למה אתם בוחרים את אותו ראש עיר אם אתם לא מרוצים מהעיר שלו?
הבחירות המקומיות שהתקיימו השבוע חשפו את חוסר העניין של הציבור מי יעמוד בראשן. רק 49 אחוזים יצאו להצביע ולהשפיע, בבחירות המנומנמות יחסית בצל המלחמה. ובכל זאת יש כמה נתונים מעניינים ששווה שנתייחס אליהם.
בסקר שפרסמנו השבוע בדקנו מי הערים המובילות בישראל, ב-25 מדדים שונים שנבדקו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. המשוואה פשוטה: אם האוכלוסייה מרוצה מהמצב הכללי בעיר, העומד או העומדת בראשה ייבחרו לעוד קדנציה. אם לא – יוחלפו. אבל כמו כל דבר בישראל, המציאות מורכבת יותר.
שלוש הערים המובילות בדירוג, שהתושבים שלהן הכי מרוצים לגור בהן, הן: רחובות, כפר סבא ורמת גן. העיר רחובות, שמובילה בדירוג, הולכת לסיבוב שני, כשראש העיר הנוכחי שלה כלל לא בתמונה. בכפר סבא וברמת גן ניצחו ראשי הערים הנוכחיים אומנם, אבל לאחר מרוץ צמוד במיוחד: בכפר סבא רפי סער נבחר עם 46.8 אחוזים מהקולות בעוד שהמתחרה שלו הדר לביא קיבלה 45.3 אחוזים מהקולות. ברמת גן זכה כרמל שאמה הכהן עם 54.3 אחוזים מהקולות לעומת יריבו ליעד אילני שזכה ל- 45.7 אחוזים מהקולות. הנתונים האלה לא מראים על שביעות רצון גדולה מראשי הערים למרות שהתושבים שלהם מרוצים לגור בערים הללו.
לעומתן, שלוש הערים שהתושבים שלהן כלל לא מרוצים מהמצב בהן הן: ירושלים (שנמצאת במקום האחרון), אשדוד ובת ים. בירושלים זכה ראש העיר המכהן משה ליאון בפער עצום על יריבו יוסי חביליו: 81.4 אחוזים לעומת 18.6 אחוזים. גם באשדוד גבר ראש העיר יחיאל לסרי על המתחרים שלו עם 46.6 אחוזים מהקולות לעומת 19.6 אחוזים להלן גרבר, המתמודדת שהצליחה להשיג הכי הרבה אחוזים לעומתו (באשדוד התחרו 5 מועמדים). בבת ים התחרו שלושה ראשי עירייה, אחד מהם מכהן והשניים שקדמו לו בתפקיד. לבסוף זכה בבחירות ראש העירייה המכהן צביקה ברוט, עיתונאי לשעבר, שהפך בחמש השנים האחרונות לקונצנזוס בעיר עם 68.5 אחוזים מהקולות.
אז עכשיו תשאלו איך יכול להיות שראשי העיר הנבחרים בפערים עצומים דווקא בערים שהתושבים שלהן לא מרוצים לגור בהן?
אולי ההסבר הוא המחקר האחרון שפורסם על ידי פורום ארלוזורוב שנכתב בעקבות המחדלים ברשויות המקומיות בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר. המחקר קבע כי רק שינוי אופן תקצוב הרשויות המקומיות יכול באמת לעזור להן לרומם את מעמדן וזה הכל תלוי בממשלה ולא בראש העיר הנבחר.
" אי השוויון היה קיים לפני 7 באוקטובר, והוא בא לידי ביטוי ביתר שאת בסיוע הרשויות לתושביהן במהלך המלחמה, כשרשויות חזקות חזרו הרבה יותר מהר לפתוח בקרבן מוסדות חינוך ולסייע עם פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, למשל. השירותים שהממשלה לא נתנה, הגיעו לפתחי הרשויות המקומיות, ומי שהיה לה יותר – גם נתנה יותר", נכתב בדו"ח.
כש- 42 אחוזים מהכנסות הרשויות המקומיות – מגיעים ממשרדי ממשלה, אי אפשר לבוא בטענות באמת אל ראשי הערים.
