500 ימים של כישלון (ועוד ארבעה)
כל מילה שנכתבת השבוע נדמית לא מספיקה לאור המציאות שנגלית לפנינו. שיירת המכוניות שמובילה את ארונות החטופים אל זיהוי באבו כביר מלווה כל מבט, כל נשימה, כל הברה.
ישראל ידעה ב-500 הימים האחרונים מאז השבת השחורה כמות הלוויות שלא ידעה יותר מ-50 שנה. ובכל זאת, דווקא הארונות האלה, ובעיקר מי שמלווים בתוכם אל מנוחה אחרונה, מסמלים עוד התרחקות מהתקווה לסיום המלחמה בנימה אופטימית, כזו שתאפשר לנו לחזור על המילה "עתיד", ועדיין להאמין שיש למילה הזו משמעות. נכון, בשבת יחזרו לישראל 6 חטופים חיים (בשעת כתיבת שורות אלה עדיין לא ברור מה מצבם), אבל השמחה הזו מהולה בעצב ובתחושת תסכול עצומה.
הסיבה לכך פשוטה: זה יכול היה להיגמר אחרת.
בערפל הדיסאינפורמציה וההודעות לעיתונות, קל לשכוח שכבר ב-10 באוקטובר 2023 הונחה הצעה על פתחה של ממשלת ישראל על ידי ממשלת קטאר: החזרת הנשים והילדים החטופים תמורת שחרור מחבלות וקטינים שיושבים בכלא הישראלי. נתניהו סירב לדון בהצעה, בוודאי שלא להשיב לה. חייהם של החטופים היו שווים פחות מהמשך המלחמה. העסקה שנחתמה לאחר מכן נחתמה גם היא בעקבות לחצים בתוך הממשלה. אחריה עברה יותר משנה עד שנחתמה עסקה נוספת. עבור החטופים ששבים בארונות זה מאוחר מדי. הם הופקרו ב-7 באוקטובר לגורלם פעם אחת, ובפעם השנייה ננטשו לשרוד בידיים של ארגון טרור.
הארונות שחזרו לישראל צריכים להזכיר לממשלה את המחויבות שלה להחזיר את כל החטופים הביתה. הם גם צריכים להזכיר לכולנו את הציניות שבה מנוהלים חיינו בשנתיים האחרונות
הארונות שהוחזרו לישראל (ואלה שבתקווה יחזרו בהמשך) מסמנים את הכישלון של הממשלה לשמור על החוזה הבסיסי בינה לבין אזרחיה – זה שאומר שהיא תעשה כל שביכולתה כדי לשמור עליהם מפני טרוריסטים ששיטת הפעולה שלהם היא לחטוף אם שמחבקת שתי פעוטות בידיה כדי שישמשו כקלף מיקוח להישרדותו. יש ניסיון של "גורמים" לצייר את חזרת החטופים כהישג. מדובר בבדיחה. זה המעט שבמעט שהמדינה יכולה לעשות עבור האנשים האלה ועבור כל מי שחיכה לשובם. זו עדות לכשל, הרבה יותר מאשר להצלחה כלשהי.
הארונות המובלים בכבישים צריכים להזכיר לממשלה את המחויבות שלה להחזיר את כל החטופים הביתה. הם גם צריכים להזכיר לכולנו את הציניות שבה מנוהלים חיינו בשנתיים האחרונות. לחטופים הגיע הרבה יותר. וגם לנו.
גם כשהמחירים יורדים, הם עולים
בשנה וחצי האחרונות נאלצו החקלאים להתמודד עם מגוון קשיים ואתגרים, החל מחוסר יכולת לעבד את השדות שהיו קרובים לאזורי הגבול בצפון ובדרום, ועד לבעיית העובדים הזרים שברחו מכאן. תוסיפו לזה את החרם הטורקי ותקבלו - עלייה במחירי הירקות.
אולם בחודשים האחרונים, על פי בדיקת TheMarker, נרשם שינוי מגמה. השוק מוצף בירקות, עד כדי כך שחקלאים אומרים שסחורה עלולה להישלח להשמדה. למרות זאת, תהיו מאוד מופתעים, המחיר הסיטוני (המחיר שמקבלים החקלאים עבור התוצרת) של שורה של ירקות נפוצים ירד בחדות מתחילת השנה — בעוד המחיר בסופרמרקט לא ירד ולעתים אף עלה.
כך למשל, מחיר העגבנייה הסיטוני צנח בלא פחות מ-44% — אך הירידה הזאת לא גולגלה לצרכן, והמחיר הקמעוני (ממוצע ברשתות שיווק שונות) אף עלה ב-3%. המחיר הסיטוני של עגבניות שרי קרס ב-56%, אך המחיר לצרכן ירד ב-13% בלבד. ירקות נוספים שנפוצים במקרר של כל בית, שבהם נמצא פער גדול בין ירידת המחיר שמקבלים החקלאים לבין המחיר שמשלמים הצרכנים בסופר, הם מלפפונים, גזר ובצל.
