עדי פיטוסי בן ה-25, במקור מפרדס חנה, השתחרר מהצבא רק לפני 3 שנים – ומאז חיכה לרגע שבו יוכל לפתוח עסק משלו. אחרי שנסע לאילת כדי לעבוד אצל דודו במסעדת בשרים, וללמוד את רזי המקצוע, הוא עבר לחריש בשנה שעברה, והחליט שהוא בשל לפתוח מסעדה בעצמו.
אחרי לא מעט לבטים הוא החליט להשקיע את הכספים שחסך במקום החדש, מוכן ומזומן לשנה הראשונה של הקמת העסק – שידועה כמאתגרת במיוחד בעסקי המזון. הוא רתם את כל כוחותיו ויצא למסע, בציפייה שיוכל להחזיר את ההוצאות בהקדם. אלא ששום דבר לא הכין אותו למכה הקשה שתנחית על המדינה מלחמת "חרבות ברזל", אשר במקביל הביאה לסגירה של העסק שלו באופן מיידי, להקפצה שלו לשירות המילואים – ולסיבוך של פיטוסי בחובות כבדים.
"את העסק שלי, שנקרא 'סאלוט', פתחתי לפני כשנה", מספר פיטוסי ל-mako בשיחת טלפון קצרה מהמילואים, אחרי לא מעט ניסיונות להשיג אותו. מידי פעם שומעים קולות נפץ עוצמתיים ברקע השיחה, אבל נשמע שפיטוסי כבר לא מתרגש. "בצבא שירתי כלוחם בסיירת חרוב, ומרגע שהשתחררתי ידעתי שאני רוצה לפתוח עסק ייחודי בתחום האוכל".
הסאלוט, כך מספר פיטוסי, זה שילוב של מסעדת בשרים ואוכל רחוב. "אתה מקבל פיתה וממלא אותה במה שאתה רוצה, ועל הדרך מקבל גם צ'ייסרים", הוא מסביר בפשטות, וגעגוע קטן לעסק ניכר בקולו. "פתחתי בזמנו את העסק עם שותף, אבל זה לא כל-כך הסתדר לנו, אז המשכתי לבד. קצת לפני שהמלחמה התחילה לקחתי הלוואות, כי השנה הראשונה מאוד קשה לעסקים. בעצם, בשלב הזה הכנסתי את כל הכסף האחרון שהיה לי לעסק – ואז הגיעה פתאום אותה שבת שחורה. די מהר הקפיצו אותי למילואים, והבנתי שאני בכלל לא יכול להשאיר את העסק פתוח".
פיטוסי מסביר שנכון להיום אין לו עובד קבוע שיכול להחזיק את העסק בעצמו, וגם מבחינה כלכלית בעייתי לו להעסיק עובד שכזה. "הבנתי שמצד אחד לא אוכל להשאיר את החברים בצוות לבדם, אבל גם לא אוכל להשאיר את העסק פתוח. אז סגרתי את העסק, וזה הביא לצבירה של חוב כבד עם ההלוואה שלקחתי. אז כרגע המצב הוא בלגן, ואין לי זמן אפילו לפתוח קמפיין להצלת העסק, כי אנחנו כל הזמן בפעילות במילואים. אני לא נמצא בבית בכלל, והספקים מציפים אותי. אבא שלי מנסה לעזור לי, הוא רוצה שהראש שלי לא יהיה בזה. אבל אני נלחם בשתי חזיתות כרגע, גם בשביל המדינה וגם בשביל העסק".
פיטוסי מספר שרק ביום חמישי שלפני השבת של 7 באוקטובר, הוא עשה הזמנה גדולה בשביל העסק. "הכול הלך לפח, הפסדתי הכול. לפני שיצאתי למילואים עוד הספקתי להכין 120 מנות לחיילים שהוקפצו לאזור, וההורים שלי נתנו להם את זה – כי אני כבר יצאתי למילואים. כרגע אני לא יודע בכלל למה אני חוזר, אין לי צוות עובדים כי כולם עברו לעבוד בעסקים שכן פעילים, והכול הולך ומדרדר. באחד לחודש, כשהגיעה השכירות של העסק, החשבון שלי היה ריק. התפוצץ צינור בעסק בזמן שהייתי במילואים, ונכון לעכשיו אני באמת לא יודע מה יהיה כשאחזור".
גם אביו של עדי, אילן, מספר על הקשיים הרבים שאיתם המשפחה מתמודדת. "אנחנו לחוצים, דואגים לעדי מאוד. כשהוא השתחרר מהצבא החלום שלו היה לפתוח מסעדה, וכמו שהוא לוחם בצבא – ככה הוא לחם עבור העסק שלו. יולי-אוגוסט זו תקופה קשה למסעדת בשרים, ועדי החזיק מעמד וידע שזה עניין של זמן, אבל הדברים יסתדרו. גם אחרי חול המועד הוא שרד עם העסק, וכשקרה הטבח הנורא בדרום, הוא מייד הבין שיקפיצו אותו למילואים. הוא תרם את הירקות שהזמין ואני ניסיתי להתקשר לספקים – יש לו הוראות קבע והלוואות שהוא לקח. כבר דיברתי עם בעל הכנס כדי שלא יוריד לו שכירות, ועם חלק מהתשלומים ניסיתי לעזור בעצמי. אבל כרגע עדי לא יודע מה לעשות".
אילן מסביר שעדי לפעמים לא זמין למשך ימים שלמים, והדאגות שלהם כהורים גוברות. "זה נורא מלחיץ. עדי תמיד שם את אחרים לפני עצמו – ובגלל זה אנחנו מאוד מפחדים עליו. הוא נלחם כרגע בשתי חזיתות, גם באזרחות וגם במילואים".
נכון להיום עדי עדיין במילואים, בשירות מסכן חיים, ובמקביל הראש שלו טרוד בעסק ובחשש לנפילתו בשל החובות. "המשפחה והחברים חושבים כיצד יוכלו לעזור לעדי", אומר אביו, "וחושבים לפתוח בשבילו את המקום אפילו למספר ימים, ולקוות שאנשים ולקוחות יגיעו לפרגן כדי להציל את המקום".
היכנסו לפרגן לעדי ולעסק - ולחזק אותם בימים אלה.