1. האיש שלא רצה לשלוט
"אבא שלי סידר לאבא שלך 20 מיליארד דולר, ואתה לא יכול לפרגן לי ב–400 שקל?", כך נשמע השבוע יאיר נתניהו אומר בהקלטה שפירסמה חברת החדשות לניר מימון, בנו של קובי מימון, כשיצאו לבילוי לילי במועדוני חשפנות בקיץ 2015. כוונתו של נתניהו היתה שמימון האב, השולט לכאורה באימפריית הגז והנדל"ן אקויטל־ישראמקו, ירוויח את הסכום העצום הזה בעקבות מתווה הגז שאושר זמן קצר לפני כן בממשלה.
אלא שלפי הדיווחים לבורסה ועדויות של אנשים מטעמו של קובי מימון, הוא בכלל לא הבעלים של אקויטל־ישראמקו, אלא שכיר או לכל היותר יועץ לחברה, והבעלים הוא למעשה חיים צוף, חבר ילדות של מימון מפתח תקוה.
ייתכן שנתניהו הבן, שהיה כנראה תחת השפעת אלכוהול בעת שפלט את משפט המיליארדים, טעה. אלא שהוא לא היחיד שרואה במימון האב את בעל השליטה בקבוצת אקויטל־ישראמקו. ביום שלישי השבוע, יום לאחר פרסום הקלטת, גם בנימין נתניהו וגם שר האנרגיה יובל שטייניץ התייחסו באמירות פומביות אל קובי מימון כבעל השליטה באקויטל־ישראמקו.
יתרה מזאת, מאמצע שנות –90 ועד השנה הנוכחית, היו שבעה אנשים שונים — בהם שותפים לשעבר, עובדים לשעבר או מקורבים ברמה האישית — כמו בת זוגו לשעבר של מימון כרמלה וילנסקי — שהצהירו בפומבי שמימון הוא בעל הבית האמיתי באימפריית הגז והנדל"ן.
2. בת הזוג לשעבר: התרגזה וחשפה את כל הסודות
בשנים האחרונות ניהל מימון מאבק גירושים חריף ביותר נגד כרמלה וילנסקי־מימון, שהיתה בת זוגו במשך כ–30 שנה. וילנסקי־מימון, אם שלושה מארבעת ילדיו של מימון, טענה כי מחצית מרכושו שייך לה, ושהרכוש צריך להיות מחושב לפי שווי קבוצת אקויטל־ישראמקו, שמימון הוא בעל השליטה האמיתי שלה.
וילנסקי־מימון טענה שהסכם הממון ביניהם היה פיקטיבי, בין היתר כדי להסתיר מרשויות המס את השווי האמיתי של נכסיו של מימון. אז גם התברר שבמשך שנים ניהלו בני הזוג רישום מדוקדק של כל הוצאה, משל היו שותפים בדירת סטודנטים ולא בני זוג שמנהלים משק בית משותף. ההסכם גם חשף שבאוקטובר 2010, כאשר בני הזוג חתמו על ההסכם, החזיק מימון במניות של חברה בשם ישראמקו אינק, שלה בארות נפט בארה"ב — וזכאית לחלק מהתמלוגים במאגר תמר.
במשפט הגירושים הגיע להעיד החבר הטוב משה כחלון, שאמר בנוגע לחברו: "אני יודע שקובי דומיננטי מאוד, ואני יודע שהוא עומד בראש קבוצה של הרבה חברות שאני לא בקיא בהן, אבל יודע שהן חברות גדולות".
בספטמבר 2015 אישר בית הדין לענייני משפחה את ההסכם בין בני הזוג וקבע שוילנסקי־מימון לא זכאית למחצית הרכוש של מימון. היא עירערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, ובקיץ האחרון הגיעו הצדדים לפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט, שבה נקבע שהיא תוכל להמשיך לגור בווילה של השניים בכפר שמריהו, אך זו תהיה רשומה על שם הילדים. כמו כן, וילנסקי תקבל סכום חד־פעמי של 5 מיליון שקל ועוד מענק של 30 אלף שקל בחודש, לכל חייה.
