כל אחד שידאג לעצמו

זמנים קודרים בישראל. חשוכים. עצובים. אנחנו מתכוונים כמובן לשעון החורף שנפל עלינו בזמן שאנחנו עדיין הולכים במכנסיים קצרים ברחובות. כמו הבחירות, זה מגיע בכל שנה, ובכל זאת התחושה לא משתנה.

מי שמבקש להתעודד מהעגמומיות האנגלית שנופלת ברבע לחמש אחר הצהריים, לא ימצא מזור בפוליטיקה. אחרי פרסום התוצאות, הגיע זמן הפרשנויות. עוד לפני שהמעטפות הכפולות נספרו כולן, יש כברמי שיודע בדיוק מה הזיז בוחרים מהעבודה ללפיד, איזו הבטחת קמפיין של אריה דרעי הביאה בוחרים ומה באמת קרה למצביעים של ישראל ביתנו. זה הזכיר לנו את השיחה עם אחד האנליסטים בבורסה שתיאר את עבודתו כך: "אני יוצא החוצה לרחוב רוטשילד, מרים אצבע לרוח, חוזר למשרד ומנסה לכתוב משהו שיישמע כאילו יש לי יכולת מיוחדת לחזות את העתיד". היסטוריונים ינסו לנתח את המציאות, וגם אז לא בטוח שנבין אותה עד הסוף.

ובכל זאת, אפשר להגיד משהו על המציאות המסתמנת מנקודת המבט הנוכחית. הקואליציה המסתמנת ניסתה בכל כוחה שנשכח את עברה, וגם את ההווה שלה. נתניהו ביקש שנשכח שהוא עומד בימים אלה למשפט. בן גביר ביקש שנשכח את הכהניזם ואת ההרשעות השונות שלו. סמוטריץ' ביקש שנזכור את תקופתו (המרשימה) במשרד התחבורה, ונשכח את כל שאר הדברים שאמר. דרעי ביקש שנשכח שהוא הורשע לא מזמן בהעלמת מס. וכולם כולם ביקשו שנשכח שלפני הממשלה הזאת, הם האנשים שאחזו במושכות הכלכליות של המדינה במשך שנים ארוכות. אתם זוכרים, השנים שבהן היוקר המחיה טיפס לו למעלה.

אלא שכפי שדיווחנו בשבועיים שלפני הבחירות, ניסיון לברר איזו אג'נדה כלכלית מביאות איתן המפלגות האלה לקדנציה הנוכחית נתקל בחומה בצורה. גם אם יש כזו, היא מחוברת יותר למשפט קליט מאשר למציאות. המסקנה הסופית היא שעל אף האמירות הגדולות, נותרנו עם מפלגות סקטוריאליות, בלי תכניות למדינה ולתושביה ובלי עניין אמיתי בתכניות כאלו. הציונות הדתית תדאג למתנחלים. ש"ס ויהדות התורה ידאגו בעיקר לחרדים. הליכוד ידאג לנתניהו. עוצמה יהודית תדאג שערבים יבינו את מקומם. נעם תדאג שנכים ולהט"בים יבינו את מקומם. כל השאר? למי אכפת.

לא סתם הנושאים הראשונים שעלו סדר היום הציבורי כשהתוצאות החלו להתבהר הם הנושאים השוליים והמטופשים ביותר. ביטול מס הסוכר, ביטול המס על כלים חד פעמיים, אישור טיפולי המרה, תלושי מזון שמנציחים עוני במקום לבער אותו. זוכרים שידברו איתכם על מחירי הדיור והמשכנתא? טוב, זה היה קודם.

כמו אותו אנליסט שסבל מעודף כנות, אין לנו באמת יכולת לחזות את העתיד. אולי אנחנו טועים. עתיד מזהיר מצפה לנו בשנים הבאות. עתיד מלא בביטחון אישי, כיסים מלאים ושופטים שעושים מה שאומרים להם. יכול להיות. נכון לעכשיו, לא נראה שמישהו יתאמץ להוכיח לנו את זה.

בחירות בישראל (צילום: JALAA MAREY, getty images)
ניפגש בעוד... מי יודע|צילום: JALAA MAREY, getty images

חגיגות סיילים? תתאפקו

הברנז'ה געשה השבוע בגלל ריב של שני משפיעניות רשת בתחום אופנה: הראשונה, שני פדר, טענה בפני העוקבות שלה שלא כדאי להן לרכוש בנובמבר בארץ. "ההנחות הגדולות נמצאות בכלל בחו"ל", טענה. מנגד, תקפה אותה לי מנחם, בשם העסקים הישראלים, וטענה שצריך לדאוג לכלכלה בארץ, ולא לכלכלת מנהטן.

