעה באוקטובר. צריך להבין, אנחנו הלומי קרב", הוא מבהיר, "כולנו מטופלים. במלון הפינוי, רחוק מהבית, אנחנו מרימים קצת את הראש מעל המים. ועכשיו המדינה לוחצת עלינו להחליט מה לעשות. אנחנו בכלל לא יכולים להחליט החלטות גורליות כאלה במצבנו. מקבלי ההחלטות לא חיו יום אחד בעוטף, אין להם מושג מה זה אומר. הם לא יכולים לדרוש מאיתנו לחזור".
מה תעשו אם לא יאשרו להאריך את השהייה במקומות הפינוי?
"אני מעדיף לגור ברחוב ולא להחזיר את הילדה שלי לשם. אני אשב על המדרכה של דן אכדיה ולא אזוז משם. רק משוגע יחזור. אנחנו לא נהיה יותר שכפ"ץ של המדינה הזו, נגמר הסיפור".
"לחזור הביתה עכשיו זה אומר אלפי נתמכי ביטוח לאומי בעתיד", מסכמת גיני. "עוד לא שיקמו את הגדר שהבטיחו לנו שאין סיכוי שמישהו יחצה, עוד לא הקימו אזורי חיץ, יש התרעות לחדירות, יש מנהרות, רק התווספו איומים כמו כתבמ"ים ועוד. אני לא מוכנה יותר לסכן את הילדים. מבחינתי עד שלא יהיו גורמים שאוכל לסמוך עליהם ולבטוח בהם ועד שלא יוכיחו שהאיומים הוסרו, אין מה לדבר על חזרה. ככה לא משקמים משבר אמון".
על פי החלטת הממשלה, כבר במרץ האחרון הייתה בקשה לשוב לקיבוצים בעוטף, ומי שחזר קיבל מענק שיבה בגובה של עשרות אלפי שקלים. היום, לאחר התעצמות הלחימה, רבים מהתושבים מתחרטים על המהלך ואף מבקשים לשוב חזרה למלון. אחת מהם היא איילת (שם בדוי), שחזרה לקיבוץ וכעת מבקשת לשוב למלון, אך נתקלת בסירוב. "המדינה עבדה עלינו בגדול. חזרנו לקיבוץ, קיבלנו מענק שיבה, ואז מדינת ישראל מעצימה את המלחמה באיזור", היא אומרת בכעס. "כל כמה שעות יש קאסמים, הבית רועד ממש. אלה לא חיים. ועכשיו כשאני רוצה לחזור למלון עם משפחתי נאמר לי שאני לא יכולה. אין יותר הזוי מזה, אני מוכנה להחזיר כל שקל ולחזור למלון, אבל המדינה לא מאפשרת".
את המכתב שלחו תושבי מפלסים יחד עם תנועת "קומו" שהקימו יונתן שימריז, שאחיו אלון שימריז נחטף ונהרג בשוגג על ידי חיילי צה"ל, גל פיחוביץ', עמרי שפרוני ואור גת, אחיה של החטופה כרמל גת, כולם תושבי העוטף. "קומו קמה מתוך העוטף, כל התושבים ביישובי החזית בצפון ובדרום הם חלק מקומו. קמנו בשבילם, כדי שהתושבים יהיו אלה שיקבעו את עתידם ולא אף אחד אחר", אומר שימריז. "אנחנו, התושבים בדרום ובצפון, הבנו שרק ביחד נוכל לשנות את מציאות החיים הבלתי נסבלת ממנה אנחנו סובלים כבר שנים. אין דבר צודק יותר מהמאבק של קיבוץ מפלסים, ואני מקווה שיישובי חזית נוספים יצטרפו אלינו בקריאה לביטחון והחזרת החטופים כמה שיותר מהר".
ממנהלת תקומה נמסר בתגובה: מנהלת תקומה עומדת בקשר רציף עם קהילת מפלסים ומכירה את העניין. מדובר בהחלטת ממשלה ולכן הנושא נמצא בטיפול מול הגורמים הרלוונטיים בממשלה.
ממשרד התיירות נמסר: משרד התיירות הינו גורם מבצע להחלטות הממשלה בנושא פינוי תושבים. בהתאם להמלצות בטחוניות שיתקבלו, תוך התייחסות לצרכי התושבים, הממשלה תדון בנושא ותקבל החלטה.
מדובר צה״ל נמסר: המכתב התקבל ויענה במישרין. פיקוד העורף נמצא בקשר שוטף עם הנהגת הקהילה ומפקד פיקוד העורף אף צפוי לקיים עמם מפגש נוסף בשבועות הקרובים.
ביטחון התושבים הוא העיקרון שמוביל את צה״ל בהחזרת התושבים לבתיהם.
חזרתם ליישובים מתבצעת בכפוף להערכות המצב המתעדכנות ונתונה להחלטת הפרט.
נדגיש כי החזרה מבוצעת באופן הדרגתי, בהתאם למוכנות התשתיות, מרכיבי הביטחון ובכפוף לרצון הקהילה. התכנית גובשה בשיתוף ראשי המועצות והוצגה לתושבים ביישובים השונים.