בלי פרס ישראל, בלי כסף לגיל הרך, עם תוספת לחרדים
מישהו זוכר שאחת מהבטחות הבחירות של הליכוד הייתה חינוך חינם מגיל 0 עד 3? הממשלה שכחה את ההבטחה הזו מזמן. שר החינוך, יואב קיש, בוודאי לא מתכוון לקדם את הנושא. בינתיים, מעריך החינוך הממלכתית ממשיכה לקרוס סביבנו. הילדים, מה לעשות, לא מצביעים בפריימריז של הליכוד.
השבוע התמקדה התקשורת בצעד המביך האחרון של קיש, שעל פי הדיווחים ביטל את פרס ישראל בעקבות זכייתו של איל ולדמן, איש עסקים, יזם, אב שכול וגם חלק מהמחאה נגד הממשלה. קיש הכחיש, אבל לא ברור אם נותר מי שמאמין לו.
מדובר במעשה גרוע, אבל בהחלט לא היחיד של קיש. בעוד פרס ישראל הוא טקס הצהרתי, עיקר הנזק צפוי להיגרם לילדים בפן התקציבי. כאן המשוואה ברורה: תלמידים חרדים יקבלו יותר. כל השאר ייכנסו מתחת לאלונקה וישלמו בעצמם על חינוך ראוי.
הנה דוגמה מהשבוע. המגזר הפגיע ביותר בחינוך הוא זה של הגיל הרך. כל הטיפול בנושא עבר רק לפני שנתיים למשרד החינוך. המעבר לא שיפר באופן דרמטי את המצב. עוד לפני שקיש נכנס למשרד, השקיע המדינה 600 דולר בממוצע לפעוט, על פי הנתונים של עמותת 121. מדובר ב-5% מהמקובל במדינות מפותחות (10,200 דולר בממוצע ב-OECD), ובעשירית מהסכום שמושקע בילדים בגילי 3 עד 6. מה בכל זאת קרה? כמות ההכשרות ושעות שמקבלות מטפלות ומחנכות במסגרות. בפועל, מדובר היה בשינוי קטן וזעום, שאמור היה להשתפר בתקציב של השנה הקרובה. זה, כמובן, כבר לא יקרה, כיוון שהמשרד החליט לקצץ 200 מיליון שקל מהתקציב שמיועד לגיל הרך בשנה הקרובה. התוצאה, כפי שפרסמנו השבוע, תזיק במיוחד בדיוק בתקופה שבה ילדים מגלים סימנים מוגברים של טראומה.
מקורות שמקורבים לתחום מספרים שניסו לפנות ישירות אל השר, אבל לא קיבלו תשובה מספקת, ואף להפך. התחושה הייתה שאין לקיש כוונה להילחם על הנושא.
מה כן עשה קיש השבוע? ביום רביעי הוא הפיץ לאישור את הרפורמה בחינוך החרדי. אמנם משרד המשפטים ומשרד האוצר טענו שהרפורמה תנציח אי שוויון בין החינוך החרדי לממלכתי, ואין דרישה ללימודי ליבה, אבל שר החינוך מממהר. מבחינתו, העובדה שתלמיד במוסדות החרדיים יתוקצב בממוצע יותר מתלמיד בחינוך הממלכתי היא הכניסה האמיתית מתחת לאלונקה.
"אנחנו אחראים למצב. אני אומר לכולנו – התעסקנו בשטויות", אמר קיש שבוע אחרי השבת השחורה. כנראה שמאז הבין שממלכתיות לא תוביל אותו רחוק. הילדים של כולנו ישלמו את המחיר.
הריבית לא ירדה - מבחינה כלכלית משתלם יותר לשכור דירה
בנק ישראל השאיר את ריבית חודש מרץ ללא שינוי: 4.5 אחוזים. לדברי הנגיד, הבנק רוצה לראות את האינפלציה מתבססת ברמתה הנוכחית לפני הפחתות ריבית נוספות. הנגיד גם התייחס למגבלות היצע הדירות (בעקבות המחסור בידיים עובדות בגלל המלחמה) ועל הצורך בפתרונות למפונים, והזהיר כי זהו המפתח להמשך ההתמתנות של מחירי הדיור.
לנקודה הזו התייחס השבוע גם הכלכלן אלכס זבז'ינסקי, הכלכלן הראשי של בית ההשקעות מיטב, ואמר כי להערכתו: "שוק הדירות בבעלות לא צפוי להתאושש כל כך מהר גם אחרי סיום המלחמה". כלומר, לפי דבריו גם אחרי המלחמה לא תוכלו לרוץ לרכוש דירה כל עוד הריבית לא יורדת.
