הוא כבר הספיק לככב בחתונה של הארי ומייגן, והוא מפציע כל פעם מחדש באירועים נוצצים של עשירי המפרץ הפרסי, בחתונות של משפחות מלוכה, ובמסיבות של אוליגרכים ומיליארדרים ברוסיה ובריטניה – וכל אלו מוכנים לשלם עליו הרבה מאוד כסף כדי להפוך את האירוע שלהם למפואר ויוקרתי.

לא מדובר בתכשיט יקר או בזהב, אלא באדמונית – פרח שמגדלים בישראל בגליל העליון, אבל כבר הספיק לכבוש את עשירי כל העולם, ומאז שום אירוע יוקרתי לא מתקיים בלעדיו.

"זה פרח מלכותי ונדיר מאוד שהביקוש אליו גדל משנה לשנה", אומר אחד המגדלים בשיחה עם mako, ונעתר לגלות: "פרח אדמונית בודד נמכר בחורף מהספק הסיטונאי ללקוחות בסכום שנע בין 20-25 דולר, והמגדלים מקבלים על כל פרח כ-5 יורו. הוא נמכר על פי גודלו, וככל שהוא גדול יותר, המחיר גבוה יותר". בקיץ, העונה שבה קל יותר לגדל אותו, מקבלים המגדלים עבור כל פרח שהם מוכרים לספקים כ-3 יורו.

לדבריו, האדמונית מגיעה מישראל לבורסת הפרחים באמסטרדם ומשם לספקים בארה"ב ובמדינות המפרץ, שמוכרים אותה לאירועים נוצצים וזוהרים על העשירון העליון. "הם נכבשו ביופי של הפרח, ולא פחות בריח המשכר שלו, שהוא ייחודי מאוד", הוא אומר, "את כל הפרחים האלו מייצאים לחו"ל. בשוק המקומי בישראל לא ישלמו את הסכומים שאנחנו מקבלים בחו"ל, וגם באירופה לא מוכנים לשלם סכומים כאלה – הספקים מוכרים אותם ב-8 יורו לפרח במקרה הטוב".

אדמונית בגידול ישראלי (צילום: שירה חן-צחור)
אדמונית בגידול ישראלי|צילום: שירה חן-צחור

צבעים מגוונים וסגולות רפואיות

בארץ קיימים שני סוגי אדמונית: אדמונית החורש, פרח מוגן שפורח בשמורת הר מירון ובאזור נחל כזיב למשך שבועיים בלבד, ובת דודתה, האדמונית שמגדלים בארץ לצרכי ייצוא, שנקרא בלועזית פאוני (Peony). גודלה הוא כגודל כדור גולף, ולאחר שהיא נפתחת היא הופכת לפרח ענק, מרהיב ביופיו ובצבעיו.

"הצבעים של האדמונית מגוונים מאוד, וזה מה שיפה בפרח הזה. הוא לבן, סגול-לבן, כתום-צהוב, ורוד, צהוב-לבן ועוד, ויכול להתאים לכל אירוע שרוצים. זה הייחוד של הפרח הזה, שיש לו מגוון זנים וצבעים".

אדמונית בגידול ישראלי (צילום: איתם בירגר)
אדמונית בגידול ישראלי|צילום: איתם בירגר

ביוון העתיקה ייחסו לאדמונית סגולות ריפוי, וחלטו אותה ואת שורשיה כדי להשתמש בחליטה נגד כאבי ראש, נדודי שינה ושיפור כושר הריכוז בעבודה. בסין הקדומה הפרח גדל באחוזות אצילים וארמונות של הקיסרים.

הזן הנפוץ בעולם של האדמונית נקרא "שרה ברנארד", והוא נחשף לעולם לראשונה בשנת 1906, כשהוצג על ידי המגדל הצרפתי הנודע ויקטור למואן, שקרא לפרח על שם השחקנית היהודייה המפורסמת.

אדמונית בגידול ישראלי (צילום: איתם בירגר)
אדמונית בגידול ישראלי|צילום: איתם בירגר

"אוליגרכים ישלמו על האדמונית כל מחיר"

מתברר שעל אף כל הקשיים של החקלאים בארץ, ישראל היא מעצמת פרחים, והאדמונית היא הכוכבת הנוכחית, שהדיחה כבר מזמן את הוורדים ושאר הפרחים שנמכרים בעיקר לשווקים באירופה.