3. הילדים: מאיפה הכסף למכוניות ולדירה בתל אביב?
בנו של קובי מימון, ניר, חברו של יאיר נתניהו לבילויים במועדוני חשפנות, מונה לפני חודש לדירקטור בחברת הנדל"ן פוליגון, שבה אביו מכהן כיו"ר והוא בעל השליטה בחברה, יחד עם מקורבו גיל הוד. זאת, אף שרק בחודש הבא ימלאו לו 22. לפי ההודעה לבורסה, לניר מימון תואר ראשון במתמטיקה עיונית. אדם המכיר אותו טען בפנינו שבהיותו "גאון" הוא התחיל את לימודיו האקדמיים כבר בגיל 16, וכך השיג את התואר בגיל צעיר.
כשהיה בתיכון, עבר ניר יחד עם אחיו הבכור אורי, המבוגר ממנו בשנתיים, מהווילה בכפר שמריהו לתל אביב, מהלך שהיה קשור לסכסוך הגירושים של הוריהם. במסגרת אותו סכסוך, טענה וילנסקי־מימון באחת השיחות שלה עם איש העסקים יובל רן שמימון הסית נגדה את שני הבנים. בתל אביב התגוררו השניים במגדל רוטשילד 30, אותו בניין שאליו חזר ניר מימון בסוף הבילוי עם נתניהו הצעיר בקיץ 2015. מחייתם של הבנים מומנה מכספים שזרמו מחברות ציבוריות שבהן שלט אביהם. בין היתר, בכספים אלה נרכשו מכוניות עבור השניים — כך נטען בתצהיר מפורט שהגיש במאי האחרון לבית המשפט המחוזי מרכז שי כהן, שעבד אצל מימון ולטענתו היה "איש סודו" במשך כמה שנים. התצהיר הוגש במסגרת בקשה של חברת איירפורט סיטי מקבוצת אקויטל־ישראמקו, לפרק חברת חניונים שבבעלותו. כך תיאר כהן את שיטת העבודה של הטייקון: "עקיצת ספקים, עקיצת רשויות המס, גניבה של כספי ציבור, עסקות בעלי עניין, קשר פסול של הון־שלטון".
כהן היה הבעלים של חברות בתחום חניונים, שמירה וניקיון, שסיפקו שירותים לחברות מקבוצת אקויטל־ישראמקו של מימון וצוף. לטענת כהן, מימון היה שותף סמוי בחברת יהלום חניונים, והם חלקו בהכנסות — 30% זרמו למימון. אחת החברות של כהן היא חברה בשם יהלום שמירה, ושני בניו של מימון היו רשומים כמועסקים בה. למשל, במהלך 2014, כשניר מימון היה בן 18, תלוש השכר שלו הראה שקיבל משכורת של 3,000 שקל נטו בחודש. מלבד זאת, כך לפי התצהיר של כהן, בשלב מסוים היה לשני האחים דוכן למכירת נקניקיות בסינמה סיטי, שאותו רכשו מבן דודם, עומר בן יעקב.
כמו כן, אורי מימון הקים ב–2012 את חברת קנבל עם בן יעקב, כאשר היה בן 18 בלבד. לא ברור במה עוסקת החברה, וכיום היא בסטטוס של פירוק מרצון.
מטעם מימון נמסר בתגובה כי "אלה האשמות סרק וכזבים. מוצע לבדוק את אמינות המקור (שי כהן), טרם הסתמכותכם על טענותיו הדיבתיות. מימון מינה את בנו לדירקטור משיקולים רגילים של מינוי דירקטורים, רצון לקדם החברה ועסקיה".
