"פעם היו תורים גדולים בכניסה לסופרים בעזה. אנשים עבדו בישראל, היה להם כסף, קנו מוצרי מזון רבים גם כשלא היו צריכים - מכשירי חשמל, בגדים לילדים, היום כל הפירמידה התהפכה. אין לאנשים כסף. הסופרים נסגרים כל יום, חנויות חשמל לא מזמינות מכשירים חדשים כי אין לבעלים כסף. הדבר היחיד שקונים זה קונדומים כדי לא לעשות יותר ילדים ועפיפונים כי הם זולים מאוד. בעלי עסקים שהיו פעם עשירים וחיו בווילות מפוארות חיים מהיד לפה. עזה לא גוססת, עזה גוועת למוות".
את הדברים האלה אומר אמין (השם המלא שמור במערכת), תושב אל בורג', בשנות החמישים לחייו, נשוי ואב לארבעה ילדים. הוא אסיר ביטחוני לשעבר, שהיה מבכירי הזרוע הצבאית של הג'יהאד האיסלאמי, ריצה למעלה מעשרים שנות מאסר וכעת הגיע למצב של פת לחם.
"פעם היינו מקבלים מהרשות קצבה של 7,000 שקל בחודש כאסירים ביטחוניים אבל הרשות קיצצה לנו ל-3,500 שקל וגם את זה אנחנו לא מקבלים. הגענו למצב של רעב, אוכלים פיתות וגבינות", מסביר אמין בנימה של עצב, "עזה הייתה פעם גן עדן. היום זה גיהינום. מי שחי פה מעדיף למות מאשר לחיות בחיים הנואשים הללו".
אמין מתאר מציאות כלכלית קשה מאוד. כדי לשרוד תושב צריך סכום של 2,500 שקל במקרה הטוב. ועוד לא דיברנו על כך שהחשמל ברצועת עזה פועל למשך כמה שעות ביום.
"בגלל הבעיות עם החשמל הרבה תושבים מעדיפים לקנות מצברים וגנרטורים שיהיה להם חשמל בבית. פעם המצבר עלה 100 שקל. היום זה לא פחות מ-700 שקל. למי שאין מסתפק בנרות שגם המחיר שלהם עלה במאות אחוזים (חבילת נרות עולה 12 שקל). כל יום נסגר סופר אחר. תושבים קנו בהקפה, לא שילמו לבעלים והם פשטו רגל. גם הם נשארו בלי אפשרות לשלם לספקים שמביאים להם את הסחורות לחנויות", טוען אמין, "לפני ארבע וחמש שנים היו מאות מנהרות והבריחו הרבה מוצרי חשמל, אמצעי לחימה, בעלי חיים ואוכל מסיני לעזה היום יש מעט מאוד מנהרות וזה גרם לעלייה דרמטית במחירי המזון והחשמל שהם חמצן של התושבים".
יש אוכל, אין כסף
סוללות למצבר עולות כ-100 שקל וכשאין חדש ממחזרים או קונים יד שנייה. כיכר לחם עולה שבעה שקלים. כד חלב - שלושה שקלים. שק קמח של 50 ק"ג עולה כ-80 שקל. קרטון של 30 ביצים עולה בין 10ל-12 שקל. פח שמן 25 שקל. בשר ודגים כמעט מחוץ לתחום בגלל שמחירם יכול להאמיר ל-200 שקל לק"ג. סולת גם נחשבת למוצר נמכר במחיר של שקל לק"ג.
הלהיטים בבתי המרקחת והמכולות הם הקונדומים שעולים שלושה שקלים לקופסא ועפיפונים - שקל אחד לעפיפון.
"לאנשים אין כסף להביא עוד ילדים לעולם אז הם משתמשים הרבה באמצעי מניעה. הקונדומים נחטפים בבתי המרקחת . זה זול, יעיל מאוד ולא צריך לחשוב בכלל שאתה מביא ילד לעולם ואין לך אוכל בשבילו", מספר אחמד (השם המלא במערכת), תושב ג'בליה, "תבין משהו, אוכל יש אבל אין כסף וכשאין כסף זו בעיה קיומית גדולה מאוד. מוצרי המזון זולים מאוד יחסית לישראל, אבל אנשים פה שורדים בציפורניים. המיסים עלו וגם זו סיבה לכך שהחנויות נסגרות. אין כסף מאיפה לשלם את המס".