כ-30 מגדלי אדמונית פועלים כיום בישראל, ומדי שנה הם מייצאים למעלה משישה מיליון פרחי אדמונית לחו"ל. מאות אלפי פרחי אדמונית מיוצאים לחו"ל מדי שנה, בעיקר בחורף.

"זה פרח שקשה ומורכב מאוד לגדל אותו. הוא זקוק לקירור ברמות גבוהות וצריכים לדמות עבורו בתנאים שונים של חום וקור, מה אומר הוצאות כספיות גדולות", הוא מסביר, "הספקים בחו"ל מאוהבים בו, כי האוליגרכים ישלמו כל מחיר לקשט בו את האירועים שלהם. אז אנחנו עושים הכול כדי לספק להם את האדמוניות הכי יפות. האיכות שלנו גבוהה מאוד וללא פשרות. כשאני שומע שהפרחים שלי מגיעים לרחבי העולם ומפארים אירועים יוקרתיים כמו החתונה של הארי ומייגן או בתים של עקרות בית שיכולים להרשות אותם לעצמם, זו תחושה של סיפוק, לגרום אושר ושמחה לאנשים".

אדמונית (צילום: Fusionstudi, shutterstock)
אדמונית|צילום: Fusionstudi, shutterstock

"המדינה לא עוזרת לנו לייצא יותר פרחים"

בארץ הצליחו למצוא דרך לגדל את אדמונית, שפורחת בקיץ, גם בחורף, ולמרות שמדובר בעבודה לא קלה, היא מאפשרת להם לקבל עליה בחורף מגיעים גבוהים במאות אחוזים.

הגידול של האדמונית אורך כמה חודשים. הגידול מתחיל בחממות, ומשם מועברים העציצים, ששוקלים 12 ק"ג, למבנים קרירים. "מדובר במאות אלפי עציצים. הצענו לעובדים ישראלים לעבוד אצלנו בשכר גבוה מאוד, עם כל מיני הטבות, אבל הם סירבו. הם רק שמעו שצריך לשנע מאות אלפי עציצים מהחממות לחדרי הקירור, וברחו", סיפר מגדל אדמוניות ותיק, "אנחנו מעסיקים עובדים תאילנדים, והמדינה לא מסייעת לנו לקבל יותר הקצאות של עובדים זרים כדי שנוכל לייצא יותר פרחים, אלא מערימה עלינו במקום זה קשיים ביורוקרטיים. זה שאנחנו מצליחים, זה למרות שהמדינה לא עוזרת לנו כמו שעושים בכל מדינה מתוקנת".

אדמונית בגידול ישראלי (צילום: AnnaElizabeth photography, shutterstock)
אדמונית. ריח משכח וייחודי|צילום: AnnaElizabeth photography, shutterstock

אחד המגדלים מספר איך לאחרונה הגיע אליו פקיד במשרד ממשלתי לסיור. בעיצומו של הסיור הוא אמר לי - למה שנשקיע בחור כזה? מה יש פה? תן לי סיבה למה למדינה כדאי לזרוק פה כסף? באותו רגע עצרתי את הסיור ואמרתי לו שיעזוב את המקום. זה היחס המחפיר של המדינה לחקלאים שנותנים את הנשמה ומפריחים את השממה".

בעקבות ההצלחה, החלו בשנים האחרונות ניסיונות לגדל את האדמונית גם בחוות הבשור ובמקומות נוספים בארץ במטרה לייצא אותה לחו"ל. המגדלים בצפון הנגב ובצפון הערבה מנסים לאקלם 25 זנים שונים של האדמונית, כדי לבדוק איזה זן יתאים לגידול בתנאים של הנגב, ומנסים לדמות לסביבה קרירות בדומה לזו שיש במקומות כמו רמת הגולן, צפון השומרון והגליל העליון.

בינתיים, מרבית המגדלים בישראל שומרים בחשאיות גמורה על היקף ההכנסות והעבודה שלהם. הם מכנים את זה משק סגור, שלא צריך לעניין את הציבור: "אנחנו אנשים צנועים שלא מחפש שום פרסום", אומר אחד מהם, ומוכן להסגיר רק שגידול האדמונית משתלם מאוד מבחינה כלכלית: "אני לא אהפוך למיליונר או טייקון, אבל אפשר להתפרנס מזה בכבוד".