יום האישה הבינלאומי אף פעם לא עובר ללא ביקורת ציבורית; בכל שנה מתעורר מחדש הוויכוח על היום שמסמל את מאבקן של נשים לשוויון חברתי. רבות חושבות שרעיון ההעצמה הנשית "איבד כיוון", אחרות מתרעמות על כך שיום האישה הפך לפסטיבל לק ג'ל, שופינג וקוקטיילים ורודים. הדיונים בעד ונגד צפים מעל פני השטח בכל שנה מחדש, אך דבר אחד נותר בטוח: נשים עדיין לא שוות לגברים בחברה הישראלית. מה צריך לקרות כדי שבעתיד נוכל לוותר על ציון יום האישה? 7 בכירות במשק הישראלי ניסו לענות על השאלה.
שוויון צרכני: סוף ל"מס הוורוד"
איך הביטוי "לגדל בנות זה יקר" הפך למציאות מרגיזה? "לפני עשרות שנים חברות מסחריות זיהו את כוח הקנייה של נשים והחלו לייצר מוצרים ייעודיים", מסבירה ד"ר יעל בנבנישתי, מנכ"לית קרן ההשקעות מגדלי הים התיכון VENTURES. "כך הגיעו לשוק מוצרים אשר קיבלו צבע או גודל אריזה חדשים, למרות שרבים מהם כבר היו קיימים בשוק ולא היו ממוגדרים או ששווקו ללקוחות גברים.
"מוצרים 'חדשים' אלה תומחרו גבוה יותר מהמוצרים המקוריים. עד היום נשים משלמות יותר מגברים עבור שירות ניקוי יבש, בגדי ילדות עולים יותר מבגדי ילדים, וצעצועים המשווקים לבנות עולים יותר מאלו המשווקים לבנים", היא מוסיפה. "זה מתחיל בייצוג מזערי של נשים בהנהלות אותן חברות וממשיך בהבלגה שלנו, כצרכניות. אם לא נתחיל להשוות מחירים, נדרוש מעורבות נשית בעמדות השיווק וההנהלה, נתחיל להשתמש בכוח הרשתות החברתיות לתקשר את האפליה, או אולי אפילו נחרים מוצרים, נמשיך למצוא את עצמנו באי שוויון כלכלי וחברתי".
סביבה בטוחה: תכנון עירוני ידידותי לנשים
"קיימת התעלמות מצרכיהן של אוכלוסיות שונות כמו נשים. כמי שאמונה על חלק ניכר בתכנון העירוני של עיריות ברחבי הארץ כבר שנים, אחד מהאתגרים הגדולים ביותר הוא העדר תכנון וחשיבה לטווח רחוק", מסבירה ראש המחלקה לאדריכלות בבצלאל, האדריכלית פרופסור אלס ורבקל.
"לא מתכננים גישה למרחבי הנקה, אין תכנון עירוני בו נשים ירגישו בטוחות ללכת ברחוב בשעות הלילה החשוכות, דבר שלצערנו עדיין צריך. אני מאמינה שיש לנו את הכוח להנכיח את צרכיהן של הנשים ואוכלוסיות נוספות כחלק מהתכנון", היא מוסיפה. "לא רק מתכננות או אדריכליות צריכות להיות מודעות, כל אדריכל או מתכנן חייב להיות מודע לצרכים אלו".
"אני קוראת לנשים לדרוש להתקדם"
ד"ר ענת אנגל, מנהלת בית החולים וולפסון רוצה לשבור את תקרת הזכוכית במערכת הבריאות. "כיום אנחנו רואים שיפור דרמטי במספר הנרשמות למקצועות שנחשבו בעבר ל'גבריים'. יש יותר רופאות ומנתחות, אבל מעטות הן אלה שבוחרות להתקדם לתפקידי ניהול בכירים", היא מסבירה. "השינוי צריך להגיע משני הכיוונים. אחת הדרכים היעילות להורדת חסמים היא לתמרץ חברות שמגיעות לשוויון מגדרי בהנהלה. במקביל, אני קוראת גם לנשים עצמן לא לפחד לדרוש ולהתקדם לתפקידי ניהול. אם נשים נוספות ידרשו ויילחמו על מקומן ועל התפקידים הבכירים המגיעים להן, אולי נוכל לראות אופק שוויוני יותר והוגן יותר".
הבעיה הדחופה ביותר: השוואת שכר
הדבר הדחוף ביותר לפי רו"ח מירי אורן, מנכ"לית מכללת אפקה להנדסה בתל אביב, הוא השוואת שכר בין גברים ונשים. אבל צמצום פערי השכר לא מספיק. לפי רו"ח אורן, החברה צריכה לשנות את הגישה ביחס למקצועות ההנדסה, ולהפנים שנשים מצטיינות בהן בדיוק כמו גברים. "מהנדסת חשמל או מהנדס מכונות הם לא תמיד אלה שמגיעים לתקן תקלה בשטח. מהנדסת היא מי שמתכננת את המערכות, מבצעת את הבקרה על פעילותן ושולטת עליהן. נשים עושות את זה לא פחות טוב מגברים", היא מסבירה.