הגשת כתב האישום נגד ויקטורי ויוחננוף הוכיחה שהרשתות עושות מה שהן רוצות ואז מאשימות אחרים ביוקר המחיה
אם למישהו עדיין לא היה ברור שהרשתות עושות מה שהן רוצות ואז מאשימות אחרים ביוקר המחיה, קיבלנו ברביעי את החותמת הרשמית לכך: רשות התחרות הגישה השבוע (ד') כתב אישום נגד רשתות השיווק ויקטורי, יוחננוף, סופר ברקת ומנהליהן בגין תיאום מחירים ביניהן באמצעות התבטאויות פומביות בתקשורת.
ההתבטאויות כוללות מסרים של בעלי רשתות הסופרמרקטים לספקים וקמעונאים אחרים, לפיהם יש בכוונתם להעלות מחירים. בין המואשמים מנכ"ל ויקטורי איל רביד, מנכ"ל יוחננוף איתן יוחננוב ומנכ"ל חברת סופר ברקת אפרים תשובה.
מנכ"ל ויקטורי, איל רביד, מואשם כי יחד עם חברת ויקטורי התערב אצל הספקים ד"ר פישר, שסטוביץ' ובית השיטה במחירים לצרכן של קמעונאים מתחרים. בנוסף, מואשם רביד בשורה של התבטאויות פומביות במטרה להעביר מסר לקמעונאים ולספקים לפתוח דלת לעליית מחירים בשוק. בין שאר הדברים המדהימים שעולים מכתב האישום, יצא רביד על רמי לוי בטענה כי הוא: "מקלקל" ו"הורס" לשסטוביץ' את השוק כאשר הוא מוכר במחירים זולים. רביד אף ציין ששסטוביץ' צריכה "להשבית" את רמי לוי.
טוב שרשות התחרות התעוררה סוף סוף, ואנחנו צריכים להפנים את הדברים שנאמרו, ולהתחיל להצביע ברגליים.
המחשבון שיגלה בכמה ירדה המשכורת שלכם
מי שרוצה לסבול מחרדה כלכלית, מומלץ לו להיכנס אל האתר המחודש של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. שם, במקום בולט למדי, תמצאו כלי בעל השם הקליט: "מחשבון הצמדה למדדים". הכניסו את המשכורת שלכם מהפעם האחרונה שבה קיבלתם העלאה. לחיצה קטנה תגלה לכם כמה היא צריכה להיות כדי שתהיה שווה אותו הדבר בדיוק. לא בשביל לשפר את חייכם, חלילה, אלא כדי להמשיך ולחיות כמו בנקודת הזמן ההיא.
נשמע מורכב? הנה דוגמה. נניח שאתם מרוויחים את השכר הממוצע במשק, והפעם האחרונה שקיבלתם העלאה הייתה בדיוק לפני שלוש שנים. השכר הממוצע בינואר 2022 עמד על 11,741 שקלים. כדי שתוכלו לקנות את אותם הדברים שקניתם לפני שלוש שנים, תצטרכו להרוויח היום 13,249.39 שקל לפי המחשבון. כלומר, ההעלאה הבאה שתקבלו, במידה שתקבלו, לא תשפר את מצבכם. במקרה הטוב היא תשמר אותו. אגב, השכר הממוצע כיום עומד על 13,112 שקל. כלומר, הוא שווה פחות ממה שהיה שווה לפני שלוש שנים.
ההעלאה הבאה שתקבלו, במידה שתקבלו, לא תשפר את מצבכם. במקרה הטוב היא תשמר אותו
בקיצור, כפי שברור כבר חודשים, מצבם הכלכלי של הישראלים הולך ומתדרדר. גם הנתונים שפורסמו בתחילת השבוע תומכים בעובדות האלה. במילים פשוטות: קשה למצוא שנים גרועות יותר לכלכלה הישראלית מאשר 2024. הצמיחה לנפש שלילית זו השנה השנייה ברציפות, הגירעון צמח, הייצוא נמצא בירידה, והמגזר העסקי הולך ומתכווץ. מה שמציל את המשק הוא הצריכה הפרטית, שמתודלקת על ידי כסף שחולק עבור ימי המילואים הבלתי נגמרים. גם ההוצאה הציבורית גדלה בגלל הכסף שהזרימה הממשלה למשק לנוכח המלחמה.
