עטליה אוברמן ויענקלה טל ביחד כבר 28 שנה, ולא חשו צורך לאחד חשבונות בנק. "הכרנו כשכל אחד היה לו את העצמאות שלו ואת העסק שלו ואת החבילה שלו. היה ברור שכל אחד ממשיך עם מה שהיה", אומרת עטליה. השניים מחלקים בינם את תשלום החשבונות. "בינינו, זוג זה כמו עסק. הכל מתנהל כמו עסק. גם החברות וגם היחסים".
"בנישואים הראשונים שלי היה חשבון משותף", אומר יענקלה. גם בנישואים הקודמים של עתליה. "מאז אמרתי 'לא עוד'. החלטתי שאני נשארת עם הדברים שלי ושומרת עליהם. כל מה ששלי הוא שלי. אנחנו בשיתוף מלא. אנחנו יודעים הכל על הנכסים אחד של השני, על הפנסיות העתידיות. אנחנו יודעים טוב מאוד מה יש לנו. לשנינו. הבנתי שבשביל להיות עצמאית, אני צריכה לשמור עלי ועל הילדים שלי".
עתליה מודה שהיא ממליצה לבנים שלה שלכל אחד יהיה את החשבון שלו גם בזוגיות שלהם. "אם הם רוצים שיפתחו חשבון משותף בנפרד".
קובי ואטי יעקובסון מעולם לא ראו את הצורך להפריד את החשבונות שלהם במשך 55 שנות זוגיות. "אנחנו רבים שלוש פעמים ביום, אז מה?", אומרת אטי
"הנישואים עצמם הם שני אנשים שמקימים תא משפחתי חדש. והמצב הכלכלי זה חלק מהעניין", אומר קובי. "לא חשוב מי מביא יותר ומי מביא פחות. מאחדים אותם ביחד, זה שקוף וגם עוזר. אם יש הוצאות גדולות, מדברים על הדברים האלה".
ורד קומיי, מטפלת זוגית ומשפחתית, חושבת שהנקודה היא איך להתמודד עם הקונפליקט בנושא הכסף. "זוגות צעירים בדרך כלל מגיעים עם חשבון נפרד, ומהססים עם לאחד. להם אני אומרת תשמרו חשבון נפרד להוצאות אישיות, אבל חשבון משותף לניהול הבית. כשיש ילדים הם בדרך כלל מאחדים".
המצב שונה עבור נשים שנפרדות מבני זוגן בגילים מאוחרים, ואז מגלות שלמעשה אין להם מושג איך מתנהלים העניינים הכלכליים שלהם. "זה עניין של חינוך בבתי הספר. צריך שקיפות מלאה. בחשבון הפרטי לא צריך שקיפות מלאה, אבל בחשבון המשותף כן".
טל שמשון, בעלים של חברת ייעוץ עסקי, חושב שצריך להתייחס למשק בית כיחידת רווח והפסד. "יעדים, מטרות, תקציב, תזרים. כל אחד הוא עסק בפני עצמו, והוא משלם משכורות לחשבון המשפחתי. כמו בעסק, שותף שלא יתרום מספיק, לצד השני יתחילו כאבי בטן".
קומיי לא חושבת שהכסף הוא נושא טעון. "הקונפליקטים מגיעים וזה בסופו של דבר מגיע לכסף". שמשון דווקא פוגש הרבה זוגות שמתעמתים בנושא. "צריך שוויון ובהירות למען המטרות המשותפות. הסיפור הוא חינוך ומפגש של תפיסות".