"למי רע פה?": רשימה חלקית

יושב שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופף (יהדות התורה) ובטון חצי אדיש חצי משועשע שואל "למי רע פה?", את ישי כהן, שראיין אותו באתר כיכר השבת בריאיון שכולו ניתוק מהמציאות. מבחינת השר הממשלה לא קשורה בכלל למלחמה והקריאות ללקיחת אחריות מיותרות לגמרי. כיוון שנראה שמדובר בשר (ואולי בממשלה שלמה) לא מעודכן במצב הנוכחי, ננסה לעזור לו.

למי רע פה? למשפחות החטופים, שממשיכות לחכות לעסקה שתחזיר את יקיריהן הביתה, אחרי שהופקרו על ידי הממשלה ועל ידי הצבא. אלא שבמקום לכפר על העוול, תומכי הממשלה (ובעיקר ראש הממשלה) מעדיפים לצייר דווקא אותן כאשמות. הממשלה עצמה, כך נדמה, לא עושה הרבה כדי להתקדם לעסקה, פרט לשחרור הצהרות שרומזות שהיא לא מוכנה לשלם את המחיר.

למי רע פה? ל-180 אלף המפונים מיישובי הדרום והצפון. "אנשים קשה להם אחד עם השנייה, הזוגיות שלי אם לומר את האמת נסלי, הפכה להיות סיוט. האינטימיות אבדה. סיר הלחץ משפיע", אמרה מלכה בן שטרית, מפונה משלומי לנסלי ברדה. הם לא יודעים מתי יחזרו הביתה, ממה בדיוק יתפרנסו ואיפה יתחנכו הילדים שלהן. הפתרונות של המדינה, בכל מישור, מגיעים באופן איטי וחסר.

למי רע פה? לכל מי שהולך לקניות ורואה איך המחירים לא מפסיקים לעלות, עם או בלי סיבה. בממשלה התמקדו בהגדלת תקציב הביטחון ובמתן שוחד פוליטי בצורת כספים קואליציוניים. מה נשאר בחוץ? צדקתם, הציבור. בממשלה לא טרחו לכלול בתקציב אף רפורמה שאמורה לטפל ביוקר המחיה. חנה גור, מנהלת תחום הממשלה בלובי 99, ציינה בפנינו 3 כאלה שעומדות מוכנות ומחכות שמישהו יתייחס: טיפול ופירוק מונופולים, התאמת התקנים של אירופה לישראל ורפורמת התמרוקים, שמתירה ייבוא מקביל אבל נשארה משום מה בשלב הפיילוט. כל אחת מהן הייתה יכולה לשפר את מצבו של כל ישראלי בזמן שנטל המיסים הולך ועולה.

למי רע פה? למי שממשיך לשלם מיסים, ורואה כיצד אלה מנותבים למטרות מגזריות. במקביל, הוא רואה כיצד האלפיון העליון מקבל הטבות מהממשלה. אבי שמחון, שליחו הכלכלי של ראש הממשלה, מנסה לקדם הנחה במס למי שמרוויח מיליונים ומשלם לעצמו משכורת באמצעות "חברת ארנק" (חברות בהן הבעלים הוא המועסק והבעלים היחיד, וכל מטרתן היא לסייע לו להפחית את תשלומי מס ההכנסה וביטוח לאומי). בטווח הקצר המדינה תקבל יותר כסף, כיוון שבעלי האמצעים יראו הזדמנות להיפגש עם מזומנים שאותם שמרו בחברה. בטווח הארוך אותם עשירים יבינו שאין צורך לשלם מיסים מלאים. רק צריך לחכות לפעם הבאה שהממשלה תעשה מבצע הנחות.

למי רע פה? לתנועות הנוער שגילו שמקצצים להן 20% מהתמיכה דווקא בזמן שבו הן התגייסו למאמץ לסייע למפונים ולאוכלוסיות שנפגעו בזמן המלחמה. וזו רק פגיעה אחת בסעיף שפועל לטובת הציבור. הקיצוץ צורם במיוחד כשנזכרים למי לא מקצצים: לתלמידי הישיבות (שהתמיכה בהם הגיעה לשיא), למורים חרדים שיקבלו תוספת שכר בלי לעמוד בסטנדרטים של משרד החינוך, לאתרי מורשת יהודית ולגרעינים תורניים, שמקבלים תוספת של 10 מיליון שקל.

