מי חרד באמת
אפשר רק לקוות שהשורות האלה הפכו ללא רלוונטיות בזמן שאתם קוראים אותם, ומהסיבות הנכונות. השבוע עמד בסימן חרדה עצומה מהמתרחש בצפון בעימות הבלתי נגמר מול חיזבאללה. האם שני הצדדים ימשיכו בשגרת המתקפות המוגבלות, או שמא נדרדר למלחמה כוללת ולגשם של טילים, כפי שרואי השחורות מזהירים כבר חודשים.
"אז כולנו הולכים למות?", שאלה חברה בקבוצת וואטסאפ. חבר אחר, ניצול מהטבח בדרום, ענה בהומור ששמור רק לאנשים כמוהו: "לא כולם. בטוח יישארו פה כמה בחיים. מניסיון".
הציבור החרדי לא אמור להיות מנותק מהחרדות האלה. שמתפרסות לא רק על מה יקרה או לא יקרה מול לבנון, אלא גם על החיילים שנכנסים לעזה, תושבי הדרום שעדיין סופגים טילים מדי פעם ואפילו תושבי אילת שעדיין צריכים לתהות אם כטב"ם מתימן יתפוצץ בעיר. גם החרדים יושבים במקלטים. אלא שמבחינה ציבורית, חל ניתוק מוחלט בין האירועים. ביהדות התורה עוסקים בבנייה לחרדים, בש"ס נלחמים על תקנים לרבנים ושתי המפלגות משקיעות את עיקר מרצן בהשגת תקציבים לרשתות החינוך הפרטיות של מצביעיהם והסרת איום הגיוס מעליהם.
מילא אם הנחישות של מנהיגי הציבור החרדי להימנע משירות ב"צבא השמד" הייתה מלווה באידיאולוגיה פציפיסטית ושוחרת שלום. אלא שבעוד הח"כים החרדים נאבקים נגד הגיוס, הם ממשיכים להיות חלק מקואליציה שחוגגת את הכוח הצבאי, בלי להעניק דקה מחשבה ליום שאחרי, ומה המטרה של כל הפעלת הכוח הזה. במקרה הגרוע עוד יותר, הם אדישים לכל מה שמתרחש מחוץ לדלת אמותיהם.
השבוע בג"ץ התייצב מול הממשלה כולה וקבע שהיא פועלת בניגוד לחוק בכל מה שקשור לגיוס חרדים ולמימון ישיבות. ככה זה כשגוררים רגליים ולא רוצים להחליט, כי המציאות לא נעימה. לכאורה, נקודת השבר הזו במדינה היא הרגע להסדר היסטורי שיבטל את ההפרדה בין חרדים לשאר המדינה. לא היינו עוצרים את נשימתנו. הישרדות פוליטית חשובה יותר.
החרדים מאיימים: "נצא לקרב איתנים" גם על חשבון המילואמניקים
אחת ההשלכות הגדולות והמשמעותיות של פסיקת בג"צ השבוע היא לא על צה"ל דווקא אלא על מעונות היום.
מעונות היום השייכים למשרד התמ"ת גובים כיום שכר לימוד של בין 2,500 ל-3,600 שקל בחודש, בהתאם לגיל הילדים. על שכר הלימוד הזה המדינה מעניקה הנחות (סבסוד) לאוכלוסיות קשות יום, שיכול להגיע לעד 50%, ולעתים אף יותר, מעלות שכר הלימוד החודשי (הנחה חודשית של 2,300–1,300 שקל). הדבר הזה נועד, בראש ובראשונה, לעודד את משקי הבית לצאת לעבודה ולא להישאר בבית עם הילדים.
מדובר בסכום עצום, במיוחד למשקי הבית החרדיים שבהם יש 6.3 ילדים בממוצע. לצעירים שבהם (אלו שנמצאים בגילי הגיוס) יש לעתים קרובות יותר מילד אחד בו־זמנית במעון.
זה לא סוד שבשנים האחרונות הצטמצמו מעונות היום המפוקחים על ידי משרד התמ"ת עוד ועוד, כשתנאים להתקבל אליהם עומדים על שני בני זוג עובדים והעדיפות הקבלה וסבסוד הם משכורות נמוכות. כלומר, זה היה החוק שחל על כל האוכלוסייה למעט האוכלוסייה החרדית, שקיבלה אוטומטית זכאות להנחות גם בלי שהבעל עובד. איך? החרדים הצליחו להשחיל פנימה סעיף שקובע כי אברך נחשב לסטודנט (שמאושר על ידי משרד התמ"ת).
