"אם היה לי כוח, הייתי עובדת סביב השעון"

מי המשתתפים? עיטאף אבו גאנם (49) מרמלה, נשואה לנמר אבו גאנם, ואימא ל-10 ילדים.

עיטאף עובדת כבקרית ואשת שיווק ב"עמותת לב זהב – עמותה לרווחת הקשישים". בעלה של עיטאף מוגבל ולא עובד, ומקבל קצבת נכות. עיטאף מספרת שבעבודתה היא עורכת ביקורי בית אצל קשישים, מגייסת מטפלות ומשווקת את העמותה בקהילה – ברמלה, לוד והמושבים בסביבה.

"אם יש קשיש שזקוק לסיעוד, אני עוזרת לו למלא טפסים, מגייסת מטפלת ומפנה אותה אליו. העמותה שלנו בעצם שולחת מטפלות לקשישים על פי מצבם כשש שעות בשבוע, לפני שהביטוח הלאומי נכנס לתמונה. הטיפול בהם הוא ללא תשלום. בעבר עבדתי כמטפלת בקשישים, והרווחתי סכומים נמוכים מאד. לא הייתה לי אפשרות להתקדם ולהתפתח בתחום, מכיוון שלא הייתה לי הכשרה מתאימה. לאחר שהצטרפתי לתכנית 'מיפנה' של עמותת 'בעצמי' והשתתפתי בסדנאות לקידום תעסוקה, הבנתי שאני מחוברת לתחום שעבדתי בו על הדרך, ושאני מעוניינת להמשיך ולהתמקצע בתחום הטיפול בקשישים. הרגשתי שמטפלת עושה את העבודה – הטיפול - והולכת הביתה ואני רציתי משהו מעבר לזה, להיות איתם כמה שיותר.

"רכזת התכנית יצרה קשר עם עמותת 'לב זהב' שחיפשו מטפלות ברמלה, ולאחר פגישה אחת, התקבלתי לעבודה שם. במקום העבודה החדש זיהו את היכולות והכישרונות שלי, ולמרות שבדרך כלל שולחים מטפלות להכשרה רק אחרי שלוש שנות עבודה, התחלתי מיד בלימודים. סיימתי את הקורס בהצלחה, קיבלתי תעודה, ומזה שלוש שנים אני עובדת בעמותת 'לב-זהב' במשרה מלאה, ורואה בכך שליחות אמיתית".

דיור: עיטאף מתגוררת עם משפחתה ברחוב משה רבנו ברמלה, בקרבת מרכז העיר. הם גרים בדירת קרקע בת ארבעה חדרים של עמידר. "קניתי את הזכויות של הדייר היוצא לפני 23 שנים, ומאז אנחנו גרים כאן". ארבעה מהילדים של עיטאף נשואים, כך ששישה ילדים נותרו להתגורר עימם, כשהבוגר בן 22 והצעירה ביותר בת 12. "במשך 23 שנים אנחנו משלמים 1600 שקלים לחודש, ונותר לנו להשלים עוד 300 אלף שקלים כדי שהדירה תהיה שלנו".

שעות עבודה: "אם היה לי כוח הייתי עובדת סביב השעון. אני עובדת לפעמים גם שישה ימים, לא פחות משמונה שעות ביום. היום אני מקבלת משכורת בסיס של 5,500 שקלים, ובנוסף בונוסים. יחד עם הבונוסים שאני מקבלת, אני יכולה להגיע למשכורת חודשית של למעלה מ-10,000 שקלים".  

בשעות הפנאי: "בשביל הנפש שלי, אני גם מתנדבת בטיפול בקשישים. יש אנשים שסובלים ממחלות ולא מגיע להם סיעוד על פי החוק, אבל הם זקוקים למישהו שיבוא לבקר אותם, לשבת איתם קצת ולדבר איתם. הקשישים האלו לא קשורים לעבודה שלי. אני מגיעה אליהם, הם לרוב נמצאים בסביבה שלי ברמלה, אני מדברת איתם ומעבירה להם את הזמן, בהתנדבות. הטיפול בקשישים זה בדמי, כואב לי לחשוב שיש אנשים שחיים לבד, אף אחד לא דופק בדלתם ולא מתעניין בהם. הם נשארים ימים שלמים בבית מבלי לדבר עם אף אחד, ואני רוצה להושיט יד ולעזור להם. בהתנדבות שלי, לא משנה לי מה הלאום של אותו קשיש, אם זה גבר או אישה, אם הוא זקוק למשהו, אני מגיעה אליו". 

כמה מרוויחים? "מעבר להכנסה שלי, שיכולה להגיע עד למעלה מ-10,000 שקלים בעלי מקבל קצבה של 5,400 שקלים. עם ההכנסה שלי אנחנו מסתדרים ואני יכולה לומר שאני מקבלת את מה שחלמתי לקבל, שדרגתי ממש את ההכנסה שלי".