למי רע פה? לכל מי שרוצה לקנות דירה. המלחמה הרחיקה את הפועלים מאתרי הבנייה. הממשלה לא מעזה לקבל החלטות על השבתם, ובינתיים פרויקטים מתעכבים. גולדקנופף עצמו ושר האוצר הציגו השבוע "תכנית להאצת ענף הדיור", שמחזרה לא מעט החלטות ישנות, ובעיקר כללה סעיף שמקצה 1.1 מיליארד שקל לדיור מוזל בפריפריה. דירה ב-800 אלף שקל. נשמע נהדר, לא? רגע, נחשו מי קהל היעד המרכזי של דירות זולות בפריפריה? נכון, המצביעים של גולדקנופף. כדי להמתיק את הגלולה, אמרו שיקצו 20% מהדירות למשרתי מילואים. מעמד הביניים ימשיך לחכות להתייחסות.

למי רע פה? לא לשרי הממשלה, שממשיכים לקבל כסף ציבורי ולדאוג בו בעיקר לציבור המצביעים המצומצם שלהם, בזמן ששאר הציבור כורע תחת הנטל. לפי גולדקנופף, הציבור יצטרך לחכות ל-2027 כדי  לקבל הזדמנות לבחור הנהגה סבירה. עד אז אפשר לעשות עוד הרבה נזק.

השבוע בו חשבנו שמקס סטוק פתחו מלחמת מחירים

בזמן שהיבואניות והיצרניות הישראליות משתוללות ומעלות מחירים באין מפריע, רשת הסטוק הישראלית "מקס סטוק" יצאה השבוע עם פרסום מפתיע: הרשת השיקה במסגרת פתיחת סניף בעיר יבנה את ה"דְּיוּטִי פְּרִי"- מתחם למוצרי מזון שכולל פירות וירקות טריים, פירות יבשים, חמוצים, גלידות, ממתקים, שתייה, תבלינים, ממרחים, סוכר, קמח ועוד במחירים נגישים במיוחד.

התקשורת השתוללה מהתרגשות. הרי "מקס סטוק" נחשבת רשת הדיסקאונט המובילה בתחומה. אם הן החליטו לעשות מהלך כזה - אולי סוף סוף נראה כאן תחרות אמיתית.

אלא שמיהרנו לבנות מגדלים באוויר. בפגישה בסניף עם מנהלת השיווק היא הבהירה באופן חד משמעי שלרשת אין שום כוונה להיכנס לתחום המזון. בסך הכל היה מקום עודף בסניף, ולכן אנשי הרשת החליטו לפרגן לספק שלהם שפתח חנות בתוך חנות. "בכל סניף אנחנו משתדלים לבוא עם טוויסט מעניין", היא הסבירה, והביאה לדוגמה סניף אחר בצפון שבו יש בית קפה שממוקם בתוך הסניף.

"אבל אם זה ילך ויהיה לזה ביקוש?", הקשנו.

"אנחנו אף פעם לא אומרים לא, אבל אם נחליט להיכנס לעולם הזה זה לא יהיה בעזרת ספק חיצוני אלא נעשה את זה בעצמינו", היא הבטיחה וסיכמה: "כרגע זאת לא הכוונה שלנו".

חבל.

אילן פלד,
אילן פלד בתור מירי פסקל בשיר "טרילילי טרללה"|צילום: מתוך הקליפ "טרילילי טרללה", צילום מסך

ניר ברקת עושה טרילילי טרללה

פורים עדיין לא הגיע אבל כולנו הבנו למי ניר ברקת הולך להתחפש: מירי פסקל. ברקת עלה מעל דוכן הכנסת והודיע חגיגית כי הוא מתכוון להילחם בעליות המחירים בעזרת הכלי המדהים: "ביוש רגולטורי". רק אלוהים יודע מה זה אומר, כי השר לא כל כך פירט.  לשם כך הוא נתן 72 שעות לחברות לחזור בהם מהעלאות המחירים והבהיר כי אם לא - הוא ינקוט צעדים שייחשפו לאחר פקיעת האולטימטום. במילים אחרות: "אני מתפוצצת בעוד עשר, תשע, שלוש, אחת".

מי שכבר נעתרו לבקשה והודיעו כי לא יעלו מחירים הם חברת סלטי שמיר והחברה המרכזית למשקאות קלים, אבל כנראה שאר החברות בהם אסם, יכין, ויליפוד, בית השיטה, סוגת, שסטוביץ, אחוה, זוגלובק ושטראוס לא הבינו מה כבר ברקת יכול לעשות שהתקשורת לא עושה כבר כמה שבועות.

