היום (ב') אנחנו מציינים את יום הזיכרון הממלכתי לשואה ולגבורה. אין ספק שהשואה השפיעה על היבטים רבים בחיינו: תרבות, תפיסות ערכיות, אמנות ועוד. אך יש היבט נוסף, כלכלי, שממעטים לדבר עליו, ומושפע רבות מהשואה.
מאפיינים רבים במשק הישראלי, גם כאלה שאנו מתגאים בהם, כגון "אומת הסטארטאפ", קשורים ככל הנראה ישירות לפוסט טראומה שעמנו חווה. ההשערה היא כי השואה השפיעה ועדיין משפיעה על מערכת קבלת ההחלטות הכלכליות שלנו כישראלים. לא מדובר רק על החלטות של פעם בחיים, כמו רכישת דירה. גם החלטות יומיומיות, כמו סל הקניות בסופר, נקשרות באופן ישיר לשואה.
ככלכלן התנהגותי וחוקר, אשר בוחן לא רק את הנתונים היבשים, אלא גם את התפיסות והפסיכולוגיה העומדים מאחורי קבלת ההחלטות, אני מציג מספר השערות לגבי המאפיינים המיוחדים לנו כישראלים, ואשר קשורים באופן ישיר, לתפיסתי, לטראומת השואה.
הבהלה לנדל"ן
בעוד שבמדינות ה-OECD, שיטת המגורים בשכירות נפוצה, לעיתים אף יותר משיטת הבעלות, בישראל מגורים בשכירות נתפסים כ"בעייתיים" בלשון המעטה. בגרמניה למשל, מעל 54 אחוזים ממשקי הבית גרים בשכירות, ובארצות הברית מהווה שוק השכירות מעל ל-35 אחוזים מכלל שוק הדיור. אך הישראלים לא ינוחו עד שיגיעו לנסח טאבו המיוחל. אמנם שוק השכירות במדינות אלה משוכלל יותר, והשוכרים מוגנים על ידי תקנות וחוקים אשר לא מאפשרים למשכיר לעשות כל העולה על רוחו, ובכל זאת, מדוע מה שעובד כל כך טוב בארצות הברית ובאירופה לא עובד בישראל?
התשובה נעוצה, לדעתי, בפחד שלנו כישראלים מאי יציבות. אנחנו מנסים לברוח מתדמית ה"יהודי הנודד", הגלותי והשביר, ורודפים אחרי תחושת היציבות והשורשיות. דירה בבעלות היא אחת המאפיינים הטובים ביותר של יציבות.
ממנפים את עצמנו לדעת
נתונים אשר פרסם בנק ישראל, הצביעו כי חובות משקי הבית בישראל הגיעו בשנת 2015 לסכום של 475 מיליארד שקלים, ומאז המגמה רק גוברת. לא מדובר רק על משכנתאות (ראו סעיף קודם), הישראלים חיים ברמה שאינה תואמת להכנסתם. מספיק להסתכל על העלייה במכירת רכבי יוקרה, או בממוצע השדרוג של מכשירי חשמל וסלולר. גם ביומיום שלנו, אנחנו קונים בסופר הרבה מעבר לצרכינו, טסים לחו"ל מספר פעמים בשנה, ומבלים מחוץ לבית בשיעור גבוה בהשוואה למדינות אחרות. כל אלה מעלים את הישראלים על הדרך הבטוחה לאוברדרפט.
אמנם יוקר המחייה בישראל גבוה, אך גם לשואה (וכנראה גם למצב הביטחוני) תפקיד מפתח בהפיכתנו ל"אוהבי הווה". אנחנו מעדיפים ליהנות עכשיו, ופחות לדאוג לעתיד. ישראלים רבים גדלו במשפחות של ניצולי שואה, אחרים חיו בשכנות או שמעו את הסיפורים הנוראים על רעב, עוני ותנאי המחיה הנוראים בגטאות ובמחנות. כך השתרשה בחברה הישראלית תפיסת ה"שפע", לפיה עדיף ליהנות מכל מה שיש להווה להציע, ולהתרכז פחות בעתיד, כי מי יודע מה יביא מחר.
שורשי הקומבינה
אין ישראלי שאינו מכיר את המילה "קומבינה". מחד, הקומבינה מביאה לחוסר אמון בין אנשים, מגדילה את שיעור הכלכלה השחורה, מביאה למינוי מקורבים ולשחיתות, ומזניקה את ההוצאה הסופית של כולנו. אך קומבינה היא גם חדשנות, יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסא, בדיוק המאפיינים של "אומת הסטארטאפ" שכולנו אוהבים לאהוב.
הקומבינה היא אותו חוש הישרדות שסיגלנו, בגלל השואה והיסטוריית הגלות. הרצון לשרוד קיים אצל כל אדם, אך נדמה שאצל הישראלים הוא חזק יותר, אנחנו מרגישים שהקרקע עדיין לא יציבה תחת רגלינו, ודואגים להישרדותנו כל העת, גם במחיר כיפוף מסוים של החוקים.
מאושרים יותר, עשירים יותר
בשנים האחרונות, הולך ותופס מדד האושר העולמי מקום מרכזי לצד מדדים כלכליים מובהקים כמו תוצר לאומי גולמי. לא מדובר על ספין של יחסי ציבור, אנשים מאושרים יותר בריאים יותר, נהנים מרמת פריון גבוהה בעבודה, ותורמים להגדלת הצמיחה הכלכלית. לכן, מדינות רבות משקיעות יותר ויותר תשומת לב ברמת האושר של אזרחיהן. בכל האמור לאושר, הישראלים הם תופעה עולמית בלתי מוסברת. למרות המצב הביטחוני, יוקר המחיה ורמות השחיתות הגבוהות, הישראלים נמצאים באופן קבוע בראש טבלת המדינות המאושרות.
ההשערה היא כי לשואה תפקיד מפתח בהשפעה על האושר שלנו. הזיכרון הקולקטיבי הטרי עדיין, וההבנה כי יכול להיות גרוע הרבה יותר, יוצרים השקפה ייחודית בקרב הישראלים, אשר אוהבים אמנם להתלונן, אך גם שומרים על אופטימיות בריאה.
כאזרחים מודרניים החיים בעולם מתוחכם, אנו בטוחים לא פעם שמנגנוני קבלת ההחלטות שלנו אובייקטיביים, ושאנו בוחרים בחלופות האפשריות על סמך בחינת נתונים ולימוד טעויות העבר.
אך עלינו להבין כי רבות מההחלטות הכלכליות שלנו נקשרות באופן בלתי מודע לתפיסות שהשתרשו בד.נ.א הישראלי. עלינו כישראלים להבין את שורשי התפיסות הללו, ולהשתמש בתובנות אלה על מנת לשמר את הצדדים החיוביים של התנהלותנו הכלכלית, ומיגור ההיבטים הבעייתיים בה.
פרופ' טל שביט הוא מומחה לכלכלה התנהגותית, סגן דיקאן בית הספר למנהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל