סכנת הקיצוץ

לא מעט אנשים השבוע התלוננו. לא על הבזבוז העצום של כסף קואליציוני על מטרות בעלות ערך מפוקפק, אלא על העובדה שמישהו מעז להתלונן על הממשלה. הרי עכשיו כולנו מאוחדים, לא? יהיה זמן לכל הריבים כשיסתיימו הקרבות, נשמעת הנזיפה, בין אם מבין אלה שהתעייפו אחרי שנה של שבר חברתי עמוק וחודשיים של זעזוע בלתי נתפס ורוצים להתנחם בממלכתיות ובין אם ממי שבעצם הרגיש קצת לא נעים אחרי השבת השחורה, ואז התפוגגה לו הבושה.

עבר זמן קצר מאז ההצהרות על כך שהממשלה תפסיק לעסוק בזוטות ותשקיע בדברים החשובים באמת, אלה שנמצאים בקונצנזוס, ועד שחזרו הכספים המגזריים במלוא עוזם, ואפילו יותר. המשרדים המיותרים, ששריהם זייפו התנצלות על עצם קיומם (של המשרדים, כמובן, לא של השרים), קיבלו דווקא תוספת לתקציב במקום להתבטל. הישיבות קיבלו כסף רב יותר מתמיד, ולהגנתן גויסה דמגוגיה שקרית על מוסדות תרבות "חילוניים" שהיו יכולים לחלום על תקציב המיליארדים שמקבל תלמידי הישיבות לכל חייהם.

אחת הטענות של תומכי הכסף המגזרי הייתה שמדובר בעצם באחוז זעיר מהתוספות שניתנות בתקציב, שרובן יופנו אל הצבא ואל שיקום התושבים והישובים שנפגעו בעוטף עזה. יש בטענה הזו שתי שגיאות: הראשונה היא הניסיון לכסות על העובדה שהתקציב שאושר השבוע הוא בעצם תוספת לחודש דצמבר בלבד. את מלוא עוזם של הכספים המגזריים נרגיש ב-2024.

הטעות השנייה היא הניסיון ליצור מצגת שווא כאילו הממשלה פתחה את הכיס ומחלקת כסף למי שזקוק לו. הממשלה אמנם מגדילה תקציבים, אבל במקביל היא חותכת בבשר החי ומקצצת ודווקא בדברים משמעותיים למשק, בזמן שהמגזרים המקורבים לצלחת מקבלים תוספות. במה מקצצים? במשטרה ובבתי הסוהר, בתמיכה בחקלאים, בפיתוח התחבורה, בתקציב של פרקליטות המדינה והיועצת המשפטית לממשלה, בהשכלה הגבוהה, בתשתיות וברווחה. קשה לדעת מה קוצץ באמת ואיזה כסף פושט הוסט למטרה אחרת, אבל המגמה ברורה. בצד אחד צריך להוציא, ומהצד השני צריך לקצץ. השבוע אפילו הציע הכלכלן הראשי של משרד האוצר לקצץ בהטבות המס לפנסיונרים. הם הרי כבר לא עובדים, שישלמו.

כמו בתחומים רבים בישראל, נראה שהאחריות התקציבית תהיה נכונה לכל המדינה, פרט למי שיקר לליבן של מפלגות הקואליציה. אלא שיש כאן פגיעה חמורה יותר בציבור. עבור מי שמחזיק באותה אידיאולוגיה כלכלית של סמוטריץ' ונתניהו (כשהיא מנוקה מאינטרסים שחשובים להם יותר), מסגרת התקציב חשובה יותר מהמדינה עצמה. במקום לדאוג ליחס החוב תוצר על פני האזרחים כדאי לאמץ גישה מאוזנת יותר, שתתכונן מראש להתאוששות של ישראל מהמכה שנוחתת עליה בימים האלה. במקום לקצץ בתשתיות ובחינוך ולהעניק תוספות למגזרי מקורבים, להשקיע דווקא בהם כמה שיותר כדי להחזיר את המשק לצמיחה.

