מוטי קרויזר במטבח (צילום: באדיבות מוטי קרויזר)
מוטי קרויזר במטבח|צילום: באדיבות מוטי קרויזר

זה התחיל כטיול במסגרת של פנסיה מוקדמת. מוטי קרויזר נסע לאוקראינה לטיול ושהייה בעיר יחסית זולה.  תוך כדי הטיול הוא נרתם למיזם של יהודי עשיר מארה"ב, יליד מונקאץ', לפתוח מסעדה כשרה כדי לשמר את זכר הקהילה היהודית שהייתה בעבר בעיר. בדיוק כשהמטבח היה מוכן, נפתחה המלחמה בין רוסיה לאוקראינה וטרפה את הקלפים.

למונקאץ', שנמצאת באזור הקרפטים, הגיע זרם גדול של פליטים שברחו מההפגזות, ביניהם יהודים רבים שחיפשו אוכל כשר. "הגיעה השמועה לאזניהם שנפתחה מסעדה כשרה. בהתחלה הכנתי להם מרקים מהבית וכשהאזור התמלא החלטתי להפוך את זה לבתי תמחוי עבור פליטים ללא הבדלי דת, מין, גזע וצבע", מספר קרויזר.

בבית התמחוי בשם יד חיים, Hand of Life, מקבל כל מי שמגיע שלוש ארוחות חמות ביום. קרויזר מאכיל מדי יום קרוב ל-500 איש, כשלדבריו 80-90 אחוז מהעלויות ממומנות מכיסו הפרטי. "ליתר דיוק, בנק לאומי מממן את זה, אני חייב להם המון כסף בגלל הפרויקט". בנוסף לסניף הראשון, הקים קרויזר עוד שני מטבחים: אחד באיוואנו-פרנקיבסק והשני בצ'רניגוב, שיפתח מחדש בעוד מספר ימים.

ניסית לגייס תרומות?
"אף אחד לא שמע עליי, ואנשים חושבים לתומם שמי שתרם את שיפוץ המבנה והקמת המטבח הכשר, הוא מי שמתחזק את המקום כי לו יש מיליארדים ולי יש גרוש וחצי. קשה להם להאמין שזה נעשה על חשבוני. המשפחה שלי חושבת שאני משוגע, אבל בינתיים, אנשים אוכלים, אז מה זה משנה?".

חיילים בארוחה שארגן מוטי קרויזר (צילום: באדיבות מוטי קרויזר)
חיילים בארוחה שארגן מוטי קרויזר|צילום: באדיבות מוטי קרויזר

משחק אותה מיליונר ודואג לפליטים

אך לא רק בקרב משפחתו קרויזר עשוי להיתפס כ"משוגע", יש לא מעט אנשים שלא יוכלו להבין את המניעים שעומדים מאחורי מעשי הפילנתרופיה והאלטרואיזם של אדם שאינו בעל ממון רב.

"כשאני ישבתי שם באוקראינה, ללא בעיות פרנסה ועם שקל וחצי ויכולתי לחיות, ראיתי שיירות של פליטים, שברחו עם כל מה שיכלו לקחת איתם. המצב שלי היה זהב לעומתם. אז אמרתי אני אשחק אותה מיליונר ונדאג להם. זה נתן לי סיפוק ענק. אם היה בית תמחוי שיכולתי ללכת אליו עם הילדים שלי בלי שהם יקברו את עצמם מבושה למחרת בבית, הייתי עושה את זה בשמחה. אבל לא היה לי את זה והייתי צריך להתנהל במחסור, אז אני לא יכול לראות שזה קורה למישהו אחר. חוץ מזה, לא חשבתי שהמלחמה באוקראינה תימשך. כולם היו בטוחים שזה ייקח שבוע וחצי, שבועיים, ועשיתי חשבון שאת זה אני יכול להרשות לעצמי. אבל אחרי שאני רואה שמה שאני מבשל זה מה שיש להם לאכול, אין לי לב להפסיק".