אם התחזית הזו נכונה, שוק הדירות להשכרה צפוי להרים את ראשו עוד יותר , פשוט כי שכר דירה ממוצע נמוך היום ביותר מאלף שקל מההחזר הממוצע על משכנתא חדשה.
הטענה שמחסור בדירות יוביל לעלייה במחירי הדירות בבעלות אין כלל אחיזה במציאות, שכן המחסור לא בא לידי ביטוי בשוק השכירות שהוא שוק הדיור האמיתי שבו לכל דירה פנויה צריך למצוא דייר, להבדיל משוק הדירות בבעלות שבו חלק מהביקוש לדירות נובע ממשקיעים שלא זקוקים לקורת גג בעצמם.
"למרות שגודל הממוצע של ההלוואה וההחזר החודשי עלה בחדות, הרוכשים עדיין צריכים להביא הון עצמי הרבה יותר גבוה מבעבר. הפער בין המחיר הממוצע של נכס נרכש, לפי נתוני המשכנתאות, לבין גובה המשכנתא הממוצעת עלה בכ-0.5 מיליון שקלים". הוא מסביר ומסכם: "בשורה התחתונה שוק הדירות בבעלות יצא משיווי המשקל הכלכלי, ובהיעדר ריבית אפסית התאוששותו לא תקרה כל כך מהר".
קחו 2.5 מיליארד שקל ותעזבו אותנו בשקט
ייקח עוד שבוע עד שנדע כמה בדיוק הרוויחו הבנקים בשנת 2023, אבל ההערכות חוזות שהבנקים יסיימו את השנה עם רווחי שיא של 25 מיליארד שקל.
בזמן שאתם חושבים על המספר הזה, שהוא גבוה במיליארד שקל מהרווח של הבנקים בשנת 2022, בואו נעבור רגע לאירופה. דוח של כלכלנים מאוניברסיטת גריניץ' בלונדון מציע להטיל מסים על רווחי יתר בכל ענפי המשק. כלומר, להתייחס לחברות כמו שמס הכנסה מתייחס לאנשים פרטיים.
איך זה אמור לעבוד? המס על חברות אמור לגדול עם עליית הרווחים של החברות. רווח רגיל מוגדר כתשואה של עד 10% על ההון, ועליו יוחל מיסוי חברות רגיל. בין 10% ל-15% יוחל מס גבוה יותר ב-20%. כל מה שמעבר מוגדר על ידי החוקרים כ"רווחי יתר קיצוניים", ועליהם הם מציעים להטיל מס גבוה ב-40% מהמס הבסיסי. ההון הוא שווי הנכסים של חברה מסוימת, והתשואה עליו מחושבת על ידי שיעור הרווח ממנו.
באירופה כבר מטילים מסים על רווחי יתר, אבל רק על הרווחים שעולים על 15% תשואה על ההון. על פי החוקרים, ההצעה שלהם הייתה מניבה לחברות האיחוד האירופי 126 מיליארד אירו נוספים.
נחזור לישראל. כאן שקלו להצטרף לטרנד, אבל באופן מאוד ישראלי. כלומר, הגדלה זמנית של המיסוי, ורק על הבנקים, שנהנו מאוד מעליות הריביות האחרונות. במרכז אדווה ראו בכך הזדמנות למסות רווחי יתר ולצמצם אי שוויון ביום שאחרי.
אבל אנחנו לא באירופה. השבוע כבר התפרסם שמשרד האוצר וועדת הכספים מנהלים מגעים עם הבנקים כדי לגבש פשרה. במקום מס, "היטל מלחמה" בהיקף כולל של 2.5 מיליארד שקל. יכול להיות שאפשר היה להוציא מהם יותר עם התנהלות חכמה יותר. יכול להיות. אפשר היה להוציא הרבה יותר עם מדיניות מסים כללית ועקבית, אבל זו כבר בקשה מוגזמת.
נסיים במקום שבו התחלנו. לפי נתוני משרד האוצר, הבנקים עומדים בממוצע על תשואה של 16% ב-2022, הרף אותו הגדירו הכלכלנים הבריטים כ"רווח יתר קיצוני". עד שמישהו יתייחס לעניין, הבנקים הורידו את הריבית על הפיקדונות ל-3.5% עוד לפני שבנק ישראל הודיע שהוא לא מוריד את הריבית. טוב, צריך לממן את ההיטל.