היסטוריה תעסוקתית: "הייתי מטפלת בקשישים בבתיהם באמצעות חברות אתגר סיעוד ומנפאואר. אלו הם קשישים שמקבלים סיעוד דרך ביטוח לאומי. עשיתי את זה במשך שמונה שנים. זו הייתה עבודה קשה וללא הכנסה טובה. הרגשתי שאני נותנת הרבה ולא מקבלת בתמורה. עבדתי בעבר שמונה שעות 5 ימים בשבוע. השכר לשעה היה 25 שקלים, אף פעם לא הגעתי ל-5,000 שקלים. הייתי מטפלת במספר קשישים במקביל כדי להגיע ל-4,000 שקלים. היו חודשים שהמשכורת שלי הגיעה ל-800 שקלים או 1,000 שקלים בגלל שלפעמים הקשישים היו מאושפזים או שהביטוח הלאומי הפסיק לתת להם סיעוד, ונאלצתי לצמצם שעות, לא תמיד סידרו לי עבודה חלופית".

השכלה: "עדיין לא סיימתי את כל הבגרויות, אבל כיום אני משלימה אותן, וכעת נשאר לי לסיים את הבגרות האחרונה, ואחריה אקבל תעודה של 12 שנות לימוד עם בגרות מלאה. אני מסיימת את הבגרויות במקביל לעבודה – מאמינה שהכול תלוי ברצון, אם יש רצון, יש הכול. עברתי קורס מטפלות בלוד וקורס מעשי בטיפול בבית אבות בלוד, לפני חמש שנים. בתקופה האחרונה גם למדתי נהיגה וקיבלתי רישיון. לצורך העבודה הנוכחית, עברתי קורס בקרית בתל השומר, התנאים לכך היו תעודת מטפלת ועבודה בסיעוד במשך שלוש שנים".

מצב חשבון: "אנחנו כבר לא במינוס, בחובות או בעיקולים, אבל אנחנו עדיין לא חוסכים".

איך הגענו לחובות? "היינו מוגבלים כל הזמן, בחובות, בבלגן, בהוצאה לפועל. אחרי שהתקדמתי בעבודה וההכנסה גדלה, הכול נהיה הרבה יותר טוב. מה שאפשר את הרווחה זו עמותת 'בעצמי', שכל זה קרה בזכותה. השתדלתי לעשות הרבה בונוסים בעבודה, כדי שהשכר יגדל. היום אני לא צריכה מסגרת. אם יש לי - אני קונה ואם אין לי - לא קונה".

הוצאות קבועות לחודש: דיור 1,600 שקלים, חשמל – 250 שקלים, ארנונה ומים – 300 שקלים, הוצאות רפואיות – 100 שקלים, חוגים לילדים 500 שקלים, נסיעות – 1,000 שקלים, הוצאות לרכב 500 שקלים, מזון והוצאות בית כולל ביגוד, הנעלה, מתנות וימי הולדת – 6,500 שקלים.

רכב: יונדאי i30 –  שנת 2009, עלותו של הרכב: 13,000 שקלים "ויש לנו אותו פחות מחודשיים".

הוצאות משתנות: "מאז שהעבודה שלי וההכנסה שודרגה, עשיתי דרכון, ויצאתי פעמיים לחו"ל"

מערכת היחסים שלי עם הבנק: "אם את לא במינוס, הם מכבדים אותך ואני כבר לא במינוס".

על מה מוותרים? "בעבר, וויתרתי על טיולים, לימודים, והיו גם אירועים שוויתרתי עליהם. אבל עכשיו אני חיה כמו שאני רוצה, בכבוד. ברגע שהמשכורת עלתה, הכול הסתדר".

תוכניות במגירה: "אני מסיימת בגרויות, כי אולי ארצה להתקדם וללמוד עוד תחום שקשור לקשישים, עדיין לא החלטתי".  

על מה חולמים? "כל מה שחלמתי עליו אבל לא חשבתי בחיים שאני אשיג אותם כמו אוטו, קניות ונסיעות לחו"ל – הגשמתי. אני מלאת תודה להנהלה וצוות של בעצמי, ולהנהלה של עמותת לב זהב לא האמון שנתנו בי, והדחיפה שלהם קדימה, לא הייתי מגיעה למה שהגעתי היום. עכשיו החלום הגדול שלי הוא לבנות בית חם לקשישים.

טיפ מעמותת בעצמי: נורית כרמי מנהלת תכנית "מיפנה" של בעצמי מסבירה ש"כל עבודה, בכל מקצוע, יכולה להיות מעניינת ומספקת, ואפילו להפוך ל"משרת החלומות". כדי להגיע לשם, חשוב, ראשית, לברר את הצרכים, השאיפות, הערכים והחלומות שלך, להתחבר אליהם, ומשם לבחור עבודה שתאפשר לך להביא אותם לידי ביטוי, יחד עם כישורייך ויכולותיך".

'בעצמי' הינו ארגון חברתי, הפועל לצמצום העוני והפערים החברתיים בישראל על ידי קידום ושילוב בתעסוקה של אנשים וקהילות מוחלשות, מודרות ומעוטות-הזדמנויות.הארגון מסייע מידי שנה, לכ-9,000 נשים, גברים ומשפחות, ביניהם: משפחות המוכרות לשירותי הרווחה, עולים מאתיופיה, בני הקהילה החרדית, בני החברה הערבית, נשים מחברות מסורתיות, צעירים בסיכון, גילאי 50+ ועוד. 70% מבוגרי התכניות לקידום תעסוקה של בעצמי משתלבים בעבודה ומתמידים בה. 'בעצמי' מפתח ומפעיל תכניות ושירותים, הניתנים למשתתפים ללא עלות, המופעלים בכ - 140 מוקדים ברחבי הארץ.