איך אפשר לדעת מה מצבה הפיננסי של החברה?

בואו נחשוב על זוג צעיר שהחליט לקנות דירה בפרויקט חדש בנתניה. מצד אחד יש להם נכס (שזאת הדירה), ומהצד השני יש להם שני מקורות מימון ששימשו לרכוש את הדירה: התחייבות (שזאת המשכנתא מהבנק) והון עצמי (שזה הכסף שהם "הביאו מהבית"). זה בדיוק המאזן.

אז אחרי שבשיעור הקודם סקרנו מלמעלה את הדוחות הכספיים המרכזיים, בשיעור הזה נעמיק יותר במבנה שלהם ונתחיל עם המאזן שמציג את תמונת המצב הכספי של החברה ו"מאזן" בין צד הנכסים לבין צד המקורות ששימשו למימון שלהם. כמו שתכף נראה, מספיק מבט קצר על המאזן כדי להבין אם מדובר בחברה חזקה ועשירה או לחלופין בחברה שנמצאת בתחילת הדרך או חברה בקשיים.

לשיעור הראשון: מה אפשר למצוא בדוח כספי ומה הסכנה שמסתתרת בו

לשיעור השני:  איך יודעים אם החברה מרוויחה, מפסידה או מסתירה נתונים?

בצד הימני של המאזן נמצאים הנכסים של החברה שהם המשאבים הכלכליים שלה כמו למשל מזומן, חובות של לקוחות שקנו באשראי ומלאי שמיועד למכירה ללקוחות. דוגמאות בולטות נוספות הן רכוש קבוע שזה בעצם מבנים, ציוד ומכונות שמשמשים את העסק לטווח ארוך, ונדלן להשקעה שזה נדל"ן מניב שמוחזק לצורך השכרה לאחרים. בצד השמאלי של המאזן נמצאות ההתחייבויות שמייצגות את המחויבות של החברה כלפי צדדים חיצוניים. רוב ההתחייבויות נובעות מהלוואות בנקאיות ואגרות חוב לטווח ארוך, אבל יש גם התחייבויות קצרות טווח לספקים, לעובדים, לרשויות וכו'. הפער בין הנכסים לבין ההתחייבויות הוא ההון העצמי של החברה שמשקף למעשה את המשאבים העצמיים שלה או במילים פשוטות יותר את ה"עושר" שלה. ההון העצמי מורכב משני דברים: הכסף שהמייסדים של החברה הביאו מהבית והרווחים שנצברו בחברה במהלך השנים.

בעצם אפשר לומר שהמאזן מתאר איך בדיוק צד הנכסים של החברה מומן – כמה מתוכו על ידי חוב וכמה מתוכו על ידי הון עצמי. ככל שהחברה מממנת את הפעילות שלה באמצעות יותר חוב ופחות הון עצמי, היא נחשבת חברה "ממונפת" יותר, מה שיכול להעיד על רמת סיכון גבוהה יותר, וראינו שחברות רבות שנפלו היו ברמות מינוף גבוהות מאד לפני הנפילה. אבל צריך לזכור שרמת מינוף סבירה, זאת אומרת גיוס חוב, היא דבר הכרחי בשביל לייצר צמיחה. לכן גם קוראים לזה "מינוף", כי החוב החיצוני הוא מנוף משמעותי בפעילות של החברה, שיכול להביא אותה לגבהים ולהישגים שהיא לא הייתה יכולה להגיע אליהם רק באמצעות ההון העצמי שלה. סיכוי תמיד הולך עם סיכון וכמו כל דבר בחיים גם במקרה הזה הכל עניין של מינון נכון.

כמו שאתם יכולים לראות במאזן שלפנינו, סך הנכסים הוא 30 אלף שקל  והוא בהגדרה תמיד יהיה שווה לסך ההתחייבויות + ההון. אנחנו יכולים גם לראות שההון העצמי עומד על 18,350 שקל.

שימו לב שאנו מפרידים במאזן גם לגבי הנכסים וגם לגבי ההתחייבויות, את אלה שיפרעו בתוך שנה – שנקראים נכסים "שוטפים" והתחייבויות "שוטפות". למשל, לקוחות ומלאי מטבעם הם בדרך כלל נכסים שוטפים. מנגד, רכוש קבוע ונדל"ן להשקעה הם בדרך כלל לא שוטפים. בצד ההתחייבויות: ספקים, משיכת יתר והלוואה שאמורה להיפרע בשנה הקרובה, הן התחייבויות שוטפות, והלוואות ואגרות חוב ארוכות טווח הן התחייבויות לא שוטפות. המטרה של ההפרדה בין "שוטף" ל"לא שוטף" היא בעיקר לאפשר לקוראי הדוחות לחזות את מצב הנזילות של החברה בטווח הזמן הקרוב – וככל שיש לה יותר התחייבויות שוטפות מאשר נכסים שוטפים היא עלולה להיות בסיכון נזילותי גבוה יותר.

