עבור אחוז זעיר מהאליטה הפיננסית של העולם, מיליארד דולר הם ממש לא סכום גבוה של כסף. נכון שעבור האדם ברחוב מדובר בהון מטורף, אבל בעולם שבו במיליארד דולר אפשר לקנות סטארטאפ מבטיח בעמק הסיליקון או להרוויח סכום כזה מייצור ספינרים בסין בסך הכל – בסופו של דבר זה כסף קטן עבור קומץ אנשים. בין אם הם בני מלוכה מהמפרץ הפרסי או השכבה העליונה של האוליגרכים הרוסים, המושג "עשיר" הוא משהו אחר לחלוטין.
מדובר באנשים שלא טסים במטוס מנהלים קטן. בקליקה הקטנה הזו של המולטי מיליארדרים, נוטים לרכוש מטוסים מסחריים מבואינג או איירבס, ולהפוך אותם לארמון שחקים שגורם למטוסים המסחריים שכולנו טסים בהם פעם בשנה לחו"ל, להיראות כמו שכונת פחונים בהודו. הם מעטרים אותם בשטיחים שנטוו ביד, פאנלים מעץ מלא מעובד ומבריק וזהב בכל מקום. אין הרבה סיכוי לשים יד או רגל ביקום הפריווילגי הזה, אבל יש אדם אחד ששיחק מזלו והוא מתארח במטוסים האלה ומסתנוור מכמות הזהב שבהם.
קוראים לו ניק גליס, והוא הצלם שנשכר על ידי חברה המעצבת מטוסים למיליונון העליון להנציח את כל העושר הזה, כי אחרת איך יוציאו לנו את העיניים? בראיון למגזין VICE גליס מסביר איך הוא עשה קריירה מצילום המטוסים של הסופר אליטה. הוא עושה את זה כבר קרוב ל-30 שנה, בארסנל שלו 1,000 מטוסים, והאמת היא שמטוסים ממש לא עושים לו את זה. אפילו לא קצת.
"זה בסך הכל כלי תחבורה", הוא אומר, ומבהיר שהתשוקה האמיתית שלו היא לצילום, ושהפנים של המטוסים האלה מאפשר לו להביא את יכולות הצילום שלו לרמה גבוהה במיוחד. "האיכות של העיצוב פנים של המטוסים האלה היא מעבר למה שאדם נורמטיבי יכול לתפוס. יש בהם מה שיכול להיות בכל אחוזת פאר, בהבדל אחד – שאתה טס במהירות של 1,000 קמ"ש, אז למשקל יש משמעות מכריעה. את השולחן אוכל בבית אי אפשר להרים, אבל את אלה של המטוסים אפשר להרים ביד אחת. יש שם את אותה אווירה, אותו עושר בלתי נתפס, אותה איכות ללא פשרות, אבל הכל מאוד קל משקל".
גליס, 65, מבהיר שמה שהכי מניע אותו זה כסף. הוא לא מוכן לגלות כמה כסף אפשר להרוויח מצילום מטוסי מילארדים, אבל שזה לא מעט. "אבל בשורה התחתונה – האם אתה מעדיף להיות אחד ממיליון צלמי חתונות, או אחד משלושה צלמי מטוסי יוקרה?". הוא נתקל כמובן בלא מעט מהאנשים העשירים בעולם, ומודיע שהסופר עשירים הם באופן כללי אנשים נחמדים מאוד. "הם לא אס-הולס מתנשאים, כמו סלבס אמריקאים למשל. קח את הקרדשיאנז לדוגמה", הוא אומר לעיתונאי שראיין אותו ל-VICE, "האנשים האלה מאוד עשירים אבל הם ממש לא עשירים כמו העשירים שאני פוגש. הם עניים ביחס אליהם. העשירים שאני פוגש הם אנשים מאוד פרטיים, הם יודעים מי הם ושהרבה אנשים בעולם היו רוצים להתקרב אליהם. הם לא ממש יתחברו לאנשים זרים, אבל עדיין יהיו מאוד מנומסים אליהם".
אבל כמובן שאנשים שכסף יוצא להם מהברזים הם גם דרשניים. אחרי הכל הם משלמים על הכי טוב שכסף יכול לקנות. הם מצפים לקבל תמורה, ואם משהו משתבש הם לא אוהבים את זה. "כמובן שלא תשמע את זה מהם", ממשיך גליס, "אלא מהנציגים שלהם. אבל ככל שאתה עולה יותר בסולם, ככה יותר נחמדים אליך. אי אפשר להשוות את זה להתנהגות הדוחה של הסלבס, להם אין טיפת קלאס והם מחרבנים על כולם. הם חושבים שהם סחורה חמה כשהם טסים בגולפסטרים שלהם, אין להם מושג מה זה באמת להיות עשיר". גליס מדבר מניסיון, הוא צילם המוני מטוסים של סלבס, והם, איך לומר בעדינות, עלו לו על העצבים. הוא לא מוכן לגלות מי הסלב הכי גועלי שהוא עבד עבורו, אבל מוכן לספר מי הכי נחמד, וזה בהחלט מפתיע. "זה כנראה טום קרוז. אני עובד עם האנשים שמנהלים את המטוסים שלו והוא תמיד מתעניין, שואל מה שלומי, אומר שנחמד לראות אותי. הוא אדם ששומר על הפרטיות שלו, אבל הוא תמיד מנומס".
בסופו של יום, למרות ההיתקלויות הפחות נעימות שיש לו, גליס מודיע שהוא אחד מהאנשים הכי בני מזל בעולם. "זאת הייתה עבודת החלומות שלי מגיל 20 בערך, ואני עדיין עושה אותה היום. אני פשוט אוהב לצלם. למעשה, הפעמים היחידות שבהן אני ממש מאושר זה כשאני מאחורי המצלמה".