מדד המיליארדים של "בלומברג" שפורסם בשבוע שעבר חשף כי פרנסואז בטנקור מאיירס (70), יורשת חברת הקוסמטיקה הצרפתית "לוריאל", ממוקמת במקום ה־12, עם הון אישי של 100 מיליארד דולר. בכך בטנקור מאיירס רשמה הישג מגדרי - האישה הראשונה בהיסטוריה שטיפסה כה גבוה במדד. אמנם הרבה אחרי אילון מאסק, ג'ף בזוס, ברנאר ארנו וביל גייטס (ארבעת המקומות הראשונים, על פי הסדר הזה), ומעט לפני אליס לואיז וולטון, יורשת "וולמארט" (מקום 19), אבל זהו הישג אישי כביר מבחינתה, ודאי אחרי הדרך הארוכה והמייסרת שעברה עד שהגיעה למעמדה הנוכחי.
לפני שש שנים, עם מות אימה, ליליאן בטנקור (1922-2017), ירשה ממנה הבת את החברה, יחד עם התואר "האישה העשירה בעולם". קדם להעברת השרביט סכסוך עכור וארוך שנים ביניהן, שנמהלו בו תלונות פליליות ותביעות משפטיות הדדיות, קשרי הון־שלטון רקובים, העלמות מס, הונאות פיננסיות וכתבות סנסציוניות בתקשורת הצרפתית. הוא נחשף לפרטי פרטים ב"המיליארדרית, המשרת והמאהב", סדרת דוקו בת שלושה פרקים המשודרת בימים אלה ב"נטפליקס".
ראשיתו של מאבק האיתנים הזה ב־1987, עת ליליאן בטנקור, אז בת 65, פגשה את פרנסואה־מארי בנייה, צלם צרפתי בן 40, כשזה הוזמן לצלם אותה למגזין Egoïste. מנקודה זו ואילך, כפי שעולה בסדרה, יחסיהם הפכו כה קרובים, שבחוגי הסילון האירופיים ריננו כי בנייה הוא המאהב של בטנקור, שהייתה אז נשואה לפוליטיקאי הצרפתי אנדרה בטנקור.
אלא שבפועל בטנקור ראתה בבנייה הגיי את בן חסותה והיא נהגה בו בנדיבות מופלגת עד תמוהה: היא הרעיפה עליו מתנות בשווי של 1.3 מיליארד אירו, והעניקה לו ביטוחי חיים בשווי של מיליוני אירו ויצירות אמנות נדירות של פיקאסו, מאטיס, מונדריאן ומאן ריי. בריאיון טלוויזיוני המובא בסדרה היא נשאלה לפשר יחסיה עם בנייה והתשורות שהעניקה לו. "אני יכולה לתת למי שאני רוצה וכמה שאני רוצה. בשם אלוהים, בשביל מה יש כסף אם לא בשביל זה?!", השיבה.
הבת לא סבלה את בנייה מהרגע הראשון. לא זו בלבד שבן הלוויה המוחצן גרר את אמה, עד אז פרח קיר שכמעט לא נראה בציבור, למסיבות נוצצות, פתיחות של תערוכות והשקות מתוקשרות, חושיה אותתו לה כי הוא מנצל אותה באופן שיטתי ורחב היקף.
כמו כל פריז, גם בטנקור מאיירס היתה מודעת לשמו המפוקפק של בנייה: כבר בגיל 19 ניהל יחסים בעלי אופי טפילי עם קשישה צרפתייה עשירה כקורח בשם מארי־לור דה נואל, מפטרוניות האמנות הגדולות במאה ה־20. ב־2007, עם מות אביה ומחשש שאמה תעביר את מניות לוריאל לבנייה, בטנקור מאיירס הגישה נגדו תלונה פלילית. היא האשימה אותו בניצול חולשתה הפיזית והפסיכולוגית של ליליאן בטנקור בת ה־85.