ההשוואה הזו לא רק יצרה העדפה של אוכלוסייה אחת על פני אחרות, אלא גם הולידה בעיה ארצית עצומה: החוק קובע כי כל הורה זכאי לשלוח את ילדו למעון ללא תלות במקום שבו הוא גר. מכיוון שלא נפתחים מעונות חדשים, התחרות על כל מעון גדלה. אם החרדים מקבלים אוטומטית כרטיס כניסה אל המעונות גם בלי לעמוד בתנאים בהם נדרשת לעמוד שאר האוכלוסייה, התוצאה היא שהרבה הורים עובדים נשארים בלי פתרון מתאים לילדים שלהם. וכשאין פתרון מתאים, אי אפשר לצאת לעבודה. האבסורד העצום כאן ברור, נכון?
מספיק הציוץ הזה כדי להמחיש את הבעייתיות כולה
ידידי @ishaycoen
— Michael Eisenberg (@mikeeisenberg) June 25, 2024
אני קורא את קול הבכי ונהי על סבסוד! אני קורא ומתקשה להאמין.
הבן שלי שבדרך לפרק שלישי במילואים, אין לו מקום במעון לבן שלו שנולד ונימול תוך כדי המלחמה. עוד חודש אשתו חוזרת להיות אחות בבית חולים והוא למילואים ואין מקום במעון. והוא גם משלם! https://t.co/trMhfCMJpM
כעת העיניים נשואות אל משרד העבודה שאמור לתקן את העיוות הזה, אבל לא היינו מטפחים תקוות - משרד העבודה שייך לש"ס, ושר העבודה כבר איים ב"מאבק איתנים" על לשנות את התבחינים לקבלת סיוע, כדי למנוע הפסקת סיוע לילדים של אברכים שאינם מתגייסים.
איזה יופי שנלחמים במילואימניקים ובאוכלוסייה שבאמת אמורה לקבל את ההטבות האלה.
חוסכים לפנסיה? יש נתון חדש שאתם חייבים לעקב אחריו
אם גם אתם קיבלתם הודעה מהגוף שמנהל את החסכונות שלכם, לפיה המסלול שבו מנוהל הכסף ימוזג אל מסלול אחר החל מ־1.7, אל תילחצו. מדובר בצעד שאמור לסייע לכם להשוות בין מסלולים ובין החברות ולצמצם עלויות ניהול. אלא שהניסוח, כמו תמיד, מסורבל ומאיים.
הרפורמה תחול על כל מוצרי החיסכון: פנסיה, קופות גמל, קרנות השתלמות ופוליסות חיסכון. היא קובעת את סוג המסלולים שכל חברה יכולה להציע לחוסכים, כאשר כל מסלול יהיה אחיד בכל החברות עם אותו שם, מה שיקל על החוסכים להבין במה הם משקיעים וכמה הם משלמים על כך.
בכל מסלול יקבעו כללים ברורים למה בדיוק מותר למנהל החיסכון להשקיע בו ובכמה אחוזים, וכל מנהל ייבחר את החברות שהוא מעוניין להשקיע בהם על פי הכללים החדשים - במטרה להשיג יותר תשואה לחוסכים.
בסוף היום אתם תוכלו להשוות בין מסלולים בקלות לפי שני קריטריונים: כמה אחוז תשואה מנהל הקרן הצליח להשיג, וכמה דמי ניהול הקרן גובה.
מה עושים עכשיו?
קודם כל נכנסים לאזור האישי באתר החברה שמנהלת את הכספים שלכם ומבינים האם החיסכון שלכם מוזג ומה בכלל מדיניות ההשקעה של המסלול בו אתם נמצאים.
לאחר מכן אתם צריכים להחליט בעצמכם (או יחד עם הסוכן שלכם) מה מתאים לכם יותר: מסלול שמתמחה במעקב אחר מדדים (פאסיבי עם עמלות מופחתות), מסלול בניהול אקטיבי שמתמחה בנכסים סחירים (עמלות מופחתות), או מסלול בניהול אקטיבי שמשקיע גם בנכסים שאינם סחירים (עמלות גבוהות), ולחפש את מגבלת ההוצאות.
אגב, בדו"ח השנתי שנשלח אליכם בחודש מרץ, החברה מחויבת לציין, מעבר לדמי הניהול מהפקדה ומצבירה, את סך ההוצאות הישירות ששילמתם במהלך השנה לגוף המנהל. כדאי לעקוב אחר נתון זה.
אנחנו הרמנו ידיים מניר ברקת - ואתם?
באמת שרצינו לכתוב על העימות בין שר הכלכלה ניר ברקת לממשלה שבה הוא מכהן. אבל קרב האיתנים הפך לפארסה, ואנחנו התייאשנו.
בעוד המחירים ממשיכים לעלות בלי שאיש יבלום אותם, במשך שנה וחצי עסוק ברקת ברפורמת "מה שטוב לאירופה טוב לישראל. השבוע נחשף בוועדת הכלכלה שרק כ-7% משווי היבוא החסום בתקינה רשמית ייחודית ייכנס בסופו של דבר לרפורמה. הנתון הזה עומד בניגוד להבטחת משרד הכלכלה ש-80% משווי מוצרי הצריכה ייכנס. ברקת מיהר לעשות כמעשה ביבי ולהאשים את כל העולם ואשתו.
