אל על יקרה באופן בלתי נסבל, זאת לא הטעות הכי גדולה שלה
כל ישראלי יודע שאם תטוס אל על- תרגיש הכי בבית בעולם. הרי זו חברה ישראלית ולכן היא גאווה לאומית, נכס ישראלי משלנו, נכון?
טעות.
רוב הישראלים טרם הפנימו שאל על היא חברה מסחרית כמו אמזון, גוגל או כל חברה ציבורית אחרת. היא קודם כל המחויבת למשקיעים, לרגולטורים ורק אז ללקוחות. וכדי לשרוד עליה לעמוד ביעדיה הכלכליים, וכן, גם אם זה אומר להיות חזירים.
ביטול הטיסות לישראל וממנה על ידי חברות התעופה מביא שוב אל קדמת הבמה את מחירי הטיסות הגבוהים של אל על, בעיקר לקו ישראל - ארה"ב, ובעיקר לאורך אוגוסט. בשל ביקוש אדיר לכרטיסים לארה"ב למשל, באל על לא נותרו כרטיסים למחלקת תיירים. הכרטיסים היחידים שאפשר למצוא בטיסות ישירות של אל על לניו יורק באוגוסט הם כרטיסים במחלקת פרימיום (אקונומי פרימיום), שמחיריהם מתחילים מ-3,111 דולר לטיסה הלוך ושוב, ובמחלקת עסקים, שמחיריהם מ-4,416 דולר.
אבל זה לא רק זה. חבר יקר שטס לפולין עם משפחתו לצפות בהופעה של טיילור סוויפט חשש להיתקע שם בליל איום המתקפה של איראן והחליט לרכוש כרטיסי גיבוי. כמה עלו הכרטיסים? כמו הלוך חזור למשפחה של 4 נפשות ב-WIZZ: 6,700 שקל לכיוון אחד.
1. בהמשך למה שכתבתי הבוקר, מסתבר שבתזמון מדהים Wizz משיקה מסלול חדש - "טוס כפי יכולתך" תמורת $550 דולר כתשלום שנתי - פריז, מדריד, אתונה, רייקיאוויק - הכל כלול. כמה עולה טיסה באל-על לקפריסין באוגוסט? החל מ-$617 (טיסה של 45 דק'). טיסה ארוכה יותר נגיד לפריז תעלה כבר סכום מופרע של... https://t.co/iV9DeDWBOz pic.twitter.com/h2HxBnebfQ
זה השתלם מאוד מאוד לחברה. בחסות המלחמה החברה סיימה את הרבעון השני של השנה עם רווח נקי של 147 מיליון דולר. צמיחה של 33% בהכנסות. הדוח הזה עדיין לא כולל את הנתונים על תקופת הביטולים האחרונה.
להאשים את החברה בחמדנות וצביעות הוא אולי המעשה המתבקש. מצד אחד היא מגדירה עצמה חברה ישראלית "לאומית", ומצד שני גוזרת קופון שמן על גבם של המבקשים לצאת או לחזור לארץ. אבל מה אתם רוצים? אל על לא משקרת. היא אכן חברה ישראלית שעושה את כל מה שהחברות הישראליות דוגמת שטראוס ותנובה עושות - מעלות מחירים באין מפריע בתקופה שעם ישראל נאנק תחת יוקר המחיה.
לפחות כאן מדובר במותרות ולא במוצרי צריכה בסיסיים.
אז אולי אם אל על כל כך רוצה להפסיק את העליהום עליה שתשנה את הסלוגן, ותגרום לנו להרגיש קצת פחות בבית, ואולי ככה נוכל להרגיש בנוח עם מחירי הכרטיסים ההזויים שהיא גובה.
היקום המקביל של נתניהו וסמוטריץ'
אחת ההחלטות המפוקפקות של עולם הבידור האמריקאי הייתה ההחלטה של ענקית הקומיקס מארוול לבסס את השלבים הבאים של היקום הקולנועי שלה על העיקרון של ריבוי יקומים. בחוברות הקומיקס הרעיון עובד ומצליח מאוד ואחרי שני סרטי "נוקמים" מצליחים ביותר, במארוול חשבו שהם עלו על פתרון מושלם להמשך: כל דמות יכולה ללכת ולחזור, וכל עלילה יכולה להשתכפל מאות פעמים. הקהל חשב אחרת. הצופים התבלבלו מריבוי הסיפורים והדמויות, והחברה שהתרגלה להרוויח מיליארד דולר לסרט נאלצה להתמודד עם מספרים נמוכים בהרבה, לפחות עד שהגיע הסרט "דדפול".רוצה
נזכרנו בבחירה של מארוול השבוע כשבאישון לילה, כשכולם ממילא היו ערים ומחכים לטילים שיגיעו או לא מאיראן, הגיעה הידיעה על כך שחברת הדירוג פיץ' מורידה את דירוג האשראי של ישראל ל-A עם תחזית שלילית.
