תחקיר מירי רגב גילה יותר ממה שהיינו רוצים
זה לא היה השבוע של מירי רגב, ובצדק. נתוני תאונות הדרכים רק הולכים ומחריפים. בשנת 2023 נהרגו 360 בני אדם בתאונות דרכים קטלניות. נתוני השנה הנוכחית רומזים שהמצב רק מחמיר. עד כה נהרגו 177 ישראלים בתאונות דרכים. דו"ח מבקר המדינה, חריף באופן יוצא דופן עבור מבקר שלא ידע לבקר, מאשים את כל שרי התחבורה משנת 2005 בחוסר טיפול בנושא. כיוון שרגב היא השרה בשנה וחצי האחרונות, והייתה שרה גם לפני כן, ושר החוץ הנוכחי היה שר התחבורה במשך שנים ארוכות לפניה, רגב ודאי חשה את הלחץ לספק תוצאות.
סליחה, זה היה תרגיל מחשבתי בלבד. שרת התחבורה טרחה להיפגש פחות מ-10 דקות עם יו"ר הרשות לביטחון בדרכים. התכנית שגיבש למלחמה בתאונות בדרכים מוסמסה. לא נראה שאיש במשרד עוסק בנושא, גם היום. במה כן? בדיקה מחודשת של נתיבי התחבורה הציבורית, בניסיון לפתוח אותם לכלי רכב פרטיים. המשרד לא טורח לתגבר את קווי האוטובוסים ולכן הנתיבים ריקים. מה עושים? מעודדים מכוניות פרטיות כמובן.
אבל שוב אנחנו מתעסקים בנתונים, ובתפקידים של משרד, כשבעצם אנחנו צריכים להיזכר במה שמעניין בעיקר את שרת התחבורה, לפחות על פי התחקיר המהדהד של "המקור": הטבות לחברי מרכז הליכוד כדי לקדם את עצמה תוך כדי פיזור הצהרות בומבסטיות ועבודה עם כתבי חצר. מיליוני האנשים שלא מצביעים בפריימריז של מפלגת השלטון פחות רלוונטיים.
התמיכה לה זוכה רגב, בינתיים, רק מציגה את האמת הפשוטה, שגם בפורום הצנוע הזה הזהירו מפניה עוד לפני שנכנסו השרים לתפקידם: הממשלה הזו לא דואגת לאזרחי המדינה. היא דואגת לסקטורים שהיא חפצה ביקרם ולמצביעיה. גם זה, אגב, בעירבון מוגבל. תשאלו את תושבי קריית שמונה.
מעבר לביקורת המוצדקת על שרת התחבורה, חשוב להיזכר במאבק הגדול היחיד של בנימין נתניהו ושל עושי דברו בממשלה ובכנסת: לשחרר את השלטון מכל צורה של הגבלה ופיקוח. בלי שופטים, בלי יועצים משפטיים, בלי פקידות מקצועית. הכנסת היא זו שצריכה לפקח על הממשלה, כך טענו בחום אנשים כמו יריב לוין ופקידי פורום קהלת.
השקר בבסיס האמירות האלה נחשף מהר מאוד. משרד התחבורה מחלק לכאורה תקציבים לפי מפתח מפלגתי. משרד המשפטים עוצר מינויי שופטים כדי לרסק את מערכת המשפט. איפה הכנסת? טוב, רק חזרה מפגרה, אל תלחצו.
ההתנהלות של מירי רגב במשרד התחבורה עלולה לעלות בחיים של נהגים ושל הולכי רגל. ההתנהלות של הממשלה כולה עלולה לעלות לנו במדינה כולה.
דילמת השב"ן: לוותר או לא לוותר על הביטוח הפרטי?
השבוע פורסמו כותרות ענק על הרפורמה בביטוי הבריאות, וכמו תמיד, המילה רפורמה עשתה את שלה, ועם ישראל החשדן מיהר להבין מאיזה כיוון דופקים אותו הפעם.
נתחיל בהסבר: מדובר רק במי שיש לו ביטוח בריאות פרטי ורק אלו שרכשו ביטוחים פרטיים בתחום הניתוחים. המבוטחים בביטוחי בריאות פרטיים כאלה, בפוליסה מסוג "מהשקל הראשון" שנרכשה בין ה-1 בפברואר 2016 לבין ה-30 בספטמבר 2023, יועברו אוטומטית לפוליסת ניתוחים מסוג "משלים שב"ן". כאן הרחבנו בדיוק על ההבדלים בין השניים, אבל תרשו לנו להתעכב על המשמעות: הפעם, היא לגמרי בעד המבוטח.