ולפני שאתם גוללים חזרה למעלה לבדוק שאתם עדיין במדור הכסף, וזהו טור כלכלי, הרשו לנו להכריע בסוגיה.

אין ספק שבישראל קופצים על העגלה וכבר בשנים האחרונות ניתן לראות בבירור שהרשתות מיישרות קו עם חו"ל ומציעות הנחות לקראת סוף נובמבר, אז מתחילה בחו"ל קדחת הקניות לקראת החגים. בנוסף, זאת השנה השמינית שבה מתקיים בתחילת נובמבר מיזם שופינג אי.אל של גוגל - שנועד לחזק את העסקים הקטנים בארץ ולרכז בעבורם ימי הנחות מיוחדים.

אבל, וזה האבל הגדול, בעוד שבחו"ל נראה בבלאק פריידי מבצעי "כסאח", של 70 אחוזי הנחה ומעלה, בארץ ההנחות יותר סולידיות וינועו סביב ה-30-50 לרשתות גדולות, ו-10-25 אחוזי הנחה לעסקים קטנים.

ולמה?

כי אין לנו באמת צורך לקנות. אנחנו סך הכל רוכבים על הגל ומשתתפים בחגיגת בזבוזים חסרת מעצורים. האם זה משתלם כמו בחו"ל? ממש לא. האם זה הזמן לעשות קניות צרכניות נבונות - כן, אם באמת צריכים דברים כמו בגדי חורף לילדים למשל, או דברים שאתם ממש צריכים לרכוש, ואין לכם יכולת לדחות את הקנייה. אם אתם רוצים לפרגן ולהכיר עסקים קטנים - גם זה הזמן. הם לא יוכלו במילא לספק הנחות יותר גדולות ממה שיש ברוב הפעמים.

כל השאר יכולים לחכות לסוף דצמבר- אז מבצעי ה"כסאח" האמיתיים בארץ מתחילים, במטרה לרוקן מלאי לקראת השנה החדשה.

הגיע הזמן לסכם את תופעת הדר מוכתר

מפלגת צעירים בוערים השיגה כמעט 7,000 קולות. מי שעמדה בראש התנועה סכמה את המרוץ: "קודם כל, ניצחנו. עם פאקינג 0 תקציב, 0 עזרה תקשורתית, אנונימיות מוחלטת הצלחנו לעשות קמפיין בחירות שכל המדינה דיברה עליו. זאת הייתה התקופה הכי טובה בחיים שלי, לא - היא רחוקה מלהיגמר- רק התחלנו. אנחנו נרוץ בבחירות הבאות. ונרוץ בבחירות אחריהם. לא נוותר. עד שניכנס".

אפשר להגיד הרבה דברים על הפרסונה. שהיא לא שפויה, שהיא מחפשת תשומת לב, שהיא לא מבינה באמת בפוליטיקה ואין לה בכלל מצע מסודר או תוכניות כלכליות.

אבל תראו לנו מתי בפעם האחרונה בחורה צעירה קמה וזעקה את הזעקה שכולנו היינו צריכים לזעוק ממזמן? נדמה לנו שזה היה בקיץ 2011, עם בחורה בשם דפני ליף שהתחילה כאן את המחאה הכי גדולה בשנים האחרונות.

אז לפני שאתם ממהרים לזלזל ולרדת על הדר מוכתר, שבאמת היה לה פוטנציאל אבל עשתה כל טעות אפשרית בספר. תעצרו שנייה ותגידו לה שאפו. היא עשתה את מה שכולנו היינו צריכים לעשות ממזמן.

ואגב, גם לליכוד אין מצע או תוכניות כלכליות מסודרות. מה זה אומר עלינו?

אלוהים ישמור, תפסיקו לקנות

שוב הפד האמריקאי העלה את הריבית ב-0.75 אחוזים. בנק ישראל צפוי ללכת בעקבותיו ויעלה גם הוא את הריבית שאמורה להתפרסם ביום שני האחרון של נובמבר. ההערכות הן כי הריבית בארץ תגיע בחודשים הקרובים עד לרמה של 3.5 אחוזים.

העלאות הריבית נועדו כדי לאותת לאנשים שהגיע הזמן לעצור את חגיגות הקניות ולהתחיל לחסוך. הצעד הזה נועד כדי לעצור את השתוללות המחירים בעולם ולבלום את האינפלציה.