מדובר במשבר עמוק שדורש התגייסות. אלא שבמקום השקעה בתשתיות שיובילו לצמיחה וברפורמות נחוצות, הממשלה עסוקה בחלוקת כספים ציבוריים למגזרים מקורבים, לעיתים קרובות על חשבון מי שנזקק להם באמת, ובקידום הפיכה משטרית (חכו ליום שלישי, אז תשתלט הקואליציה על בחירת נציב תלונות על השופטים). בקצב הזה, עוד נתגעגע לתוצאות הגרועות של השנה שעברה.
מי העיר הבטוחה ביותר?
כמדי שנה, גם השנה אנחנו מפרסמים בשיתוף עם ארגון שומרים את מדדי איכות החיים בערים הגדולות, שמבוסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס). במבט השוואתי נראה שבין תקופה לתקופה ישנם שינויים מהותיים.
הנתונים הנוכחיים אומנם מתייחסים לשנת 2023, ולפיכך אינם משקפים את השלכות התוצאות בבחירות המקומיות מהשנה שעברה, או את השלכות המלחמה, אבל יש בהם כדי ללמוד על הדינמיות של הנעשה בערים הגדולות המהוות קרוב למחצית מאוכלוסיית ישראל (43%).
הנתון המעניין ביותר בדו"ח הזה היה תחושת הביטחון שמרגישים התושבים. בשנת 2022 כפר סבא הייתה מדורגת במקום הראשון עם 90 אחוזים מהנשאלים שדירגו אותה בטוחה. בשנת 2023 היא ירדה למקום השביעי עם ירידה של 14% בתחושת הביטחון של הנשאלים להסתובב בחוץ בשעות החשיכה.
את הסיבה לכך הסביר ראש עיריית כפר סבא רפי סער, שהזהיר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת: "כפר סבא וקלקיליה זה טווח של בין 600 מטר לקילומטר – וזה אומר שאם באותה שבת, בשבע בבוקר, היו מחליטים בשש וחצי להיכנס לכפר סבא, לא היה אף אחד שיכול היה לעצור אותם". את הפער בין הציטוט הזה לבין העובדה שבשנת 2022 כפר סבא דורגה ראשונה בתחושת ביטחון אישי, אפשר היה להסביר בעובדה שהנתונים עוד לא שיקפו את מתקפת ה-7 באוקטובר.
אשדוד ואשקלון, הערים המטווחות ביותר מבחינת ירי רקטי, טיפסו לצמרת המקומות שבהם התושבים מרגישים בטוחים
מי בכל זאת עלה? כאן יש משהו די מפתיע: אשדוד ואשקלון, הערים המטווחות ביותר מבחינת ירי רקטי, בוודאי בחודשים הראשונים למלחמה (כלומר, בסוף 2023), טיפסו ממקומות 13 ו-12 בהתאמה, למקום הראשון והרביעי בהתאמה.
העובדה שהמציאות הביטחונית הזו עדיין לא משתנה וככל הנראה גם לא תשתנה בקרוב, מעידה כי כל מה שעברנו בשנה וחצי האחרונות לא שווה כלום.
זו העיר עם התשואה הכי גבוהה על דירה להשקעה
11,261 דירות נמכרו בחודש דצמבר 2024 - הרמה הגבוהה ביותר מאז מרץ 2022 - רגע לפני שבנק ישראל החל להעלות את הריבית במשק. בפעם הראשונה, לפחות מאז תחילת שנות האלפיים, נמכרו יותר דירות חדשות מאשר דירות יד שנייה. 5,881 דירות חדשות, מתוכן 4,492 בשוק החופשי בלבד.
גם על חיסכון סתמי בבנק תוכלו לקבל היום יותר תשואה מאשר על השכירות של הדירה הכי משתלמת להשקעה
אבל שימו לב לעוד נתון מדהים: על פי נתוני אתר יד2 שפרסמנו השבוע, התשואה הכי גבוהה שתוכלו לקבל עבור דירה להשקעה בשנת 2024 היא 3.4 אחוזים בלבד בעיר באר שבע. כן כן, 3.4 אחוזים. לצורך השוואה, מי שבחר להשקיע את כספו בשוק ההון וקנה מכשיר שעוקב אחר מדד ה-S&P 500 עשה מעל ל-23 אחוזים.
אז נכון, יגידו שצריך פיזור השקעות, וששוק ההון לא תמיד עולה – אבל גם על חיסכון סתמי בבנק תוכלו לקבל היום יותר. לתשומת כל אלו שמקשיבים למוכרי החלומות על עסקאות מטורפות שהם כביכול עשו. וכמובן נשים כאן דיסקליימר גדול: זהו אינו ייעוץ השקעות או המלצה לפעולה. רק מידע שצריך לקחת בחשבון.