זוהי קריאה אחרונה לחברי ממשלה, מימין ומשמאל, מן הקואליציה ומן האופוזיציה, לכל מי שנותר בראשו היגיון והבנה של המציאות, לכל מי שבליבו רגש ובעיניו נמצא גם הציבור ולא רק האינטרס הפרטי שלו. זוהי קריאה אחרונה לפני אובדן אמון מלא של הציבור בנבחריו.
אסון שבעה באוקטובר, שהתפתח למלחמת "חרבות ברזל" שמלווה אותנו כבר קרוב לשלושה חודשים, יצרו שכבות אוכלוסייה גדולות שנפגעו באופן ישיר ועקיף. במחקר שערכו ד"ר סבטלנה בזיליאנסקי וד"ר וופא סואן מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, נמצא כי כ-60% מהאזרחים שלא נמצאים בשני המעגלים הראשונים של הנפגעים ממלחמת "חרבות ברזל" (כלומר לא רק תושבי עוטף עזה או ערים נוספות שנפגעו פיזית ו/או רכושם נפגע, ו/או בן משפחתם נפגע, נרצח או נחטף) מצויים בסיכון ממשי להתפתחות פוסט-טראומה.
ההפרעה גורמת לחרדה, לפחד, לדיכאון, לפלשבקים, לסיוטים בלילה. כל אלה גורמים לקשיים משמעותיים בתפקוד היומיומי של ילדים ומבוגרים כאחד. כיום יש במתקני הלינה מאות אלפים שאינם גרים בבתיהם כבר חודשים. כלומר, אנשים שאיבדו בעל כורחם לא רק בתים, אלא גם את היכולת להתפרנס. לפי נתוני איגוד העובדים הסוציאליים, ברוב ייאוש מתקני הלינה הפכו גם הם למדגרה של בעיות חברתיות (צריכת זנות, סמים, אלכוהול וכולי), ולאלו צפויות השלכות ארוכות טווח. המשותף לכל אותם אנשים שנפגעו כתוצאה מהמלחמה, הוא שמי שמופקד על הטיפול בהם הוא משרד הרווחה והביטחון הסוציאלי, ובפרט עובדות סוציאליות. אלו עושות ימים כלילות, אבל פועלן מסתכם לרוב בכיבוי שריפות משתוללות של מצוקות וקשיים.
אל מול בקשת משרד הרווחה לתוספת של חצי מיליארד שקלים, כדי להרחיב את המענים לנפגעי המלחמה, עומדת ההחלטה של האוצר על קיצוץ רוחבי של 3% לפחות – המסתכם בכ-78 מיליון שקלים. המשמעות היא שלא זו בלבד שבקשת משרד הרווחה לתוספת תקציבית לא תיענה, אלא גם יילקחו ממנו תקציבים לטובת צרכים אחרים, שקיים ספק לגבי דחיפותם בעת הזו.
אין בכוונתי ליפול לכל אותן המלכודות שבעלי אינטרס מציבים בפני הציבור, מלכודות של הסתה, פילוג ושיסוי בין קבוצות שונות באוכלוסייה. איני מתכוונת לומר למי להוריד ולמי לתת תקציבים. אבל מבט ראשוני במסמכי הממשלה שפורסמו וברעיונות המובאים בהם, בשאלה כיצד לממן את הוצאות המלחמה, מראה שיש סעיפים שגם אם אין רצון או כוונה לבטל אותם כליל, ניתן ואף רצוי לדחות את תקצובם לנוכח המצב המשברי שנוצר. מדינת ישראל היא מדינה למודת משברים, אבל משבר מן הסוג הזה מחייב התגייסות וארגון מחדש של סדרי העדיפויות הלאומיים.
זה הזמן להזכיר שחוסנה של חברה נמדד בחוליות החלשות שבה. שבעה באוקטובר לעד יישאר בזיכרון הקולקטיבי, כיום שבו נשברה הקונספציה שיש הבחנה בין חוליות חלשות וחזקות בחברה. גם אנשים שלא הכירו את המחלקה לשירותים חברתיים בעיר מגוריהם, נזקקים כיום לשירותיה. שבעה באוקטובר עשוי להיזכר גם כשבירת הקונספציה של אמון הציבור בנבחריה. זוהי קריאת התעוררות אחרונה לחברי כנסת ושרים, לקחת אחריות ולתקן את מה שעוד אפשר לתקן. נתבו תקציבים וכוח אדם לטובת המשרדים הממשלתיים שפועלים בחזית המלחמה, ותרו על תפקידים, על מעמד ואגו. ותרו על כוח, על כסף וכבוד. זוהי קריאה אחרונה לנבחרי הציבור, להתגייס גם אתם, כמו החברה האזרחית, לקחת חלק במאמץ המלחמתי. השיבו לנו, הציבור, את האמון שעוד יכול לשוב, בכם.
הכותבת היא שירן טייב אלמקיאס, בעלת תואר מוסמך במדיניות ציבורית וממשל. דוקטורנטית בביה"ס לעבודה סוציאלית ורווחה חברתית, האוניברסיטה העברית.