אבל נחשו מה לא קורה? נכון. עם ישראל, לפחות, קונה את עצמו לדעת.

רק ביום שלישי, יום הבחירות, נרשם זינוק חד בהוצאות הישראלים באשראי: עד השעה 17:00 בערב הגיע סך הוצאות הישראלים באשראי ל-1.028 מיליארד שקלים. מדובר בקפיצה של 18 אחוזים. ביחס לשעה זו בבחירות הקודמות, במרץ 2021.

אבל רגע לפני שתגידו: "בסדר, זה יום בחירות וכולם בחוץ מבלים", הנה עוד כמה נתונים מעניינים. נתוני חברת שב"א מצביעים על כך שההוצאות של הציבור הישראלי באמצעות כרטיסי אשראי בספטמבר 2022 זינקו בצורה חדה והגיעו לסכום כולל של למעלה מ-38.811 מיליארד שקלים.

מדובר על עלייה של 21.4 אחוזים לעומת ספטמבר 2021 במהלכו נרשמו הוצאות בסך של 31.961 מיליארד שקלים בלבד. לצורך השוואה, בספטמבר 2020, במהלכו חל הסגר השני והיו הגבלות על פעילות המשק בשל נגיף הקורונה, ההוצאות בכרטיסי אשראי עמדו על סכום של 30.184 מיליארד שקלים. בספטמבר 2019 סך ההוצאות הגיע ל-30.378 מיליארד שקלים.

אז איך מצד אחד אנחנו בוכים שהכל יקר כאן, שאי אפשר לקנות דירה כי המחיר של המשכנתאות קפץ, ומי שיש לו כבר משכנתא מתקשה לעמוד בתשלומים – ומצד שני קונים כאילו אין מחר?

אם מצאתם את ההיגיון, נשמח שתסבירו לנו אותו, כי בקצב הזה הריביות לא ירדו לעולם.

קונים בסניף רמי לוי בירושלים, אוקטובר 2022 (צילום: יונתן סינדל, פלאש 90)
קונים בסניף רמי לוי|צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

לא תאמינו מה קרה בזמן שגלשתם באתר ועדת הבחירות

חשבתם שהקרבות על תיקים בממשלה מדממים? זה כלום לעומת הקרב שמתנהל על המחיר בסופר. בעוד רבים סופרים את הקולות (בשמחה, בעצב או בחרדה, לפי הטעם), האספקה של המותגים הגדולים לסופרים נעצרה במסגרת הדו קרב שנמשך בין רשתות השיווק לספקים, שמבקשים לייקר יותר מ-1,000 מוצרים בשיעורים שמגיעים לעד 25%.

התחזית הפסימית היא קונים שמגיעים מדפים ריקים. יוניליוור, דיפלומט, סנו וחוגלה קימברלי ישמרו את המוצרים במחסן, עדי ששופרסל, יוחננוף, ויקטורי ורמי לוי לא יעמדו יותר בלחץ של הלקוחות שידרשו את המותגים המוכרים שהם מחפשים ויעלו מחירים. זה קרה באופן נקודתי במקרה של הטיטולים, שם הרשתות ידעו שהורים הם קהל שבוי שלא יעמוד במחסור. אפשר להגיד בעדינות שלא היה מצב כזה בעולם הצרכנות הישראלי.

אלא שהמדפים לא ריקים באמת, כמובן. החנויות והרשתות עדיין מלאות במוצרים של יצרנים קטנים או מוצרים שהגיעו בייבוא מקביל. וכן, גם במוצרים של מותגי הבית, שהמחיר שלהם דווקא עלה. ברשתות טוענים שמדובר הצעד הגיוני, כיוון שמוצרי הבית מגיעים מיצרנים קטנים וחלשים.

לא ברור אם התשישות שלאחר הבחירות תעצור מחאה ציבורית מוצדקת שתעצור שוב את ההתייקרות, עד הפעם הבאה שבה הספקים ינסו את כוחם. מי שייפגע יותר מכולן, הן החנויות הקטנות. בלי כוח מיקוח כמעט, הן נאלצות להיענות לדרישות של הספקים הגדולים ולעדכן מחירים. התוצאה? פגיעה בלקוחות הקיימים, שסביר להניח שבפעם הבאה יחפשו את הסניף הזול יותר של הרשת.

כך שייתכן שהמדפים יהיו ריקים, גם הכיסים שלנו יהיו קצת יותר ריקים, וגם הרחוב יהיה יותר ריק. כי לא תהיה לנו סיבה ללכת בו לקנות.