"פוליטיקאים מנסים להכשיל את הרפורמה", אמר השר בנאום מיוחד שנשא במליאת הכנסת, וטען כי אלה שמפריעים לרפורמה עושים זאת משיקולים פוליטיים.
"הרפורמה זוכה לתמיכה מקיר לקיר בבית הזה. אין לה מתנגדים בקרב חברי הכנסת, אך לצערי יש מי שמנסה להרוס אותה. להכניס לתוכה 'החרגות' בהיקפים גדולים. יש מי שמנסה לתקוע אותה בכוונת מכוון. 'למה?' למה אתם בוודאי שואלים. כי הם רוצים להכשיל את ניר ברקת".
סביר להניח שמאחורי הקלעים ברקת חטף על הראש, כי כבר ביום למחרת הוא כינס מסיבת עיתונאים וחזר בו מההאשמות. בנוסף, הבטיח שר הכלכלה שהרפורמה תעבור ותכלול לא פחות מ-92% מהמוצרים, וכל זה עד סוף מושב הכנסת הנוכחי.
לא ברור אם נשאר מי שקונה את ההצהרות האלה, בטח במחירים של היום. ההמלצה שלנו היא להצהיר פחות, ולעשות יותר.
התחבורה הציבורית מתייקרת, ואלה לא החדשות הכי גרועות
החל מ-1 ביולי, ציבור הנוסעים הישראלי ייאלץ להתמודד עם עלייה משמעותית במחירי התחבורה הציבורית. מחירי הסדרי החופשי חודשי יעלו בשיעור של 5%, ונסיעה בודדת תעוגל לחצי השקל הקרוב ותעלה מ-5.5 שקלים ל-6 שקלים. גם מחיר הנסיעה ברכבת הקלה בירושלים ובגוש דן היה צפוי לעלות ב-8 שקלים – אך מהלך זה נדחה ל-1 בינואר 2025.
העלייה מתבצעת באופן אוטומטי, ומחושבת לפי מדדים שונים כגון מחירי הדלק ושכר הנהגים. במקרים דומים, נהגה הממשלה לספוג את העלויות כדי להקל על הציבור. אולם בשביל זה צריך מקום פנוי בתקציב המדינה. הפעם הממשלה הצהירה שאין כסף. הוא דרוש במקומות אחרים. יש מלחמה, יש ישיבות לממן אז הנוסעים בתחבורה הציבורית יצטרכו לשלם יותר.
היעדר מקור תקציבי להעלאת המחירים מעיד על בעיה רחבה יותר: הממשלה לא משכילה לנהל את התקציב הציבורי בצורה שמשרתת את הציבור. העובדה שהממשלה לא מצליחה למצוא מקורות תקציביים לממן את התחבורה הציבורית, היא עוד שלב בקיצוץ בשירותים ציבוריים, מה שמעלה את החשש לעוד התייקרויות בעתיד הקרוב. מדיניות זו פוגעת ישירות בכיס של האזרח הפשוט, שמוצא את עצמו מתמודד עם יוקר המחיה הגובר.
מחקרים מראים שהשימוש בתחבורה הציבורית אינו תלוי במחיר אלא באמינות ובמהירות השירות. עם זאת, במקום להשקיע ולשפר את השירותים, עסוקה בדברים אחרים ובמגזרים אחרים. מירי רגב, שרת התחבורה, מתנגדת לצעדים שיכולים לתעדף תחבורה ציבורית על פני רכב פרטי כמו אגרות גודש. ההתנגדות שלה למהלכים האלה, המלחמה בנתיבי תחבורה ציבורית וחוסר הנכונות שלה להציע חלופות אמיתיות, מעיד שהתחבורה הציבורית אינה בראש מעייניה.
המדיניות הממשלתית הנוכחית פוגעת במעמד הביניים ובמעמד הנמוך, שאינם יכולים להרשות לעצמם רכב פרטי ונאלצים להשתמש בתחבורה ציבורית יקרה ולא יעילה. זה המקום להזכיר, שוב, שפיתוח של התחבורה הציבורית הוא גם פיתוח כלכלי, מעבר לשיפור המיידי בחיי הנוסעים, ומטרה אקולוגית חשובה. כן, בימינו זו כמעט מילה גסה.
העלייה המחירים הייתה נסבלת, אם מהצד השני הייתה ניתנת תקווה לשיפור השירות. נכון לעכשיו, מדובר בעוד יישום של מדיניות ממשלתית לא נכונה, שמשאירה את הציבור מאחור.