למה הדובר של השר מתעלם מאיתנו? פשוט אין לו תשובות
יומיים לפני פרסום הדו"חות הרבעון הראשון, הודיעה רשת טרגט (Target) האמריקאית כי היא מורידה מחירים עבור 5,000 "מבוקשים במיוחד". בין היתר ירד המחיר של החלב, הלחם, חיתולים ומזון לחיות מחמד. הסיבה, לפי טרגט, היא שהאינפלציה המשתוללת גרמה לצרכנים לרכוש פחות, ורשת טרגט שקשובה מאוד לצרכניה, החליטה להקל עליהם בכיס.
אבל מאחורי הקלעים הסיבה ברורה יותר: רשת טרגט התקשתה מעט ברבעונים האחרונים, והרווחים שלה ברבעון הרביעי של 2023 הראו ירידה של 4.4% במכירות לעומת הרבעון הקודם. לכן, נוכח התחרות מול ענקית אחרת: וולמארט, העדיפו בטרגט לגדול באחוז יותר צנוע, ובלבד שיגדלו.
ומה אצלינו? טוב ששאלתם. זוכרים את קרפור, ענקית הקניות שהבטיחה "להוריד מחירים" ו -:לשבור את השוק"? בדיוק בשנה שעברה. חודש אחד בלבד אחרי היא כבר יישרה קו עם המתחרות ומאז, כפי שאנחנו חווים זאת על בשרינו - המחירים שלה ושל הרשתות המתחרות רק עולים.
ומה אתם רוצים בעצם? בהיעדר תחרות אף רשת לא תוותר על הרווחים שלה לטובת הכיס של האזרחים. אף רשת כרגע לא ממש מאוימת, בטח לא על ידי שר כלכלה שהרעיון הכי טוב שלו היה להצטלם עם מוצרים ולהגיד לנו לא לקנות, או, כמו שקרה השבוע במסגרת "המהלכים הלא יעילים שהשר מקדם", הוא חייב את החברות לחשוף את נותני המכירות שלהם, ועוד קרא לזה "הישג". מזל שהוא כאן כי לא ידענו קודם שהחברות פשוט עושקות אותנו. ממש הלם ותדהמה.
כהרגלינו בקודש שאלנו את הדובר של ברקת מה עם חוק "מה שטוב לאירופה טוב לישראל" שמקודם כבר שנתיים. החוק שבאמת יכול לפתוח את השוק לתחרות. הוא ענה כי זה אמור להיות מקודם בקרוב בקריאה שנייה ושלישית. מתי? מהשאלה הזו הוא כבר התעלם. לא מרוע. אולי הוא לא יודע.
ככה זה שבממשלה יותר דחוף להעביר בקריאה שנייה ושלישית את החוק להסדרת הילולת הרשב"י בל"ג בעומר במירון, כפי שקרה השבוע. הרבה יותר חשוב מהכיס שלנו.
אם הדואר הופרט, החבילות יגיעו מהר יותר?
אם היינו טיפוסים חשדניים, בוודאי היינו תוהים אם מה שקרה לדואר ישראל במהלך השנים לא היה מתוכנן. חלק מהריטואל הקבוע שאהוב על משרדי הממשלה: ייבוש, הורדה של רמת השירות, הפסדים, דרישה להפרטה.
הדואר אומנם מעולם לא נודע ביעילות שלו, אבל בעשור הקודם המשבר היה חמור כל כך, שאחת החוויות הקבועות של המבקרים בדואר הייתה להגיע לסניף, להתייאש מהתור האינסופי וללכת הביתה.
דוח מבקר המדינה מ-2019 (פעם היה מבקר מדינה אמיתי, זוכרים?), פירט את הכשלים הרבים, אבל גם חשף חלק מהסיבות. הפתיחה של מסירת דברי דואר לתחרות שאמורה הייתה להיטיב את השירות הובילה להידרדרות של הדואר. הגורמים הפרטיים חילקו דואר בעיקר באזורים רווחיים והותירו לדואר את האזורים ההפסדיים, אליהם הוא מחויב על פי חוק. התוצאה: קיטון בהכנסות, מחסור במקורות מימון לשירותים לא רווחיים והדרדרות ברמת השירות. משרד התקשורת עמד מהצד, ולא טרח לבקר את בעלי היתרי החלוקה הפרטיים.