שערי הגיהנום נפתחו. מחלקת החקירות הפיננסיות של המשטרה הצרפתית פתחה בחקירה נגד בנייה. תוך כדי, הגיעו לידיה הקלטות הכוללות 21 שעות של שיחות שהפיק עוזרה האישי של בטנקור, פסקל בונפוי, בהן התגלה כי מעסיקתו לוקה באלצהיימר ושסביבתה הקרובה, ובראשה בנייה, מנצלת אותה. כמו כן התברר כי בנייה לחץ על בטנקור להפוך אותו ליורש הבלעדי שלה, למעט מניות לוריאל. בהקלטות נחשפו גם העלמות המס של בטנקור בהיקף של מיליוני אירו, בעידוד ובליווי היועץ הפיננסי שלה, פטריס דה מייסטר ובנייה.
ב־2010, השערורייה התרחבה, לאחר שרואת החשבון לשעבר של בטנקור, קלייר תיבו, טענה בריאיון לאתר התחקירים הצרפתי Mediapart, שפוליטיקאים בכירים צרפתיים קיבלו ממנה מעטפות מזומנים באחוזת המשפחה בניי־סור־סיין, ביניהם ניקולא סרקוזי ואריק וורת', שר העבודה בממשלתו וגזבר המפלגה. נשיא צרפת לשעבר הכחיש את האשמות, וכך גם וורת', שאף התפטר מתפקידו כגזבר בעקבות הפרשייה.
אחרי שסילקה את הטפילים מדרכה של ליליאן בטנקור, ב־2010 האם והבת יישרו ביניהן את ההדורים לאחר 20 שנים מדממות והרסניות. בנייה נשלח לדרכו בלא אף פרוטה מהירושה, והצוות שליווה שנים ארוכות את האמא, פוטר לאלתר. שנה אחרי, בית משפט הצרפתי פסק כי בטנקור בת ה־89 אינה מסוגלת עוד לטפל בענייניה האישיים והעסקיים, והורה להעביר לידי בתה את ניהולם. עם מותה ב־2017, הפכה פרנסואז בטנקור מאיירס, שעד אז נודעה בעיקר כסופרת ופעילה בולטת בצרפת בנושא יחסי יהודים נוצרים, לבעלת השליטה הבלעדית בלוריאל.
על פי הסדרה, הוריה של בטנקור מאיירס כלל לא העלו בדעתם להעביר ביום מן הימים את בעלות החברה לידי בתם היחידה. מופנמותה המופלגת ונטיותיה האינטלקטואליות סימנו אותה בעיניהם כבלתי כשירה לתפקיד היורשת. היחסים המתוחים בין האם והבת, עוד מילדותה של פרנסואז, גם הם לא הוסיפו.
אלא שהחנונית שניתבה את מרצה לכתיבת ספרים בנושאים תיאולוגיים־פילוסופיים כל השנים, התגלתה כאשת עסקים מוצלחת, הרבה יותר מאמה: כשזו מתה ב־2017 הונה היה 39 מיליארד אירו. תוך שש שנים, פרנסואז הגדילה אותו ל־100 מיליארד אירו.
לצד ההצלחה העסקית, היא נחלה עוד הישג, חשוב לא פחות: היא טיהרה סופית את לוריאל מצללי העבר האפלים שאפפו אותה. אז'ן שילר, סבה הכימאי של פרנסואז שהקים את החברה ב־1909, היה פשיסט נלהב, שאת הונו השקיע, בין השאר, במשטר וישי בצרפת. את נטיותיו האנטישמיות העביר גם לבתו, ליליאן, אם כי אצלה הן באו לידי ביטוי באופן מרוכך יותר.
לימים, כמעשה מרידה באבותיה, פרנסואז נישאה לז'אן פייר מאיירס, נכדו של רב שנרצח באושוויץ, ואת שני בניה גידלה כיהודים. כיום, בזכות פרנסואז בטנקור מאיירס, לוריאל הוא תאגיד צח כשלג: ללא מעטפות כסף במגירות וללא שלדים בארון.
הכתבה פורסמה לראשונה באתר גלובס