על ההצהרה מיהרו למתוח ביקורת ד"ר רון תומר, נשיא התאחדות התעשיינים, ואוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר, שהבהירו שקודם כל השר ידאג לעליות המחירים שבאחריותו ואז ידבר על החברות. "'נאה דורש נאה מקיים׳ וממשלת ישראל צריכה להקפיא את שורת העלאות המחירים שבאחריותה", פסק ד"ר תומר. ״אני מתבייש בממשלת ישראל, שבעת מלחמה העלתה את מחירי התשומות לכל אזרח - תעריף המים, תעריף החשמל , הדלק ותשלומי הארנונה. יש לממשלה מספיק כסף במקום לתמוך בעשרה משרדים מיותרים. אינני יודע מה שיקולי התמחיר של כל יצרן, אך אין לי ספק  שאם הממשלה הייתה נמנעת מלהעלות את התעריפים של כל החשבונות שבאחריותה, לדבר עשויה הייתה להיות השפעה חיובית על המחיר הסופי לצרכן". ואילו לין הוסיף: "קודם שמשגרים איומים, מין הנכון לנתח ולבחון במדויק מהן הסיבות לעליות המחירים. הרושם המתקבל הוא שזה לא נעשה עדיין במשרד הכלכלה".

אנחנו בטוחים שהחברות לא מסכנות, ולא ספגו עד עכשיו מטוב ליבן את ההפסדים. אם היינו במקומן - לא היינו ממהרים להתרגש מהאיום של השר לקדם מהלכי חקיקה מהירים שירתיעו את החברות מהעלאות מחירים לשם שיפור שורת הרווח. אחרי הכל גם את החוק "מה שטוב אירופה טוב לישראל" להוזלת המחירים השר כבר מקדם מאז שנכנס לתפקיד, אי שם באוקטובר שעבר.

האם משהו זז? עדיין לא.

ג'ו ביידן (צילום:  Photo by Miriam AlsterFlash90)
נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן|צילום: Photo by Miriam AlsterFlash90

ממתי בנקים סוגרים חשבונות של מתנחלים לפי החלטה של נשיא ארה"ב?

כשהוא לא מעכב את תקציב המדינה, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' נלחם עבור הבייס שלו מעבר לקו הירוק. השבוע הייתה המלחמה קשה במיוחד, כיוון שסמוטריץ' לא ניצב מול נתניהו או בכירי האוצר, אלא מול נשיא ארה"ב. ביידן, שלא חולק את אותה אידיאולוגיה עם סמוטריץ', קבע בצו, בהתאם לחוק ה-IEEPA האמריקאי (International Emergency Economic Powers Act) שמעתה מחלקת המדינה האמריקאית תוכל להטיל סנקציות אישיות על אנשים שבפעולותיהם פוגעים בשלום, בביטחון, וביציבות של ישראל, הגדה המערבית, עזה, והמזרח התיכון בכללותו.

התוצאה: מחלקת המדינה הכריזה על הכללתם של ארבעה ישראלים ברשימה הסנקציות - עינן טנג'יל, דוד חי חסדאי, שלום זיכרמן וינון לוי שמואשמים בפגיעה פיזית בפלסטינים. נכון לכתיבת שורות אלה, בנק לאומי הקפיא את חשבונו של לוי. בנק הפועלים עדיין מתלבטים.

סמוטריץ' נזעק נגד "הפרת הריבונות הישראלית", והחל לפעול במרץ מול המפקח על הבנקים כדי לשנות את הגזירה. אלא שעל הדרך הוא שכח כמה דברים חשובים: ההיגיון הבריא והכלכלה הישראלית.

ראשית, אין זו הפעם הראשונה שאזרחים ישראלים מוצאים את עצמם נכנסים לרשימת הסנקציות האמריקאית. לא מעטים מהם מצאו את עצמם שם בעקבות המלחמה שפתחה רוסיה נגד אוקראינה. אז הנושא הזה הטריד פחות את סמוטריץ' וחבריו.

שנית, סמוטריץ' לא באמת יכול לכפות דבר, לא על הבנקים ולא על הפיקוח על הבנקים. הוא יכול לאיים ולקוות שהבנקים יתקפלו. במקרה הזה, אנחנו אמורים להאמין שבנק לאומי ופועלים יסתכנו בהטלת סנקציות עליהם מידי ארה"ב, למען דרישותיו של שר האוצר. מי ירצה לעשות עסקים עם בנק ששערי המעצמה הכלכלית הגדולה בעולם סגורים בפניו? בתרחיש הקיצוני ביותר, הם עלולים למצוא את עצמם במצב דומה לרוסיה, שנותק ממערכת swift להעברת תשלומים בינלואמיים. בפועל, סמוטריץ' מוכן לסכן את הכלכלה הישראלית למען ארבעה ישראלים אלמונים.

אולי שר האוצר חושב שזעקתו תגיע אל שולחנו של ביידן, ושם תשתנה ההחלטה. בהתחשב בהיסטוריית האמירות של סמוטריץ' (שלא לדבר על בן מפלגתו בן גביר), לא מפתחים ציפיות.