למעשה הרפורמה נועדה לבטל כפל ביטוחי. כלומר כל מי ששילם ביטוח מ"השקל הראשון", שילם למעשה מחיר כפול: גם לקופות החולים וגם לביטוח הפרטי. הרפורמה נועדה להסדיר זאת ולדאוג שאכן תקבלו את התנאים עבורם ביטחתם, אבל לא תשלמו עליהם אקסטרה כסף סתם.
אבל כמו תמיד, יש גם קאצ', כפי שניסחה זאת נחמה גולדווסר, יו"ר ועדת הבריאות בלשכת סוכני הביטוח. לטענתה, אומנם לא תשלמו בנפרד לביטוח הפרטי אבל תאלצו לחכות הרבה יותר זמן עד לאישור הניתוח, שכן תהיו תלויים בחסדיהם של קופות החולים, שלהן תורים ארוכים יותר כידוע. לטענתה- יש אופציה לעשות רק משלים שב"ן, ומי שבחר לבטח אקסטרא מהשקל הראשון - עשה זאת ביודעין, וידע שהוא משלם עוד כסף כדי לזכות בתנאים עודפים - תנאים שכרגע מבטלים לו.
מנגד, עומדת הטענה של יעל לינדנברג, רכזת בריאות באגף התקציבים באוצר, לפיה אין עדויות חותכות לפערי זמינות מובהקים בין ביטוחי השקל הראשון לשב"ן. חשוב לזכור בסופו של דבר המנותח מסתכל על שני תורים ובוחר ביניהם. אבל אם המנתח עובד גם עם קופת החולים וגם עם חברת הביטוח הפרטית, התור בקופת החולים (ארוך או קצר), הוא התור הקובע.
האם זהו מהלך טוב או רע? כנראה שכמו בביטול הביטוח הסעודי – נצטרך לחכות לתוצאות, ולמימוש ההבטחות להשקעה במערכת הבריאות.
המדד ממריא אל על
לרוע מזלם של משלמי המשכנתאות, לבנק ישראל היו לא מעט סיבות לא להוריד את הריבית גם החודש. מלחמה שמסרבת להסתיים ואיש אינו מתכונן ליום שאחריה, יחסי חוץ שהולכים ומתערערים, ממשלה שלא מוצאת זמן להילחם ביוקר המחיה ובעיקר מדד חודש אפריל שזינק למעלה.
מי שאחראית לחלק גדול מהזינוק היא חברת אל על. סעיף הטיסות לחו"ל עלה ב-19%, כפול מהתחזיות המוקדמות. זה היה שווה לחברה לא מעט כסף. הרווח הנקי של חברת התעופה ברבעון הראשון של השנה הגיע ל-80 מיליון דולר. בעלי השליטה בחברה, קני ואלי רוזנברג, הרוויחו מעליית המנייה 580 מיליון שקל.
לא רע, נכון? גם לא מאוד מסובך בתקופה שבה אל על הפכה למונופול בפועל בשוק הטיסות הישראלי ועשתה יותר כסף מכל נוסע. רשות התחרות גם התחילה להתעניין ולחקור. באל על מצאו את האשם במצב: אתם. כן, אתם. מנכ"לית החברה, דינה בן-טל גננסיה, מציינת את הנוסעים שפונים לאל על ברגע האחרון כאחראים העיקריים לעליית המחירים.
זה המקום להזכיר שני דברים. כשאל על מרוויחה, היא טוענת תמיד שזה בגללה. צעדי התייעלות, התגייסות ומה לא. כשהיא מפסידה, הסיפור קצת שונה. כשהחברה הלאומית (לשעבר), נמצאת בקשיים, המדינה מתגייסת לעזור לה. כך היה ב-2021, כשהמדינה הזרימה לחברה 210 מיליון דולר תמורת שירותי הטסה של מערך אבטחת המטוסים ב-20 שנה הקרובות. גם שילמתם על כרטיס במחיר מופקע, וגם שילמתם במיסים לאל על.
הדבר השני הוא שיטת התמחור בעולם התעופה, אולי הדוגמה המוחשית ביותר לביטוי "קפיטליזם חזירי". מחירים שמשתנים באופן תדיר, ומזנקים כלפי מעלה ככל שהביקוש עולה, כולל הצורך לבדוק מחירים במחשב אחד ואז להזמין ממכשיר אחר כדי שחלילה המערכת לא תעלה את המחיר בעודכם מתלבטים אם לקחתם איתכם מזוודה. וכל זה, באל על לפחות, בלי להציע אפילו בידור הולם. שווה לזכור את זה בפעם הבאה שתסתכלו על החזר המשכנתא.