4. בעלים או יועץ? רשות המסים חוקרת, רשות ני"ע בודקת
ב–2010 התפטר קובי מימון מתפקידיו השונים בקבוצת אקויטל־ישראמקו (דירקטור או יו"ר) ועבר להתגורר באירופה. מאז הוא מוגדר "יועץ" לקבוצה. באותה שנה רשות המסים פתחה נגדו בחקירה, ולאחר מכן רשות ניירות ערך פתחה נגדו בבדיקה. לא ברור בדיוק מה תוכן החקירות, אך הן נוגעות גם לשאלה מי בעל השליטה בקבוצת אקויטל־ישראמקו. שאלה זו קריטית בכל הנוגע לתשלום מס: אם מימון הוא אכן בעל השליטה, הוא אמור לשלם בהתאם מסים למס הכנסה. שתי הרשויות, מצדן, לא מוסרות פרטים על התקדמות החקירה, היקפה או כל פרט אחר. רשות המסים, בתגובתה, טוענת שהיא ממשיכה לעסוק בנושא אך ייתכן כי כיום חקירה זו רדומה. השבוע, בראיון ל–TheMarker, אמר יו"ר רשות ניירות ערך, שמואל האוזר, כי "הרשות בדקה את הנושא כמה פעמים עוד לפני תקופתי וגם בתקופתי — ולא נמצאו ראיות לבעייתיות בעניין מימון".
ברשות המסים אומרים כי "חטיבת החקירות והמודיעין ברשות עוסקת בנושא במגוון מישורים, בהם מודיעיניים ואחרים. עם זאת, בשל חובת הסודיות אין באפשרותנו להתייחס לפעולות המבוצעות בתיק ולתוצרי הפעולות הללו". מרשות ניירות ערך נמסר כי "איננו מגיבים לשאלות בנושאי חקירות ומודיעין".
5. "אין לי שמץ של מושג למה הוא לא מבקר בארץ"
מאז עזב את ישראל ב–2010, קובי מימון ממעט להגיע הנה. לדברי פרי אטיאס, מנכ"ל חברת נצבא מקבוצת אקויטל־ישראמקו, "כבר כמה שנים מימון לא ביקר בארץ, אין לי שמץ של מושג למה".
מקורביו של מימון טוענים שמבחינתם כלל לא ידוע שיש נגדו הליכי חקירה. מי שחקר את מימון בתחילת הדרך מטעם רשות המסים, דוד ואנונו, הורשע ב–2011 בקבלת שוחד ונידון לשש שנות מאסר בגלל כמה פרשיות שבהן היה מעורב. ואנונו אף הואשם בעניין הקשור למימון — על כך שלכאורה הציע למימון כסף תמורת סגירת התיק ברשות. בעניין זה זוכה ואנונו מחמת הספק. השבוע נחשף באתר "המקום הכי חם בגיהנום" כי האדם שהעביר למשטרה את המידע על הצעת ואנונו למימון הוא פעיל פוליטי בשם יואל מוגמי, שהיה מקורב למימון, קיבל ממנו סיוע בטיפול רפואי ואף עבד אצלו כגנן.
מטעמו של מימון נמסר כי "אין לנו אלא להפנות לראיון שהתפרסם אתמול בעיתונכם עם יו"ר רשות ניירות ערך, ושתוכנו מדבר בעד עצמו. מימון אינו מודע לחקירות מעבר לפרסומים העיתונאיים. מאז עזיבתו ב–2010 מימון היה בארץ פעמים רבות".
6. חופשה בטוסקנה עם משה כחלון
מימון הוא חבר של שר האוצר משה כחלון קרוב ל–20 שנה. החברות כוללת גם נסיעה משותפת, עם בנות הזוג, לחופשה בטוסקנה. כשהשניים הכירו, כחלון עדיין לא היה בכנסת, אך כן היה פעיל פוליטי בליכוד. מימון סייע לכחלון בפריימריז הראשונים שלו בליכוד ב–2003, וגם בבחירות המקדימות הבאות ב–2006, כשכחלון הפתיע והגיע למקום הראשון בפריימריז. בקמפיין זה אף שכר כחלון משרד במתחם איירפורט סיטי שבבעלות מימון, שם ניהל אחיו, קובי כחלון, את קמפיין הבחירות.