לדברי, אחמד, 40, אב לשישה ילדים, שעובד למחייתו כנהג משאית וכפועל בניין, בשנה האחרונה נסגרו מאות חנויות בגדים, ריהוט, חשמל וסופרמרקטים ורבים מאנשי העסקים הוגדרו כפושטי רגל. למי שהיה מזל הצליח לקחת את הכסף המעט שנותר לו וטס לעבוד במדינות המפרץ ובירדן. בניית בית ברצועה הפכה למשימה כמעט בלתי אפשרית עבור זוגות צעירים שלרובם אין 200 אלף שקל לבניית בית קרקע.
"מאז שהחמאס עלה לשלטון המצב הפך בלתי נסבל", מודה אחמד בקול מפוחד משהו, "כל המעמד הבינוני בעזה התרסק כדי לממן את רכישת אמצעי הלחימה של הארגון. אין חשמל באופן סדיר. אני חושב שתושבים רבים היו מוכנים להיות תחת שלטון ישראלי ולא תחת שלטון חמאס. אני בכלל חושב שזו הייתה טעות להחזיר את גוש קטיף לרשות הפלשתינאית. בגוש קטיף עבדו כל יום מאות ואלפי פלשתינאים בחקלאות, היה כסף ישראלי שפרנס אלפי משפחות בעזה. מה קרה מאז פינוי גוש קטיף? אלפים בעזה נותרו בלי פרנסה, זה החמיר עוד יותר את המצב".
לדבריו, הדור הצעיר מיואש מהמצב ושוקל לפתוח בהפגנות נגד החמאס. "תראה, לאנשים אין מה להפסיד. לצעירים אין עתיד בעזה, ואלה שנשארים זה בגלל שאין להם אפשרות לממן כרטיס טיסה לחו"ל. יש יותר ויותר דיבורים על כך שרוצים להפגין נגד החמאס", טוען אחמד בנחרצות, ,"אנשים אין מה להפסיד. נמאס להם לחיות ברעב ולחטט בפחי אשפה כדי למצוא אוכל לילדים. אנשים פה לא מוכנים לסכן את חייהם וחיי ילדיהם כדי להפגין מול הגדר. הייתי רוצה לראות את בכירי החמאס מציבים שם את ילדיהם למות. אני מעדיף שאבו מאזן והרשות יחזרו לשלוט ברצועה. אסור לי לדבר עם עיתונאים ישראליים והחמאס מעניש אבל אני לוקח את הסיכון. אנשים בישראל חייבים לדעת מה קורה. נכון ישראל אשמה במצב אבל החמאס לא פחות".
מי משלם את המחיר
אחמד, מרוויח 1,800 שקל בחודש. אשתו עקרת בית שמטפלת בילדיהם הקטנים. בישראל עבד שנים רבות כפועל בניין ושיפוצניק.
"כשעבדתי בישראל בניתי את הבית שלי, התחתנתי, היה כסף היום אתה עובד קשה בשביל כל שקל ושקל. מי שלא עובד נחשב לאדם מת", הדגיש.
בגלל המצב הכלכלי שמוגדר כאנוש ניסו כמה עשרות מתושבי הרצועה לזייף אלפי שטרות של 100 ו-200 שקל כדי לקנות מוצרים בחנויות. חלק קטן מהכסף המזויף הופץ ונתפס. על פי גורמים בעזה עשרות תושבים שהקימו בתי דפוס מאולתרים לזיוף השטרות נעצרו באחרונה, נכלאו והועמדו לדין.
"חמאס אוסרים על זיוף שטרות כסף כי זה פוגע בכלכלה של עזה. היו כאלה שזייפו שטרות בגלל המצב הכלכלי הקשה, הם נעצרו, אולצו לשלם קנסות ונשלחו לכמה שנות מאסר", מגלה תושב הרצועה המקורב לגורמי הביטחון, "בתי הדפוס נסגרו, המכונות הוחרמו. זה קו אדום מבחינת החמאס".
מה הפתרון מבחינת התושבים לשחרור סיר הלחץ הכלכלי בעזה? מבחינת התושבים זה פתיחת המעברים, לאפשר לתושבים לעבוד בישראל בחקלאות ובבניין מה שגם יפחית את המתיחות הצבאית וישפר את המצב הכלכלי של בעזה ודבר נוסף שנשקל בישראל ונבחן זה הקמת חוות סלולאריות שיסייעו למשק החשמל ברצועה.
"אם המצב לא ישתפר בשנה הקרובה תהיה פה מלחמה", הזהיר אמין, "לחמאס אין מה להפסיד. גם ככה הוא בקושי מצליח לשלם משכורות לאנשים שלו, לצערי מי שישלם את המחיר זה אנחנו התושבים".