יחד איתה הגיעה תגובה של שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שכנראה נלקחה מאחד מהיקומים המקבילים של הסרטים של מארוול. ביקום ההוא, המלחמה מתנהלת היטב ואנחנו נמצאים כפסע מהניצחון, הורדת הדירוג היא רק עניין צפוי בעקבות המלחמה, הממשלה מעבירה תקציב אחראי שמבטיח צמיחה למשק והעולם כולו מאמין במשק ורק מחכה שייגמר העניין הפעוט הזה שבגללו יורים טילים והוא חוזר להשקיע.
אם אפשר היה לעבור ליקום ההוא, היינו קונים כרטיס בכיוון אחד. אפילו באל על. מה קורה ביקום שבו אנחנו חיים? המלחמה ממשיכה להתנהל בלי מטרות אמיתיות או מחשבה על היום שאחרי. חטופים שנמצאים יותר מ-300 יום בשבי מחכים שנתניהו יפסיק להמציא תנאים חדשים במשא ומתן ויעשה מאמץ אמיתי לשחרר אותם. תקציב המדינה, זה שאתמול (ה') היה אמור להיות מוגש לממשלה, כלל לא נמצא בהכנה ובעצם איש לא מתרגש מהורדת הדירוג של פיץ', כי האמון של השווקים בישראל כל כך נמוך, שהאיגרות חוב שלה נסחרות ברמות נמוכות יותר. הלוואות שהמדינה לוקחת כבר יקרות יותר, ומשאירות פחות כסף להשקעה במי שחשוב באמת: אזרחי המדינה.
כיוון שהמצב טוב כל כך, הממשלה ממשיכה לעסוק במתן כסף למקורבים, ערעור על שלטון החוק, מינוי מקורבים בלתי כשירים לתפקידי מפתח והסלמה ביטחונית, שוודאי צפויה לפתור את כל הבעיות.
לא כולם חייבים להתרגש מדירוג האשראי. אפשר להאמין שמדובר בדירוג בעל פגמים אידאולוגיים, שמוביל ליותר משברים כלכליים מאשר לפתרונות. אלא שזה לא המצב בממשלה הזו. שם דווקא אוהבים מאוד את המשחק של חברות הדירוג. ובכל זאת, ההישרדות האישית באה על חשבון האינטרס הלאומי כמעט בכל תחום, והקיצוניות האידאולוגית ממשיכה להוביל אותנו לתהום. הורדת הדירוג היא תמרור אזהרה מפני משבר כלכלי. ביקום מקביל אולי היה מנהיג אחראי שהיה מנסה להוביל את המדינה לדרך אחרת. ביקום שלנו, לאף אחד לא אכפת.
היועמ"שית מתקנת עוול של שנים, כמובן שהחרדים מתלוננים
בשעה טובה המדינה מטפלת באחת האפליות החמורות שקיימות: הפסקת מימון מעונות יום למשפחות שבהן אב המשפחה הוא צעיר חרדי שמועמד לגיוס.
לפני שתקפצו, הרשו לנו לסבר את האוזן בכמה עובדות. מספר מעונות היום המסובסדים בישראל, כלומר אלו עם תקרת גג לכמה אפשר לגבות עבור ילד בגילאי 0-3, היא אפסית. גם ככה מספר הילדים שכביכול נהנה מההטבה הזו לא גבוה במיוחד. מה שמותיר את רוב ילדי ישראל נתונים לחסדיהם של מפעילי המעונות, שיכולים לגבות כל סכום שעולה על רוחם, ביודעם שהם מחזיקים את ההורים חסרי ברירה, שכן הם חייבים לצאת לעבוד כדי להניח אוכל על השולחן.
המספר הזה עוד יותר קטן כיוון שמי שמתקבל אוטומטית למעונות הללו הם ילדיהן של החרדים שבוחרים לא לעבוד, ומקבלים סבסוד חלקי או מלא מהמדינה. מנגד, זוג הורים עובדים, שגם אם אינם משתכרים הרבה, עדיין - שניהם עובדים, צריכים להחזיק אצבעות חזק חזק שיישאר להם מקום במעון, אחרי שילדי החרדים מתקבלים.
למעשה, התמריץ שבקבלת סבסוד מהמדינה נועד כדי לעודד את ההורים (ובמיוחד את האימהות) לצאת לעבוד, ולא לשבת בבית בידיעה שאינה מסוגלת לממן את המעון, ועדיף כבר להישאר בבית. אבל כאמור- זה לא כולל את החרדים.
והנה באה היועצת המשפטית והפסיקה סוף סוף את החגיגה.
כמובן שהפוליטיקאים מהמגזר מיהרו לצעוק "גוועלד" ולהסביר שזה לא מה שיוציא את האברך מהישיבה ויגרום לו לצאת לעבודה או יותר גרוע - להתגייס. הם אף הסבירו שזוהי פגיעה ישירה באישה, שתחשוב פעמיים אם לצאת ולעבוד. טענה זו אבסורדית, שכן זה בדיוק מה שקרה עד עכשיו במגזר הכללי, כשאימהות לא התקבלו למעון תמ"ת פשוט כי לא היה מקום. אבל זה כידוע, לא מעניינם, ואם באים בטענות הם משתמשים בתירוץ השחוק: "אבל גם הערבים".
