שנת לימודים טובה? רק לסקטור מסוים מאוד
מחקר חדש לקראת פתיחת שנת הלימודים בדק וקבע כי למערכת החינוך הישראלית חסרים 36 מיליארד שקלים בכל שנה כדי להגיע לממוצע ה-OECD. המערכת, כך קבע המחקר של פורום ארלוזורוב, סובלת מתת תקצוב עמוק שפוגע בהישגי התלמידים ברמה קריטית כזו, שבמבחני פיזה האחרונים ישראל נמצאת בתחתית הדירוג.
איך זה מתבטא בפועל? על פי המחקר, אחוז התלמידים בישראל עם יכולות חלשות במיוחד בקריאה, מדעים ומתמטיקה הוא גבוה מאוד בהשוואה למדינות ה-OECD - בשנת 2022, ל-21.3 אחוזים מהתלמידים בני ה-15 היו חוסרים מהותיים ביכולת הקריאה, שלא אפשרו להם להתמודד עם טקסטים בסיסיים, כמו גם חוסר יכולת להתמודד עם בעיות מתמטיות שאינן תרגילי חשבון מפורשים.
אבל לא כולם, כמובן סובלים מתת תנאים. נכון לשנת הלימודים הנוכחית כ-2.558 מיליון תלמידים יפתחו את השנה הנוכחית כאשר כחמישית מהם ייהנו מתקצוב מוגבר. לא, לא מדובר בתלמידי הפריפריה שמשתרכים מאחור ולא יכולים לשלם על שיעורים פרטיים כמו ילדי המרכז. מדובר כמובן בתלמידי החינוך החרדי. שרי החינוך יואב קיש וחיים ביטון מנסים לקדם את תוספות התקציב לבתי הספר המזוהים עם המפלגות החרדיות, כשבמשרד החינוך שומרים 600 מיליון שקל מתקציב 2024 ומסרבים לעשות בו שימוש לצרכים אחרים — כמו למשל לטובת המפונים — כדי לחלק אותם כתוספות תקציב רטרואקטיביות לרשתות החינוך החרדיות, ובמקביל צפויים לבקש תוספת של 600 מיליון שקל נוספים לתקציב 2025 כתוספות לרשתות החרדיות.
גם במעונות האפליה גוברת והולכת. "מעונות סמל", מעונות יום מסובסדים ומפוקחים נותנים מענה ל-27 אחוזים בלבד מהילדים בגילאי 3-0. כבר הסברנו בטור הזה איך ילדי החרדים מתקבלים אוטומטית למעונות הסמל, ומקבלים סבסוד חלקי או מלא מהמדינה. מנגד, זוג הורים עובדים, שגם אם אינם משתכרים הרבה, עדיין - שניהם עובדים, צריכים להחזיק אצבעות חזק חזק שיישאר להם מקום במעון, אחרי שילדי החרדים מתקבלים.
היועמ"שית ניסתה לשים לזה סוף כשקבעה שהסבסוד יפסק, מה שיאפשר לילדים ששני הוריהם עובדים אך לא משתכרים הרבה אפשרות כניסה למעון, אבל ברגע האחרון התקפלה ואמרה שהכלל יישאר על כנו עד נובמבר. מה זה אומר? שכרגע אין מקום במעון מסובסד והורים עובדים יאלצו לחפש לעצמם מעון במחיר מופקע, רק כדי לצאת לעבוד. כי להם אין כמובן סבסוד.
ועוד לא דיברנו על המחסור באנשי צוות.
בקיצור שנה נפלאה שתהיה לנו.
המלחמה עשתה רק טוב לחברות המובילות במשק
דוחות חברות האופנה הגדולות לרבעון השני מגלים: המלחמה עשתה טוב לעסקים. על רקע ביטולי הטיסות והמשק הסגור שנוצר בישראל, חברות הענק כמו קסטרו (מפעילה את המותגים קסטרו, הודיס, אורבניקה, קרולינה למקה, איב רושה, קיקו מילאנו וטופ טן), גולף, פוקס, המשביר לצרכן, דלתא ועוד מכרו יותר ובחרו לא לערוך מבצעי עומק כדי להיפטר ממלאים, כך שההכנסות והרווחים נסקו בעשרות אחוזים.
"כשאנשים רוצים להתאוורר ולא יכולים לטוס לחו"ל, הם בוחרים לצאת לקניון, לאכול ולעשות קניות", מסביר שחר תורג'מן, נשיא איגוד לשכות המסחר ויו"ר בריל וממהר להתאים את עצמו לאווירה במדינה: "צריך להבין שזה שהיו שני רבעונים טובים, לא מסב לנו עונג. אלו תוצאות טובות באווירת נכאים. כולנו מייחלים לשנה טובה, אבל בלי קורונה, מהפכה משטרית או מלחמה".