התוצאה הייתה הדרדרות כה חמורה במצב החברה, שאפילו ועד העובדים דרש הפרטה, גם כאשר מאות עובדים נשלחו הביתה כדי לשפר את מצב הדואר. ל-2024 מגיע הדואר במצב מעט טוב יותר, אחרי הזרמות של כסף מצד המדינה, התייעלות ואפילו הצגה של רווח, אם כי כזה שמיוחס בעיקר לריבית הגבוהה של בנק ישראל שהיטיבה עם בנק הדואר. הבעיה העיקרית שלו הייתה שלמה קרעי, כנראה שר התקשורת הכושל בתולדות המדינה, אם כי מדובר בתחרות קשה עם בנימין נתניהו.
הציפייה הייתה למלא את קופת המדינה בסכומי כסף נכבדים, בדיוק כשהיא צריכה אותם. היה מי שציפה למחיר של 1.5 מיליארד שקל על הדואר. מה רבה הייתה האכזבה כשבסופו של דבר ההצעה הזוכה של קבוצת מילגם, שנחשפה ביום ראשון, הסתכמה ב-461 מיליון שקל. מאכזב, אבל אולי לא מפתיע. המדינה דאגה, בצדק, להעביר לרשותה נכסי נדל"ן יקרים בשווי 800 מיליון שקל שהיו ברשות הדואר. התחום העיקרי של החברה, משלוח דברי דואר, הולך ודועך ובאופק עומדת דרישה להשקיע עוד כסף בחברה כדי לשפר את מצבה ותוספות שכר שיעיקו על ההוצאות.
וכאן מגיע החשש הגדול מפני ההפרטה. אם לא יצליח המפעיל הפרטי לייצר רווח מהרכישה, בדרך פעילות בנקאית או ניצול חכם של נכסי הנדל"ן שברשות החברה, ימצאו את עצמם לקוחות הדואר עם שירות שהולך ומדרדר עוד יותר. לא בטוח שכל ההבטחות לרגולציה ממשלתית יעזרו כשהמשקיעים יצהירו שהם אינם יכולים לשאת על גבם הפסדים של מיליונים. בתרחיש הגרוע ביותר, החברה עלולה להתמוטט לגמרי. בתרחיש הסביר יותר המחירים יעלו בחדות.
יש כמובן תרחיש אחר, שכבר קרה בהפרטות אחרות, שבו אחרי ההפרטה מתגלה שבעצם אפשר לנהל את החברה ביעילות וברווחיות. הקונים מרוויחים הון עתק, והציבור נותר לתהות למה המדינה לא הייתה מסוגלת לעשות את אותו הדבר, ולהחזיר את ההשקעה לציבור במקום למיליארדרים יחידים.
אבל בסופו של דבר אפשר גם לתהות, למה שירות שאמור לשרת את הציבור, בדומה לתחבורה ציבורית, נדרש להתנהל כחברה רווחית, ובכך ממוטט את עצמו. מרגע שהוגדרה המטרה של רווחים מעל הכול, הדואר, כחברה שהתפקיד שלה לספק שירותים שאינם בהכרח רווחיים, לא מסוגלת להצליח.
מה קשור שר האוצר לכלכלה?
יומיים לאחר פרסום סרטון התצפיתניות המחריד, והדרישה של המשפחות להתקדם לעסקה, קשה לחשוב על עניינים חשובים יותר ודחופים יותר. המבט חסר הרחמים אל לב האימה והטראומה, אישית ולאומית, לא מותיר מקום לשום דבר אחר. לא ברור איך חברי הכנסת והשרים לא עסוקים אך ורק בניסיונות להחזיר את החטופות ואת החטופים. לא ברור איך הציבור לא צובא בהמוניו על הכנסת בדרישה שיעשו זאת.
לרוע המזל, אין סימנים שדבר מהדברים האלה קורה. חמור מכך, גם את תפקידם השוטף מסרבים השרים לבצע כמו שצריך. שר האוצר בצלאל סמוטריץ', למשל, אמור לעסוק יום וליל בכלכלה הישראלית שנמצאת במשבר, להילחם ביוקר המחיה ולדאוג שגם אם אי פעם יחזרו החיים למסלולם, לישראלים יהיה משק יציב לסמוך עליו. במקום, נדמה שהוא עסוק בעיקר במהלכים הרסניים, גם למדיניות הישראלית, אבל גם לכלכלה שעליה הוא מופקד.