בדוגמה שלפנינו, הנכסים השוטפים עומדים על 8,000 שקל, וההתחייבויות השוטפות עומדות על 1,650 שקל, כלומר, אפשר לומר שלחברה יש מספיק מקורות נזילים בכדי לממן את ההתחייבויות שלה בשנה הקרובה.

גם בניהול נכון עלולות להיווצר בעיות נזילות

בואו נמחיש את החשיבות של האבחנה בין "שוטף" לבין "לא שוטף", דרך דוגמה מהחיים של משפחת ישראלי, שמורכבת מזוג עם ילדים בוגרים. הנכסים של משפחת ישראלי כוללים דירה וריהוט, ובהתחייבויות יש לה מינוס קטן בעו"ש ומשכנתא שרובה כבר נפרעה. סך הנכסים של משפחת ישראלי גבוה משמעותית מסך ההתחייבויות שלה, משמע, יש לה הון עצמי חיובי, אבל בעוד שבוע מגיע מועד החזר משכנתא ועד אליו היא לא תספיק למכור ריהוט או ליצור תזרים חיובי ממקורות שוטפים (נניח מהמשכורת של בני הזוג). במקרה הזה, למרות שיש למשפחת ישראלי הון עצמי חיובי משמעותי, והנכסים שלה שווים הרבה יותר מפירעון המשכנתא הקרוב – זה לא עוזר לה כי מה שהיא צריכה זה מזומנים. המסקנה מהדוגמה היא שהון עצמי חיובי ואפילו מינוף נמוך, לא מבטיחים שחברה לא תיקלע לבעיית נזילות בטווח הזמן הקצר אם היא לא מנהלת נכון את המקורות הנזילים שלה.

יכולים להיות גם מצבים שלחברה יהיה גירעון בהון העצמי, זאת אומרת שההתחייבויות של החברה גדולות מסך נכסיה. זה מצב בעייתי שאם אין לו סיבה מיוחדת (כמו למשל במקרה של חברת סטארט אפ שנמצאת רגע לפני גיוס) הוא יכול להעיד על חשש לחדלות פירעון ובעיית עסק חי.

שימו לב שההון העצמי של חברה לסוף התקופה הוא ההון שלה לתחילת התקופה, בתוספת הרווח או בניכוי ההפסד שהיו במהלך התקופה, ובתוספת גיוסי כספים באמצעות הנפקת מניות אם היו, ובניכוי חלוקות דיבידנדים לבעלי המניות, ככל שהיו. כמו שאתם רואים בדוגמה, ההון של החברה גדל במהלך התקופה ב- 8,350 שקל, המורכב מרווח נקי מהפעילות של 15,000 שקל, מהנפקת מניות בסכום של 3,350 שקל, ובמינוס – אנו רואים חלוקת דיבידנד לבעלי המניות של 10,000 שקל.

אני רוצה להגיד לכם שקיים גם דוח כספי רביעי, שלא הזכרנו אותו בשיעורים הקודמים, שנקרא דוח על השינויים בהון והוא למעשה מסביר את התנועה בהון העצמי מיתרת הפתיחה ועד ליתרת הסגירה בדיוק כמו שעשינו עכשיו בדוגמה.

הנקודות החשובות

1. המאזן מציג את מצבת הנכסים, ההתחייבויות וההון של החברה לתאריך מסוים, והוא מקביל בין הנכסים שלה לבין מקורות המימון ששימשו אותה כדי לייצר או לרכוש אותם.
2. ככל שההון העצמי קטן יותר ביחס לסך הנכסים אזי החברה ממונפת יותר ונמצאת בסיכון גבוה יותר.
3. נכסים והתחייבויות שימומשו תוך שנה נקראים "שוטפים", וכאלה שימומשו תוך יותר משנה נקראים "לא שוטפים".
4. ככל שיש לחברה עודף התחייבויות שוטפות על פני נכסים שוטפים, היא עלולה להיות בסיכון גבוה יותר לבעיית נזילות.