ובעוד סעיף אופנה זה מותרות, ונתון לבחירה של הצרכנים האם לקנות או לא, יש כאלה שמנצלים את המצב לעשות על חשבוננו קופה בלי להותיר לנו הרבה ברירות אם לרכוש או לא. דיפלומט, יבואנית מותגי אוראו, קטשופ היינץ, דגני קלוגס ועוד מוצרים רבים ומוכרים, דיווחה השבוע על תוצאות פנומנליות לרבעון השני: עלייה בהכנסות ל-863 מיליון שקל לעומת כ-814 מיליון שקל ברבעון המקביל אשתקד. ההכנסות של החברה רק בישראל הסתכמו ב-499 מיליון שקל ברבעון השני לעומת 481 מיליון שקל ברבעון המקביל אשתקד. כמה התוצאות טובות אתם שואלים? דיפלומט הכריזה על חלוקת דיבידנד של 20 מיליון שקל, בנוסף לדיבידנד של 40 מיליון שקל שחילקה באפריל לבעלי מניותיה.
ואיפה ניר ברקת אתם שואלים, שאמור להילחם על ריסון ההתייקרויות? הוא בדיוק סוגר איזה דיל גרוע עם אל על עכשיו. תנו לו שבוע והוא יחזור להחמיא לעצמו על תוכנית "מה שטוב לאירופה טוב לישראל" שלא מתקדמת בפועל לשום מקום.
זאת לא הפריצה בתקציב, זה פירוק הדמוקרטיה הישראלית
חלק א': הפריצה. אחת הביקורות החוזרות ונשנות על ממשלת הבלהות שמנהלת את חיינו תקופה ארוכה כל כך היא שהיא לא מוכנה לקבל החלטות לא פופולריות. אבל זה נכון אך ורק לנושאים כמו שחרור חטופים או הסדר עם הפלסטינים. בנושאים אחרים הממשלה מוכנה להתעלם מהביקורות.
קחו למשל את הנחישות שבה הודיעה הממשלה ביום ראשון שהיא מגדילה את תקציב המדינה ב-3.4 מיליארד שקל, מתוכם 2.2 מיליארד כדי לממן את המשך הפינוי של מאות אלפי אנשים משטח שהוא כרבע מהמדינה. באגף התקציבים במשרד האוצר תלשו שיערות. נגיד בנק ישראל לא טרח להסתיר את הביקורת שלו והבהיר ש"ראוי היה למצוא מקורות פנימיים" למהלך. על הדרך הוא חזה שצריך לקצץ 30 מיליארד שקל מהתקציב.
על רקע הביזה הנמשכת של הקופה הציבורית, והעיקשות להפנות תקציבים מיוחדים לחרדים ולהתנחלויות, קל לראות כאן מאבק של טוב מול רע. סמוטריץ' המרחיב אל מול אנשי האוצר שמנסים להציל את עתידה הכלכלי של המדינה. אלא שהתמונה, מה לעשות, מורכבת יותר.
"גם אם היינו מורידים את כל הכספים הקואליציוניים, הם לא היו מספיקים למה שישראל צריכה בחודשים הקרובים", מזכיר עמית בן-צור, מנכ"ל פורום ארלוזורוב. "השאלה החשובה היא לאן הכסף הולך. אם אני אגיד שאני מוסיף 4 מיליארד שקל למערכת הבריאות כדי להכשיר עוד מטפלים בבריאות הנפש או עוד רופאים ואחיות להקמת מרפאות בפריפריה הצפונית והדרומית, זה מאוד חשוב. אם זה ילך למטרות סקטוריאליות, לא תומכי צמיחה, זה לא חשוב".
אלא שעבור האוצר, וגם עבור כלכלנים רבים בישראל, לא מדובר בשאלה בכלל. רק מסגרת התקציב חשובה. יעיד על כך השימוש במילה "פריצה". עוד לא הייתה פריצה חיובית. אבל בן-צור מזכיר שיש דרך אחרת להסתכל על העניין. "ההסתכלות על התקציב צריכה להיות איך הוא משרת את הצרכים האמיתיים של אזרחי ישראל. לפי האוצר הדבר הזה מוגבל. המטרה המרכזית היא לשמור על הפרמטרים המאקרו כלכליים, כדי לשדר אחריות".
