בישראל יש כ-70 בתי דיור מוגן (להבדיל מבתי אבות) בהם מתגוררים כ-15 אלף דיירים מבוגרים, שבחרו בו כדי ליהנות מחיי חברה, ביטחון אישי וביטחון בריאותי. לבתי הדיור המוגן לא מגיעים אנשי המאיון העליון – אלה מעדיפים להישאר בבית ולקחת כמה מטפלות ועוזרים שיטפלו בבית ובהם. לדיור המוגן מגיעים בדרך כלל אנשים שמילאו תפקידים בכירים במשק ונהנים מפנסיה יפה, או בעלי עסקים שהרוויחו יפה בשנות עבודתם, אנשים שיש דירה בבעלותם וחסכונות של כמה עשרות שנים.

העובדה שלא מדובר באוכלוסייה נזקקת מרחיקה את השיח הציבורי ואת הפוליטיקאים, כמובן, מטיפול בבעיות שיש לדיירי הדיור המוגן, ויש להם. לשם כך הם הקימו את עמותת דיירי הדיור המוגן, שבראשה עומד אברהם בר דוד, לשעבר קצין תותחנים ראשי, ובין יתר התפקידים הבכירים אותם מילא – מנכ"ל סולתם  נשיא ניר אור תעשיות צבאיות ומנכ"ל חברת מפרולייט.

לדבריו, היום כדי להיכנס לדיור מוגן צריך לשלם פיקדון שנע בין 2 ל-5 מיליוני שקלים ולשלם שכר דירה שנע בין 8,000 ל-14 אלף שקלים בחודש. ביולי האחרון רשמה העמותה הישג בנושא הפיקדון, כשלאחר מאבק של שנתיים וחצי, שכנעה את הממשלה והביאה לחקיקה המחייבת את בעלי הדיור המוגן לתת לדייר בטוחה (ערבות) על הפיקדון.

"קודם בכלל לא הייתה ערבות ומדובר על מיליוני שקלים; מה אם הבעלים פושט רגל, הדייר היה עלול להפסיד את כול כספו," מסביר בר דוד. אגב, הערבות היא בצורת משכנתא בשעבוד ראשון על הדירה שבה מתגורר הדייר בבית הדיור המוגן. "היא אמנם שווה פחות מהפיקדון, אבל לפחות יש ערבות לכך שלא יוכל להעביר את הדירה  למישהו אחר עד שלא יחזיר לי את יתרת הכסף".

הנושא הבא עליו נאבקת העמותה להפסיק לשלם מע"מ על תשלומי הדיירים לבית הדיור המוגן. "המדינה מכניסה את היד לכיס שלנו, למרות שלא מגיע לה", טוען בר דוד "כשמישהו נכנס לדיור מוגן הוא חותם על חוזה מול חברה פרטית. והוא משלם לה בין 8,000 ל-14 אלף שקל לחודש. על התשלום החודשי אנחנו מקבלים חשבונית ובה מפורטים השירותים השונים עליהם נגבה התשלום: שירותים כמו בריכה, חדר כושר, הרצאות וכדומה, ואת שכר הדירה. היות ואין הפרדה בין שכר הדירה לשירותים, אנחנו משלמים על הכול מע"מ. המקום היחידי בישראל שבו משלמים מע"מ על שכר דירה זה בדיור מוגן".

בר דוד בטוח שהסיבה לכך היא העובדה שמדובר באוכלוסייה שאין לה כוח להיאבק ולהתנגד. "אם אני משלם 10,000 שקלים לחודש לבעלים של בית הדיור המוגן, אני צריך לשלם עוד 1,700 שקלים למדינה. אנחנו רוצים שהממשלה תחייב את בעלי הדיור המוגן להפריד בחשבונית בין שכר הדירה לשירותים".

אנחנו לא מבקשים כסף מהמדינה

אבל זה לא הדבר היחידי שהממשלה גובה מדיירי הדיור המוגן; לדברי בר דוד, גם על הקיזוז שעושה בעל הבית מהפיקדון (למשל 50 אלף שקל לשנה), המדינה דורשת מע"מ.