אומנם לא מדובר בקבוצה גדולה, ולפי הערכות משרד האוצר העבירה המדינה בשנה האחרונה 200 מיליון שקל לסבסוד מעונות יום, עבור 10,000 פעוטות במשפחות חרדיות שבהן הגבר לא התגייס, אבל הנושא המרכזי כאן הוא פחות הכסף ויותר העיקרון: תיקון העוול שנוצר כלפי משפחות עובדות שמתקשות לסגור את החודש, והעדפת אוכלוסייה שאינה עובדת מבחירה.
אבל אל דאגה. כשיד אחד לוקחת, יד שנייה נותנת, או לפחות מנסה. השבוע פורסם במקביל כי שר החינוך, יואב קיש, יקבע תקנות חדשות שיאפשרו לבתי ספר לא ללמד את לימודי הליבה במלואם - ולקבל תוספת תקציב גם אם יש בו מורים שלא הוכשרו ללמד את לימודי הליבה.
השר מקדם את התקנות באופן חד צדדי, על רקע התנגדות משרדי האוצר והמשפטים. הסנקציה היחידה שמופיעה בתקנות על בתי ספר שלא ילמדו ליבה היא שלילת תוספת אופק חדש, והפחתה סמלית של התקציב, ללא סנקציות משמעותיות לתקופה של שלוש שנים. בכך, המדינה תספק חותמת כשרות לאי לימודי ליבה.
מעניין אם היועמ"שית תצליח להגיע ולעשות סדר גם שם.
שנה לקו האדום: הרכבת קלה, תכנון כבד
אחד הרגעים המנותקים של החודשים האחרונים התרחש בכנס שעסק בתחבורה ציבורית, ובו התפאר אדריכל מוכר שמי שמתגורר בסמוך לקו האדום של הרכבת הקלה ויתר על רכבו הפרטי. זה הרי הגיוני, כי מי צריך לנסוע למקומות אחרים שאינם לאורך הקו?
הקו האדום חוגג שנה, אחרי שנים של עיכובים ומיליארדים מכספי משלם המסים. אחרי שנפתח סוף סוף, התגלו בו שני דברים סותרים: מצד אחד, תחושה כמעט אירופית של תחבורה ציבורית יעילה, חדשנית ונקייה. ומנגד, כל החוליים של התכנון הישראלי, המתבטאים היטב בחוסר הקשר למציאות שהפגין אותו אדריכל.
למה הכוונה? הליכה ארוכה כאורך הגלות מהכניסה לתחנה ועד לרכבת, תיקוף מבלבל בתחנות התת-קרקעיות, וכמעט בלתי אפשרי בתחנות העיליות, ובעיקר חוסר קשר בין התחנות עצמן לאתרים המרכזיים שהן אמורות להתחבר אליהן. למשל, מדוע אין מנהרה בין תחנת רכבת סבידור לתחנת הרכבת הקלה? כנראה מפני שזה היה הגיוני ונוח מדי. למה יש שתי תחנות מרוחקות מהתחנה בעזריאלי בלי אף חיבור אל תחנת הרכבת עצמה? אין הסבר.
הפער בפועל הוא בין החלק התת-קרקעי של הרכבת, המהיר והיעיל, לבין החלקים העיליים, בהם הרכבת איטית כל כך שנדמה שמדובר במזימה של יצרני הרכב הפרטי כדי להכשיל את הפרויקט. הנתונים תומכים בכך. 60% מהנסיעות מתבצעות בחלקים התת-קרקעיים. עצוב לחשוב שבקווים הבאים שנמצאים בבנייה, החלקים התת-קרקעיים קצרים אף יותר.
השירותים מסביב לרכבת עדיין לקויים. בין היציאה לתחנה להגעה ליעד (הרי לא כולנו יכולים לגור לאורך הקו), עובר זמן רב. משרד התחבורה ממשיך להתעלם מהצורך להגביר את תדירות האוטובוסים לאוכלוסייה הכללית, והנוסעים נשארים מאחור.
במשרד התחבורה ניסו לחגוג את יום השנה לרכבת בהצגת שלל נתונים. במקום זאת, כדאי שיפשילו שרוולים וייצאו לעבודה. הקו האדום אינו מושלם, אך להיתקע בפקקים ברכב פרטי גרוע אף יותר.
לא שכחנו את הבנקים
ברבעון האחרון הרוויח בנק לאומי 2.3 מיליארד שקל.
בנק הפועלים הרוויח 2.2 מיליארד שקל.
בנק דיסקונט הרוויח 1.04 מיליארד שקל.
הבנק הבינלאומי הרוויח 609 מיליון שקל.
יכול להיות שהמשבר הכלכלי שצפוי לציבור יגיע גם אל הבנקים. מה שבטוח הוא שהם יגיעו אליו עם כיסים הרבה יותר מלאים מהלקוחות שלהם.