אבל זו גישה שדווקא מונעת מהמשק להתקדם. "כל עסק יודע שאם הוא משקיע בעצמו זה יוביל בסופו של דבר גם להגדלת הכנסות. המדינה על אחת כמה וכמה. צריך להסתכל לא לחודשים הקרובים, ואפילו לא עד סוף 2025, אלא שנים קדימה", הוא אומר. "מצד שני, לממשלה אין תכנית אפילו רבעון קדימה".
"זה לא אפס או אחד. זה לא שאו שאתה עושה עכשיו גירעון של 15% או שאתה בעודף. צריך לעשות את זה תמיד בצורה אחראית ועל בסיס תכנית מקצועית ומפורטת. אבל האמירה שאומרת תמיד תמיד להגדיל גירעון זה לא טוב זאת טעות כלכלית. עשינו את זה גם בקורונה והשמיים לא נפלו. צריך לעשות את זה כדי אנשים יוכלו לחיות, כדי שהם יוכלו לקנות אוכל למשפחות שלהם.
"הדבר הנכון עכשיו הוא לתמוך במפונים, לתמוך בתעסוקה שלהם, לתמוך בחיילי המילואים, להגדיל את המערכות הציבוריות כדי שיוכלו לתמוך ולתת את השירותים לכל הציבור שנמצא כבר עוד מעט שנה במציאות בלתי אפשרית".
חלק ב': השבירה. אפשר היה להתבלבל ולחשוב שמדובר כאן על דיון שקול ומקצועי. שתי עמדות אידיאולוגיות שמתנגשות. אלא שגם מי שחושב שהכסף שנוסף לתקציב בתחילת השבוע מיועד למטרות חשובות, לא מעז להגיד שהדבר נוהל באופן מקצועי. שר האוצר התגלה כאדם ששולף מהשרוול ומנהל עימות מתמיד עם העובדים שלו. ביום חמישי אפילו פורסמו הערכות של אנשי האוצר שסמוטריץ' שואף לגבש את התקציב לגמרי לבד. טוב, כמה קשה זה כבר יכול להיות?
בן-צור מזכיר שנבחר ציבור לא חייב להסכים עם הדרג המקצועי במשרד שלו. הוא נבחר כדי לממש את השקפת העולם שלו. אבל הוא חייב לדעת לעבוד איתו ולהקשיב לו. "אם הוא לא מסכים הוא חייב להראות לציבור על מה הוא מבסס את ההחלטות שלו. כשאין את הדברים האלה, האמון של הציבור בהחלטות מתערער, האמון של הציבור בדמוקרטיה הולך ומתערער".
וזו הבעיה המרכזית של ההתנהלות של סמוטריץ' השבוע. מתחת לכל החלטות התקציב, ומתחת לכל העימותים הילדותיים עם בכירי משרדו, מסתתרת לה אותה הפיכה משפטית ישנה, שעלולה להתגלות כהפיכה משטרית של ממש.
אחרי שהובילה לאסון הגדול בתולדות המדינה, היינו בטוחים שתומכי ההפיכה ילמדו קצת צניעות. במקום, נדמה שהם רק המתינו שהמלחמה תשכיח את הכל, שמכונת התעמולה הממשלתית תהפוך אמת לשקר ושקר לאמת, כדי שהם יוכלו לחזור לסורם. בלי מגבלות ובלי חוקים. סמוטריץ' מוציא את פקידי האוצר מהמשוואה, יריב לוין מציע למנות את השופט החביב עליו לנשיא בית המשפט העליון כדי להבטיח פוליטיזציה מלאה של מערכת המשפט, בן גביר מתעלם במופגן מהחלטות היועצת המשפטית לממשלה ויואב קיש עוד לא החליט אם פניו למשבר חוקתי במשרד החינוך.
הממשלה ממשיכה במהלך המתוכנן שלה שמיועד לבטל את מעמדם של שומרי הסף, ומוכיחה עד כמה הם דרושים. אחרי שהניסיון לעשות זאת בחקיקה נכשל, המדיניות היא לקבוע עובדות בשטח ולהתעלם מהם. לאורך זמן, ככל שהמעמד של הפקידים והיועצים יישחק, אפשר יהיה להעביר יותר ויותר כסף ממה שאפשר היה קודם לכן, ויותר ויותר חוקים שבעבר היו נפסלים עוד בשלב הטיוטה. מי יודע, אולי אפשר יהיה לבטל משפט שמנהל אחד, בנימין נתניהו.
בחסות השנה המדממת הממשלה הזו חזרה אל הניסיונות שלה לשבור את היסודות שמחזיקים את המדינה. יכול להיות שכמו בשבת השחורה, יתברר שהישראלים חזקים ואחראיים יותר מהממשלה שלהם. השאלה היא איזה מחיר נשלם עד שזה יקרה.