הכל ידוע והכל ברור. רגע אחרי השבת השחורה דיברו כולם על הטעות שבקיצוץ המגזר הציבורי, ועכשיו חוזרים לפגוע בו. אבל בממשלה עוסקים בצ'ופרים למצביעים, ובאוצר רוצים בעיקר לקצץ. בסוף מי שמבקש קצת שקט מהביקורת יקבל את מבוקשו: כולנו נהיה מאוחדים בפגיעה בכיס שלנו שתגיע בקרוב, אם לא הגיעה כבר לפני חודשיים.

נאסד
מישהו ידע שהבורסה תצנח|צילום: foxaon1987, shutterstock

גט שורטי

בתחילת השבוע געשה הרשת סביב פרסום מחקר של שני חוקרים אמריקאים (המתמחים במשפטים), הטוענים שלכאורה "מישהו" עשה קופה נאה (פלוס פלוס פלוס) על ידי הימור נגד שוק המניות הישראלי רגע לפני מתקפת חמאס.

ומעשה שהיה כך היה. הפרופסורים הנכבדים טענו ש״מישהו״ ביצע עסקאות שורט גדולות על קרן סל בשם EIS, המשקפת את סל המניות החשובות בבורסה בתל אביב, וכוללת גם כמה מניות של חברות ישראליות הנסחרות בוול סטריט, ושאין לשלול שמדובר בחמאס או מקורב לו.

החוקרים מצאו כי ב-2 באוקטובר, שבוע לפני מתקפת חמאס, בוצעה כמות חריגה של עסקאות שורט על תעודת הסל המדוברת. להערכת החוקרים, היקף עסקאות השורט שבוצע נגד תעודת הסל EIS מסמן בוודאות גבוהה כי מי שעשה אותן ידע שצפוי להתרחש אסון בישראל, שימוטט את שוק המניות הישראלי. בדברי התקציר של המחקר נכתב "הממצאים שלנו מציעים כי סוחרים שידעו על המתקפות הצפויות הרוויחו מאירועים טרגיים אלו". המחקר טען כי פעולה כזו במניית בנק לאומי לדוגמה, הניבה רווח מטורף של 3.2 מיליארד דולר.

המחקר הזה התפשט ברשת, והימם את שוק ההון ואת הקוראים.

אבל רגע לפני שנאיר כמה דברים בעייתים, הנה ההסבר על מה זה מכירה בחסר (המכונה גם "שורט"): עסקה שבה מהמרים שמכשיר פיננסי כלשהו כמו מניה הולכות לרדת בעתיד, בשיטה זו נמכרים ניירות ערך שאינם בבעלות המוכר (כלומר הם "משאילים מניות") במטרה לגרוף רווחים במועד מאוחר יותר, אם ערכם אכן ירד.

נשמע מסובך? הישארו עימנו.

קודם כל בבורסת תל אביב לא שוללים ממש את ממצאי המחקר, אבל טוענים כי ממצאי המחקר אינם מדויקים. סמנכ"ל המסחר בבורסה יניב פגוט מסר ל"גלובס" כי החוקרים סברו שמחירי המניות בישראל נקובים בשקלים כשבפועל הם נקובים באגורות. לטענתו, כתוצאה מכך הם טעו בהערכת מחיר מניה: "החוקרים ניפחו את ההפסד במניה פי 100. זה ניתוח שגוי ביסודו". כך, לדבריו בעוד שהחוקרים הסיקו כי מי המשקיעים שהימרו נגד מניית בנק לאומי הגיעו לרווח של 3.2 מיליארד שקל - בפועל מדובר ברווח של 32 מיליון שקל בלבד.

אהה. תודה באמת.

אבל הדבר היותר תמוה במחקר הזה הוא כמות המניות בחסר שנקנו. רוב בתי ההשקעות המקומיים מאפשרים לבצע עסקאות שורט על כמות מוגבלת של מניות בבורסת תל אביב ובוול סטריט (הבורסה האמריקאית) בכפוף לחתימה על מסמכים ייעודים. ברוקרים בינלאומיים יהיו נדיבים יותר בכמות המניות שהם משאילים – אך לא בבורסה הישראלית.

רוצה לומר: למישהו כאן היה צריך להידלק 200 נורות אדומות אם כמות מניות כזו נקנית בבת אחת ממספר קטן של ברוקרים, ורשות שוק ההון תצטרך לחקור לעומק את הגופים או החברות שביצעו את העסקאות הללו בפועל.