חיים טייב אינו איש עסקים שגרתי. הוא לא נולד עם כפית זהב בפה, ואת ילדותו עשה במושב עולש תוך שילוב עבודת כפיים במשק של הוריו. כמי שהחל את דרכו המקצועית בתחום החקלאות, וטיפס כל הדרך אל הפסגה בעצמו, טייב עונה במדויק להגדרה של "self made man".
קריאה בספרו הביוגרפי של חיים טייב, "הולך עם החלום", חושפת יזם מקורי ואיש מעשה נחוש, שיודע כיצד ליזום, לתכנן וללוות מיזמי ענק, בעיקר מחוץ לישראל. כל זה מוביל אותנו לשאלה הראשונה בריאיון.
חיים, רוב עסקיך הם מחוץ לישראל, אז מה פתאום הקונגרס הישראלי?
קודם כול אני ישראלי. כאן נטועים שורשיי, כאן נמצאת משפחתי וכאן אני מרגיש בבית. נכון, החיים העסקיים הובילו אותי לפעול רבות מחוץ לישראל, בעיקר באפריקה, אך חלק בלתי נפרד מהפעילות העסקית שלי שם היא לחזק את השם של ישראל כמדינה חדשנית ומיוחדת שאפשר לסמוך עליה. אני אולי נמצא 70% מזמני באוויר במעבר בין מדינות, אך בכל זמן שאפשר אני מעדיף להיות עם משפחתי כאן בישראל.
חיים, איך בעצם נולד הקונגרס הישראלי?
אפשר לומר שהקונגרס הישראלי נולד יחד עם בני הקטן, דין, שהיום הוא בן 14. כשדין נולד, מצאתי את עצמי חושב לעומק על הפער בין המדינה שבה גדלתי כילד לבין המדינה שאני משאיר לילדיי. נכון, זה דור אחר, שחי בעידן טכנולוגי יותר, עם כל ההשלכות החברתיות הנוגעות לכך, אך זה לא שולל את השאיפה להשאיר לו מדינה עם חברה שלווה יותר, מקשיבה יותר, שבה אנחנו רואים זה את זה וחיים יחד.
אתה חושב שגישור חברתי הוא אפשרי גם כשהשסעים כל כך בולטים?
רוב הסכסוכים העסקיים מסתיימים בגישור, ואין סיבה שזה לא יקרה גם בתחום החברתי. קודם כול כולנו בני אדם, ואם נתחיל לדבר זה עם זה נגלה שאנחנו מסכימים על 80% מהדברים ומה שנשאר זה לדבר על ה-20% הנותרים. צריכים לזכור שכשנלחמים זה בזה במקום להקשיב זה לזה, כולם מפסידים. ראיתי את זה קורה במישור העסקי הרבה פעמים, ולכן אני מקפיד להכניס לכל עסקה תנאי שבמקרה של אי הבנה או ויכוח, אנחנו לא הולכים לבית המשפט אלא קודם כול לגישור.
אם תהליך גישור מבוסס על בניית אמון, אפשר עדיין להחזיר את האמון לחברה הישראלית?
זה נכון מאוד, חייבים לבנות אמון. כדי לבנות אותו אנחנו צריכים קודם כול להקשיב היטב זה לזה, כי לפעמים נדמה לנו שאנחנו יודעים מה כואב לכל צד בחברה הישראלית ואיפה ציפור הנפש שלו, אבל זה לא תמיד נכון עובדתית. זו הסיבה לכך ששיטת העבודה של הקונגרס כוללת שכבת מחקר וידע ורק על בסיסה אנחנו בונים את הליך הגישור ובניית ההסכמות. בלי שנבין מה כל אחד מרגיש ואיפה כואב לו, לא נבנה אמון ולא נצליח לבנות הסכמות.
יש הרבה ארגונים שמדברים על שיח בין מגזרים. מה שונה בקונגרס?
המתודולוגיה. לקונגרס מערך פעילות מקיף, שהשיח הוא רק חוליה אחת בשרשרת שלו. אנחנו אוספים מידע מהציבור, מייצרים שיח שמבוסס על המידע הזה, ובהמשך מפעילים כלי גישורי שנקרא "מועצות הסכמה" כדי להפוך את השיח להסכמות קונקרטיות. "מועצות הסכמה" בנויות מאישי ציבור ופעילים חברתיים שמתאגדים סביב נושא מסוים, ובתהליך גישורי מגיעים למסמך הסכמות קונקרטי. את המסמך הזה מגישים, שוב, לאישור מועצת העם. בדרך כלל מולידה פעילות המועצות יוזמות משותפות נוספות שמקרבות בין המגזרים ויוצרות שיח אמיתי, פעילות שנתמכת בידי הקונגרס. המערך המורכב הזה מנוהל על ידי ד"ר עו"ד גלעד וינר, מנהל הקונגרס, שנעזר בוועד מנהל ובפורום מייעץ הכולל אנשים מנוסים ומרשימים מכל שדרות העשייה המקצועית וקבוצות האוכלוסייה.