מתי ארדואן יפסיק כבר לחרטט את עצמו לדעת?
מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", נקטה טורקיה בצעדים מדיניים נגד ישראל, בין היתר כאשר תמכה בתביעה נגדה בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג. אולם השבוע נראה שהמדינה העלתה הילוך כאשר פנתה למישור הכלכלי, והסירה את ישראל מרשימת מדינות יעדי הייצוא שלה.
המשמעות: ביטול מתן הטבות ליצואנים טורקיים, ואיתות למי שבכל זאת יבחר לעשות איתנו עסקים, שבמידה ומשהו ישתבש - זו הבעיה שלו.
רק לפני שנה יצאה לטורקיה משלחת ענק מישראל מטעם איגוד לשכות המסחר, שכללה חברות ענק שחברות באיגוד וכוללות בין השאר את שופרסל, רמי לוי, ויליגר, יוחננוף, ליימן שליסל ועוד, במטרה להכיר יצואנים טורקים שרוצים לעשות עסקים עם ישראל.
למפגש ההיסטורי הזה (מאז אירועי המרמרה, לפני יותר מעשור, לא נערך מפגש עסקי פורמלי בין שתי המדינות) היו אמורות להגיע 60 חברות ישראליות ו-300 חברות טורקיות. לכן, דמיינו לעצמכם מה רבה הייתה התדהמה של המארגנים הישראלים כשהבינו שהמספר של החברות הטורקיות היה גדול בהרבה: כ-450 חברות הגיעו, ואנשים עמדו במשך שעות במטרה להיפגש עם החברות הישראליות ולהציע להן את מרכולתם.
הדבר הכי המעניין שנחשפנו אליו בכנס שסיקרנו הייתה העובדה שכל היצואנים הטורקים משכו כתפיים בחוסר אכפתיות כששאלנו אותם מה יקרה אם המצב הפוליטי יתערער, וארדואן יחליט שהוא שוב מנתק קשרים עם ישראל. "זה לא משפיע עלינו. עשינו עסקים בעבר עם ישראל ונעשה בעתיד. עסקים הם עסקים", ענו כולם.
זה לא חדש שארדואן ממהר להתייצב לצד הפלסטינים בכל עימות, ומשחרר איומים על גבי איומים על חרם טוטאלי על ישראל. זה אולי משפיע לשנה שנתיים על ישראלים שטסים ל"הכל כלול", אבל זה ככל הנראה לא ירגש את מי שממשיך להרוויח מהעסקים מול ישראל. ועל זה נאמר - דיבורים כמו חול, ואין מה לאכול.
אוי לא, הצלנו את הספריות
69 אלף שקלים לכל משק בית. זה מחיר ההפיכה המשטרית, על פי סקירה חדשה שערכו פרופ' איתי אטר מהמחלקה לניהול באוניברסיטת תל אביב, יו''ר פורום הכלכלנים, ונדב פורת הירש במסגרת מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה. 9,000 שקל באופן ישיר, ו-60 אלף שקלים נוספים בחיסכון לפנסיה.
הסיבות: שער הדולר עלה. בעקבותיו עלתה גם האינפלציה ושילמנו יותר. בעקבות האינפלציה העלה בנק ישראל את ריבית, ושילמנו עוד על הלוואות ובעיקר על המשכנתא. באותו הזמן הבורסה הישראלית פיגרה אחרי העליות בבורסות העולם, והציבור הפסיד רווחים על החסכונות. כמה? 160 מיליארד שקל.
זו תזכורת כואבת לכך שאנחנו עדיין משלמים את המחיר על המאבק העיקרי, והמיותר כל כך, שקרע את המדינה במהלך השנה החולפת עד לשבת השחורה. כעת, בעקבותיה, אנחנו נדרשים להמשיך ולשלם מחיר נוסף בדמות קיצוצים בשירותים חברתיים שמספקת המדינה כדי לממן את המלחמה. אפשר רק לחלום כיצד המשק היה מצליח להתמודד עם המלחמה לו הייתה כאן ממשלה סבירה.
השבוע עמד במוקד קיצוץ זעיר, אבל משמעותי להפליא – תקציב הספריות הציבוריות. קשה להפריז בחשיבותו של המפעל הזה, לילדים ולמבוגרים כאחד. גם מבחינה תרבותית וגם מבחינה קהילתית, הספרייה מהווה מוקד שמאפשר נגישות לספרים ומשאבים נוספים בלי קשר לרמת הכנסה. למעשה, מדובר במפעל חיובי כל כך, שמיד עלתה האפשרות לקצץ את תקציבו בשליש (25 מיליון שקלים בסך הכל) ובכך לחסל אותו בפועל.