קחו כדוגמה את משבר הייבוא מטורקיה. נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, הצהיר שיעצור את המסחר בין המדינות. לא מדובר בעסק זניח. לפי נתוני משרד הכלכלה שווי היבוא של מוצרי צריכה מטורקיה הסתכם בשנת 2023 ב- 2.7 מיליארד דולר ושווי היבוא של חומרי גלם עמד על 3.9 מיליארד דולר.
אלא שמול המלחמה הדיפלומטית שמנהל הנשיא הטורקי, קמו הסוחרים הטורקים ומחו על ההפסדים שייגרמו להם בגלל המהלכים שלו. בשקט בשקט, שוחררו סחורות שכבר הוזמנו על ידי חברות ישראליות. מה עשה שר האוצר? החליט שהנקמה והכבוד הלאומי חשובים יותר מהמשק הישראלי והכריז על הטלת מכס של 100% על יבוא מטורקיה, רק לתקופת כהונתו של ארדואן. התוצאה: הייצוא לישראל שוב נעצר, והיבואנים נאלצים למצוא פתרונות אחרים ויקרים יותר. מי שישלם את המחיר הוא הציבור הישראלי.
חיבתו של שר האוצר להסלמה מדינית נחשפה שוב לאחר שנורווגיה ואירלנד הכירו במדינה פלסטינית. הפתרון של סמוטריץ' למהלך הוא כמובן לנקום ברשות הפלסטינית, כנראה על עצם קיומה. הפתרון שלו: אישור מידי של הקמת התנחלויות, החרפת המאבק עם נורווגיה, פגיעה בבכירי הרשות וכמובן עצירה מוחלטת של העברת כספים לבנקים פלסטינים. אין ספק שמדובר במהלך שיזכה את שר האוצר בנקודות רבות בקרב טוקבקיסטים ומובילי דעה בטוויטר, אבל למאבק המדיני, הצבאי והכלכלי של ישראל הם לא תורמים דבר.
חבל שהשר לא מראה נחישות דומה בעניינים כלכליים. נציגי משרדו מנהלים מאבק חורמה במורים כבר מספר חודשים בכדי להגשים את החלום של קהלת ולהתחיל להפריט את מערכת החינוך. את שר האוצר (ולמרבה המבוכה נראה שגם את שר החינוך), המאבק הזה לא מעניין. גם עליות המחירים והבור בתקציב ותושבי הצפון שלא יודעים מתי יחזרו לביתם לא זוכים ליחס חם כמו הניסיונות לבטל את ההתנתקות ולחזור לעזה.
יכול להיות שסמוטריץ' מנסה לשפר את מצבו בסקרים, שם הוא נשרך מאחורי עוד שר שגורם נזקים, איתמר בן גביר. אפשר רק להיזכר בערגה בשר התחבורה סמוטריץ' שהיה ענייני ונלהב מענייני משרדו ולקוות שמתישהו נוכל ליהנות מממשלה אמיתית.
היכונו לקיץ קשה, גם בזירה הכלכלית
העבודה על תקציב 2025 נכנסת להילוך מהיר. הפעם התקציב צפוי להיות מורכב במיוחד לאור המלחמה, בשל הבור התקציבי, ונראה שרוב הגזירות ייפלו ככל הנראה על הציבור. על הפרק: העלאת המע"מ המתוכננת מ־17% ל־18%, כאשר המחשבה היא להעלות אותו כבר ביוני, ולא בינואר 2025 כפי שנקבע מראש. תוכנית נוספת של האוצר היא להקפיא את מדרגות מס ההכנסה ושווי נקודות הזיכוי ב־2025. עוד תוכניות שבאוצר דנים בהן הן: ביטול הפטור ממס על הכנסות משכר דירה עד 5,650 שקלים, מס על כלי רכב חשמליים, עלייה במחירי הארנונה, ואפילו ביטול הפטור ממע"מ על קניות אונליין עד 75 דולר מאתרים בחו"ל, שזכה להמון ביקורת.
בכל מקרה, כפי שהבנתם, למרות ההצהרה הראשונית של האוצר לנסות ולא לפגוע בציבור - כוונות לחוד ומעשים לחוד, ונראה כי הציבור שגם ככה נאנק תחת האינפלציה, הריביות הגבוהות ומחירי המזון – עומד לשלם עוד הרבה מהמשכורות שאין לו.