הרבה לפני שמצא את עצמו מאכיל באוקראינה את הפליטים, קרויזר מספר כי עסק במקצוע הנשי הכי עתיק בעולם. "הייתי עקר בית. גידלתי לבד שלושה ילדים ולמדתי איך עושים סטייקים מלחם יבש, מקסמתי חומרי גלם, ובין לבין עסקתי בעבודות גבס וגם חמי וחמותי עזרו לי לצוף מעל פני המים".

 

תור מחוץ לבית התמחוי של מוטי קרויזר באוקראינה (צילום: באדיבות מוטי קרויזר)
תור מחוץ לבית התמחוי של מוטי קרויזר באוקראינה|צילום: באדיבות מוטי קרויזר

קרויזר מספר כי כל העמותות הגדולות הישראליות שפעלו באוקראינה סרבו בתוקף לעזור ולתמוך במפעל החסד שלו. "אפילו בתרומה של דברים קטנים כמו גנרטור".

לא די שקרויזר משלם מכספו כדי להאכיל את הפליטים הוא גם דואג ש"יד חיים" – בית התמחוי שאותו הוא מפעיל, יפורסם כמיזם של מדינת ישראל. "כדי להפחית אנטישמיות במיוחד לאחר שטענו שלא עשו כאן מספיק כדי לתרום לאוקראינה".  

עמותות גדולות לא תורמות, אזרחים קטנים – כן

בחג סוכות קרויזר היה בביקור מולדת. המתקפה המפתיעה גרמה לו לרצות לשכפל את מפעל החסד שלו כאן, ולהאכיל משפחות שנאלצו להתפנות מבתיהם בדרום וחיילים. העבודה נמשכת מסביב לשעון.

"לקחנו קמפוס באולפנת בני עקיבא באבן שמואל ליד קרית גת, יש כאן מטבחים ענקיים ואנו מספקים בין 700 ל-800 מנות ביום לבסיסים בכל הארץ, לעיר הבה"דים, לבסיס צאלים, למשפחות מרעים ומהעוטף, יש לנו 85 חיילים של סיירת נח"ל שאנו מספקים להם מנות חמות ומקום לישון בו. העניין הוא לספק את הצרכים של כולם, אנחנו מספקים מנות גם לצליאקים, טבעונים וצמחונים",  מספר מוטי פרידמן, המנהל את הלוגיסטיקה והתפעול של המיזם.

מוטי קרויזר באוקראינה (צילום: באדיבות מוטי קרויזר)
מוטי קרויזר באוקראינה|צילום: באדיבות מוטי קרויזר

בארץ, ובעיקר בתקופה זו שכמעט כל אחד נתרם לעזור ורבים מאיתנו תורמים כספים, קרויזר מספר שמעט קל יותר לגייס תרומות. "בשבוע אחד בארץ עזרו לי יותר ממה שעזרו לי במשך שנה באוקראינה", הוא אומר.  עמותת לקט ישראל הרימה את הכפפה, ומספקת ירקות. "בשר ועופות קשה יותר להשיג בגלל שהספקים הגדולים נשענים על עופות ובקר מהעוטף, ושם לצערי, שרפו תרנגולים וירו בפרות, לשם ההרס והביזה".

"אני מגרד מכל מיני ספקים", מוסיף פרידמן. "מפה 30 תבניות ביצים, ומשם 20 קילו עופות, מגיעות מכוניות פרטיות ופורקות עופות או קרטונים של דגים, אך עדיין הכמות היא יחסית מזערית. יש המון עמותות אזרחיות שמקבלות את הכסף מחברות השקעה ובנקים, פניתי אליהן, ואף אחת לא התקדמה להענקת תרומה, למעט עמותת אלון ואלה מהעמותות הבודדות שכן תרמו, בנוסף, יש עשרות מתנדבים לבישול, אריזה ושינוע, רמת ההתנדבות וההיענות של האזרח הפשוט היא ענקית ומחממת את הלב".

לתרומות לעמותה – היכנסו לכאן