אז היכן טמון המפתח לשינוי? "מן הראוי שנשים בתפקידי מפתח בהייטק, בתעשייה, ובמקצועות 'גבריים' ימשיכו לשמש השראה לנערות צעירות מתוך משימה לאומית וימשיכו לכוון ולעודד אותן למקצועות מדעיים. כשאני התחלתי את דרכי בתחום ראיית החשבון והכספים, זה היה תחום גברי לחלוטין. כיום נשים מהוות מחצית מהסטודנטים לראיית חשבון, ורבות ממשיכות למלא תפקידי מפתח בכירים. אין סיבה שזה לא יקרה גם ביתר הסקטורים".
שבירת הקוקפיט הגברי: חדירה למוקדי הכוח והשלטון
"יום האישה הבינלאומי צפוי להימשך כל עוד לא יהיה ייצוג הולם של נשים בתפקידי מפתח במגזר הציבורי: רשויות מקומיות, מועצות, וועדות הכנסת ובממשלה", טוענת מתי צוויג, מנכ"לית SCALE UP מבית SNC. "מהכנסת הראשונה בשנת 1949 שבה כיהנו 12 נשים ועד הכנסת ה-22 שבה מכהנות 28 נשים נרשם גידול של למעלה מ-50%, אך הייצוג רחוק מלהיות שוויוני.
בשנת 2020 צנחה ישראל למקום ה-64 במדד השוויון המגדרי של הפורום הכלכלי העולמי (WEF). "הדיונים על ייצוג הולם של נשים ממשיכים מדי שנה אבל קשה לראות שינוי משמעותי. נוכחות נשית דלה במגזר הציבורי הפכה להיות 'לגיטימית' לכאורה", מוסיפה צוויג. "נשים בתפקידים בכירים במגזר הציבורי הן מקור כוח והשראה לנערות ונשים צעירות, שיראו את המרחב הציבורי כתחום התפתחות רלוונטי. ביום שבו כנסת ישראל, רשויות מקומיות, מועצות ושאר גופים במגזר הציבורי ייוצגו באופן שווה על ידי נשים וגברים, ניתן יהיה לדבר על ביטול יום האישה".
"ההורים בוחרים את תחומי העניין בהתאם למגדר"
"כיום הנתונים לא לטובתנו. לפי הלמ"ס והתאחדות התעשיינים, 18% מכלל הנשים בישראל הן חברות הנהלה, 17% סמנכ"ליות, 5% מנכ"ליות, 4% בעלות מפעל ורק 2% חברות דירקטוריון", אומרת רונית דויב, סמנכ"לית רפואית באבוט, יצרנית סימילאק גולד. "חוסר הייצוג של נשים בתעשייה משפיע באופן ישיר על שימור והעמקת הפערים הקיימים, שמתחילים כבר בבית הספר היסודי.
"כיום ההורים, במודע או שלא במודע, בוחרים את תחומי העניין של הילדים בהתאם למגדר שלהם. בנות הולכות לחוג אומנות ובנים לחוג מחשבים. צריך לקדם רפורמה במערכת החינוך, שתחשוף את כלל התלמידים למגוון המקצועות, החוגים והתחביבים על מנת שיוכלו לפלס את דרכם על פי רצונם. החשיפה למגוון התחומים והבחירה האישית של הילדה, יחד עם עידוד והכוונה של ההורים, תאפשר לה לצבור ביטחון לבחור את תחום העיסוק שלה. זה יוביל למהפכה בהון האנושי-התעשייתי ולעלייה באחוז הנשים בתפקידי מפתח".
לא רק פיתוח הכישרון: עידוד נשים יזמיות
"בשנים האחרונות חלה עלייה במספר הנשים הפותחות עסקים ובמספר העסקים הוותיקים בבעלות נשים. זאת מגמה חיובית בסגירת הפער בין נשים וגברים בתחום היזמות ולעסקים", מדווחת נעמי הימיין רייש, סגנית בכירה למנהל הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד הכלכלה. "אבל לצד הגידול המספרי, אנחנו עדיין רואות הבדל בסוג העסקים שנשים פותחות, במוטיבציות שלהן לפתוח עסק ובורוחים שלהן.
"בהשוואה ליזמים גברים, יזמיות פותחות עסקים מתוך הרצון לשעות עבודה גמישות ולפיתוח הכישרון. גברים, לעומת זאת, מדווחים שהם פותחים עסק במטרה להרוויח יותר כסף עבור עצמם. מכאן נובעים פערי ההכנסה הגדולים בין יזמים ליזמיות", היא מוסיפה. "אנו צריכים יותר נשים יזמיות שיקימו עסקים גדולים ורחבים מבחינת עובדים ותוצר. כדי שזה יקרה, שוק העבודה צריך להיות תואם לצרכים של הורים עובדים – אימהות ואבות כאחד. כך הם לא יפנו ליזמות מתוך אילוץ אלא דווקא מתוך בחירה".