"למדינה לא משנה מי ישלם את המע"מ, אבל כמובן שבעלי הבתים מחייבים בחוזה את הדייר לשלם את המע"מ," טוען בר דוד, "אבל בכך זה לא נגמר – המדינה טוענת שהפיקדון שהדייר מפקיד בידי בעל הבית, זו בעצם הלוואה; אם הוא היה לוקח את ההלוואה הזאת מהבנק, היה משלם ריבית, ולכן יש בהלוואה זו ריבית רעיונית שעליה מגיע למדינה מע"מ. מה זאת ריבית רעיונית? ביסוד רעיון זה עומדת ההנחה שבעל הבית חסך ריבית כשקיבל את הכסף מהדייר ולא מבנק, למשל. ריבית כזאת חייבת במס, ולמרות שהדייר הוא זה שנותן את הכסף לבעל הבית, מאפשרים לו לגלגל על הדייר את המע"מ על הריבית הרעיונית. כלומר, אדם שהפקיד מיליון שקלים, לצד המע"מ על דמי האחזקה, משלם עוד 9,500 שקלים לשנה - מע"מ על השחיקה ועל הריבית הרעיונית. זהו עושק של ממש".

בר דוד מסביר שדייר בגיל זה לא יכול לייצר הכנסות נוספות. "מה שיש לו זה הבית שלו והחסכונות שלו. זהו חוסר התחשבות בסיסי מצד המדינה כלפי הקשישים שלה, שלא מבקשים לחיות על חשבונה. בבתי האבות, 50% מהדיירים חיים על חשבון המדינה, כי אין להם הכנסה מספקת. אבל בדיור מוגן מדובר באנשים שהתפרנסו היטב, הרוויחו בכבוד ובאה המדינה ומכניסה את ידה לכיסם בצורה הכי נבזית וטוענת – על הבית שלך, החסכונות והפנסיה שלך, מגיע לי 17% מע"מ. למה? ככה. זו  גניבה ישירה מהחסכונות שלנו שאספנו במשך עשרות שנים".

משום שמדובר בעסקים פרטיים ובחוזים בין דייר לבעל בית, קשה לדייר שברגע שהוא נכנס לבית דיור מוגן הוא בעצם "לקוח שבוי", כפי שמגדיר זאת בר דוד, להילחם נגד הנהלים והנוהגים שהשתרשו בתחום. את המע"מ כנראה אי אפשר יהיה לבטל, אז הדרישה של העמותה היא שיהיה מע"מ אפס על תשלומי דייר בדיור מוגן, כמו על ירקות: "נהיה ירקות. שנתיים וחצי נלחמתי על הבטוחות ועכשיו נילחם על מע"מ אפס כמה זמן שזה ייקח".

אברהם בר דוד (צילום: אלבום פרטי)
אברהם בר דוד|צילום: אלבום פרטי

דמי הפיקדון הוכפלו בחמש השנים האחרונות

תסביר, למה הדייר הוא לקוח שבוי של בעל הבית?
בר דוד: "ברגע שנכנסת לבית דיור מוגן מסוים אתה לקוח שבוי, כי כול שנה מורידים לך עשרות אלפי שקלים מהפיקדון שהפקדת, ואם תעבור למקום אחר, תפסיד את הכסף וגם תצטרך לשלם פיקדון מלא במקום החדש, שתמיד עולה. דמי הפיקדון לפני  5 שנים עמדו על 1.5 מיליון שקל בממוצע, והיום כדי להיכנס לדיור מוגן, צריך לשלם פי שניים. למה? כי אין כמעט תחרות בתחום – יש פחות מדי בתי דיור מוגן ומספר הצרכנים הולך וגדל. אילו היו הרבה יותר בתי דיור מוגן, המחירים היו יורדים, אבל אני לא רואה את זה קורה ב-20 השנים הבאות. האישורים לוקחים זמן, גם הבנייה ובינתיים הביקוש הולך וגדל".

בנוסף למאבק מול המדינה, העמותה לקחה על עצמה מאבק בעלי הבית בדרישה לשקיפות בחוזה שהם חותמים עם הדייר. מסביר בר דוד: "החוזים שונים בניסוח שלהם בין בתי הדיור המוגן השונים, אך במהותם הם זהים. בחוזים כתוב שבעל הבית רשאי להעלות את התשלום החודשי מעבר למדד בסכום של 2%-5% לשנה. אני מבין שבעלי הבית צריכים להרוויח, אבל שזה יהיה ביושר. אם בעלי הבית באים וטוענים שבגלל עליית תעריף החשמל, שכר העבודה וכדומה הוא מעלה את התשלום החודשי שלי ב-2%, שיראה לי את הנתונים על פיהם חושבה ההתייקרות. היום הם לא מחויבים וגם לא מוכנים לחשוף את הנתונים. המצב שנוצר הוא שדייר שמשלם היום 10,000 שקלים, אינו יודע כמה הוא ישלם בעוד חמש שנים, האם ישלם 12 אלף שקל? 13 אלף שקל לחודש? הוא לא יכול לתכנן את חייו מבחינה כלכלית. כתוצאה מכך, אנשים מפחדים להיכנס לדיור מוגן".