באופן טבעי, החל גל מחאה נגד הקיצוץ, שהוביל להחלטה של ועדת השרים לענייני חקיקה לבטל אותו. אז עלתה מחאה נגדית ומוזרה, שמקורה ככל הנראה בדרג המקצועי. ביטול הקיצוץ בספריות הציבוריות יוריד את האמון של חברות הדירוג בישראל. הרי גם האוצר וגם נגיד בנק ישראל הבהירו שתקציב המדינה שאושר בממשלה צריך לעבור ללא שינוי. הצלת הספריות תאותת לחברות הדירוג, ובעיקר למודי'ס שצפויה לפרסם החלטה בעניין ישראל בקרוב, שהממשלה לא החלטית במאבקה בגירעון.
חברות הדירוג נשלפו בעבר גם במהלך המחאה נגד ההפיכה המשפטית שתכננה הממשלה, אז הזהירו המתנגדים מפני הורדת הדירוג של ישראל. גם אז, כמו היום, עמדת האנליסטים של מודי'ס אמורה להיות משנית לעניין עצמו. אז היה מדובר בחשיבות של משטר דמוקרטי עם איזונים ובלמים. היום מדובר על מניעת קיצוץ וחיסול של מפעל חברתי ותרבותי. חברות הדירוג לא אמורות להחליף את המדיניות הממשלתית.
בנוסף, לא נעים להזכיר, אבל שוק ההון הישראלי כבר תמחר הורדת דירוג של ישראל. מומחים מעריכים שההשפעה שלו בפועל תהיה קטנה עד זניחה. דירוג גבוה עדיף, אבל הוא לא מה שצריך לכוון את מקבלי ההחלטות.
ובכלל, הממשלה מצאה פתרון שיאפשר לה בכל זאת לקצץ. במקום בספריות, קוצצו 15 מיליון שקל מתקציב השידור הציבורי. מכה קלה בכנף לארגון עם תקציב ענק. העובדה שמדובר בהפרה של עצמאות השידור בניגוד לחוק לא עלתה לדיון. לו היינו חברי כנסת מסוימים מהליכוד, אולי עוד היינו מפריחים קונספירציות שזו הייתה הכוונה של הממשלה ושל האוצר מלכתחילה. אבל זה כנראה סתם צירוף מקרים.
האם המילואימניקים ישובו לקרב? לא בטוח בכלל
הקושי של בעלי העסקים להרים את הראש מעל המים מאז פרוץ המלחמה אינו חדש, ועם זאת יש ערים שסובלות יותר מערים אחרות. על פי נתוני שב"א שהתפרסמו השבוע, נראה כי בעוד נתוני ההוצאות בכרטיסי האשראי בערים בשפלה, במרכז ובשרון מעידים על חזרה לשגרה – והפעילות העסקית בהן אף הייתה מעל הממוצע טרום המלחמה. הירידה בפעילות העסקית בקריית שמונה (עם 75% ירידה בהוצאות בשבוע ה-14 של המלחמה (ובעיקר באילת (ירידה בהוצאות של יותר מ-30%), עדיין ממשיכה. ההפתעה: גם תל אביב עדיין מתקשה לחזור לשגרה בשבוע ה-14 של המלחמה.
אבל הבעיה הקשה עדיין לפנינו. לא מעט מהמילואימניקים שמשתחררים עכשיו, חוזרים הביתה בידיעה שהם עתידים להיקרא מחדש תוך חודש או חודשיים בחזרה כדי לרענן כוחות. הציפייה של המדינה כרגע היא שיחזור מילואמניק הביתה, יאתחל את חייו ואת העבודה שלו מחדש, ואז יקרא לשוב לקרב.
אם הדבר הזה בלתי נסבל עבור שכירים, זאת נשיקת מוות לעצמאים שגם כך קורסים תחת הנטל. הם נאלצים להמשיך ולשלם מיסים והוצאות קבועות בעוד רף הרווחים שלהם עומד על אפס. מאלו מצופה להתחיל להניע את העסק מחדש, עם כל הקשיים, בידיעה שעוד כמה חודשים הם יאלצו שוב להקפיא את הפעילות.
האם הם יסכימו לחזור? לא בטוח בכלל. על המדינה להתעורר ומהר ולדאוג להם, מעבר לפיצויים כספיים (עליהם הם עתידים להילחם) לפתרון מה הם אמורים לעשות בזמן שהעסק שוב קופא. התור התחלה נסו לפטור אותם ממיסים.