הנה בשורה טובה שקשורה לכלכלה הישראלית, לכאורה. ארגון ה-OECD השווה את "נטל המס" בין 34 המדינות החברות בארגון, בניסיון לבחון את שיעור המס הישיר והעקיף כחלק מהתוצר הלאומי הגולמי (ועל כן, שיעור נמוך מצביע נטל מס נמוך). בעוד הממוצע של מדינות ה-OECD עומד על 34.4%, נטל המס בישראל הוא 31.1%, מה שמציב אותה במקום ה-23 מתוך 34 מדינות הארגון.  במשרד האוצר יכולים לנשום לרווחה? לא בטוח.

אם מסתכלים מיהן המדינות שמובילות את מדרג נטל המס – מוצאים בעיקר את מדינות הרווחה הסקנדינביות: דנמרק, שוודיה, פינלנד, ולאחריהן מדינות מרכז אירופאיות כמו גרמניה וצרפת. לא בדיוק כלכלות קטנות וחלשות.

"מדובר בפועל יוצא ישיר לתפיסת העולם הכלכלית של הממשלות. התפיסה בנורבגיה ובדנמרק, כמו גם בצרפת או במדינות סקנדינביות אחרות, היא של מדיניות מס מרחיבה – הגובה שיעורי מס גבוהים יותר מהאזרחים, אך מנגד מתחייבת לתת שירותים ממשלתיים טובים ורחבים יותר, בחינם, לכלל הציבור", מסבירה הדס שרים, ראש חטיבות המס וה-SMB בבייקר טילי ישראל. "צעד זה מתבטא בשירותי החינוך, הבריאות, הרווחה, התשתיות ועוד".

עוד ב-mako כסף:

על פי התפיסה הכלכלית הנאו-ליברלית, הורדת מסים מאפשרת עלייה בצמיחה – מה שמכניס כסף לקופת המדינה ומאפשר לה להוציא בחזרה על האזרחים. "אמפירית לא הוכח מעולם שהורדה במסים מובילה לצמיחה, פרט למס חברות – שהוא שולי בסופו של דבר", אומר פרופ' אבי בן בסט, מנכ"ל משרד האוצר לשעבר. "תמונת הראי של הורדת מסים – היא פחות שירותים חברתיים. אני רואה ברשימה הזו של ה-OECD בשורה רעה מאוד מאוד. מסים גבוהים היא דרך מרכזית לתקן את אי השיוויון. אני חסיד של כלכלת שוק, אבל בכל מה שקשור לפעילות עסקית. כשזה קשור לשירותים ציבוריים, אני חושב שהמדינה צריכה לספק יותר".

מחקר של הפרופסור מישל סטרבצ'ינסקי, שבחן את מדיניות המיסוי בישראל בעשורים האחרונים לא מצא קשר שלישי בין העלאת מס ושיעור הצמיחה, אלא רק קשר ישיר בין הורדת מסים לעלייה באי השוויון בהכנסות.