מאז כניסת חובת הדיווח החודשית של מעסיקים לביטוח הלאומי בנובמבר 2021, שוק העבודה בישראל נחשף לפרטים מדויקים יותר מאי פעם. השינוי החל כתהליך ניסיוני במחצית השנייה של 2021 – והפך לרפורמה של ממש: מעסיקים מחויבים לדווח מדי חודש על כלל השכירים המועסקים אצלם ועל רכיבי שכרם, מה שמספק לראשונה תמונת מצב עדכנית, מפורטת ומלאה של השכר במשק, לפי מגדר, גיל, מספר משרות, מיקום גאוגרפי וענף עיסוק.
הנתונים החדשים משרטטים תמונה ברורה: הרצליה היא העיר שבה השכר החודשי הממוצע הגבוה ביותר בישראל – 22,048 שקלים לחודש בשנת 2024. מיד אחריה ממוקמות רעננה (21,982 שקלים), מודיעין-מכבים-רעות (21,659 שקלים) ותל אביב (21,299 שקלים) – כולן מציגות שכר ממוצע הגבוה מהשכר הממוצע הארצי למשרת שכיר, שעמד על 14,657 שקלים.
מהצד השני של המפה נמצאות מודיעין עילית, בני ברק, רהט ונצרת סוגרות את הרשימה עם שכר ממוצע של פחות מ-10,000 שקלים לחודש – פער של יותר מפי שניים מהערים המובילות.
השכר החציוני מצביע על פערים יותר עמוקים
השכר בישראל ממשיך לטפס – אך לא באותה מידה, ולא לכל מגזר. הפערים בין גברים לנשים, בין מרכז לפריפריה, ובין ענפי עילית לעבודה קו ראשונה מול הציבור – חדים ומובחנים. הנתונים החדשים של הביטוח הלאומי מאפשרים לראות זאת בצורה ברורה מאי פעם.
פערי השכר בין גברים לנשים נותרו גבוהים ומדאיגים גם ב-2024: השכר החודשי הממוצע לגבר עומד על 17,386 שקלים, בעוד שנשים מרוויחות 11,288 שקלים בלבד – פער של 54%. גם במדד החציוני הפער משמעותי – 12,033 שקלים לגברים מול 8,598 שקלים לנשים.
יתרה מכך, ככל שהגיל עולה – כך מתרחב הפער: נשים אמנם נכנסות לשוק העבודה בשכר דומה לשל גברים, אך כבר באמצע שנות השלושים ניכר פער גובר, שממשיך להתרחב עד לגיל הפרישה.
בין אם מדובר ברשות מקומית, בחברת חשמל או במסעדה בתל אביב – השאלה הגדולה היא לא רק מי מרוויח הכי הרבה, אלא גם מה אנחנו כמדינה עושים כדי לצמצם את הפערים הללו.