בקמפיין הבחירות של 2015 כחלון הצהיר בראיון טלוויזיוני שלא יהסס לטפל בסוגיית מתווה הגז על אף החברות שלו עם מימון. מיד לאחר הבחירות הוא שינה את עמדתו, וטען שבשל ניגוד עניינים הוא מנוע מלטפל בנושא הגז. עמדה זו מוזרה על רקע ההכחשה של מימון עצמו את היותו בעל השליטה באקויטל־ישראמקו. מקורבי כחלון נימקו זאת בכך שלמרות זאת, מימון הוא איש דומיננטי בקבוצה.
לגבי החברות עם כחלון מסר מימון כי "זאת שאלה שיש להפנות לכחלון. על פי פרסומים בעיתונכם, כחלון פעל על פי חוות דעת היועץ המשפטי".
7. הקשר הישיר של שר האוצר עם מנכ"ל נצבא
לפני כמה חודשים נחשף ב–TheMarker שמשה כחלון קנה ישירות מנצבא, אחת מהקבוצות באקויטל־ישראמקו, כלי סניטציה לצורך בניית דירתו בחיפה, בסך כולל של 48 אלף שקל.
כחלון ידע ליצור קשר עם מנכ"ל נצבא אטיאס, אחד המקורבים ביותר למימון בקבוצה, וביקש ממנו לקנות את הכלים שאותם ראה בעת ששהה בחופשה בכפר הנופש האון, שאותו מנהלת נצבא.
8. המיקום המוזר של בית הקפה של עידן כחלון
ביולי האחרון פתח עידן כחלון, בנו של שר האוצר, סניף של בית הקפה גרג במרכז חורב בחיפה, שאחד מבעליו הוא חברה בת של נצבא מקבוצת אקויטל־ישראמקו. הרשת טענה שהחוזה נעשה ישירות מול בנו של כחלון, ונצבא לא היתה מעורבת בו. בהשקה, מלבד האב הגאה התייצבו גם בכירי מפלגת כולנו, ובהם מנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד ושר הכלכלה אלי כהן.
9. טובות הנאה לשר חיים כץ?
מימון ידוע במשך שנים כמקורב לחוגים פוליטיים, בעיקר לליכוד ולש"ס. האיש הבולט בליכוד שאליו הוא מקורב הוא שר הרווחה, חיים כץ, חברות שנמשכת מאז סוף שנות ה–90. ב–2005 קנה כץ מניות של ישראמקו, החברה שמחזיקה בקידוח הגז תמר. כץ הרוויח מכך מיליוני שקלים וייתכן כי עשרות מיליוני שקלים, בזכות עליית שווי המניות לאחר הגילוי, שהיה בינואר 2009.
כיום מסובך כץ בחקירה פלילית הקשורה לחברות שבהן מעורב מימון. על פי החשד, מוטי בן ארי, מקורבו של מימון ומי שנחשב "המוח הפיננסי" באקויטל־ישראמקו, השתמש במידע פנים הנוגע לעסקת המיזוג בין שתי חברות בקבוצה — נצבא ואיירפורט סיטי, והשתמש במידע כדי לגרוף רווחים יחד עם כץ, דבר שהשניים מכחישים. טובות ההנאה, על פי החשד, היו ייעוץ בנושא מניות שהעניק בן ארי לכץ, והשניים גרפו רווח אסור של כ–290 אלף שקל.
במקביל, נחשד כי כץ, כח"כ, קיבל טובות הנאה מבן ארי כדי לקדם אינטרסים עסקיים של אקוויטל, בין היתר בתיקון לחוק ניירות ערך.
חבר קרוב נוסף של מימון הוא שמעון סוסן, שנחשב גם לאחד החברים הקרובים של כחלון, חברות שהחלה בימים שכחלון היה בליכוד. סוסן, שהיה ראש מועצה אזורית חבל מודיעין, השטח שבו נמצא מתחם איירפורט סיטי, משמש כיום יו"ר עמית בקק"ל, ובאחרונה אף עלה שמו כאחד החשודים בפרשת ביטן.
מטעמו של מימון נמסר כי "הוא עזב את ישראל לפני כשמונה שנים, מה שמלמד שהטענות המופרכות על היותו מקורב לגורמים או חוגים המצוינים על ידיכם הן לא יותר מעורבא פרח".
10. החבר מפתח תקוה: מדוע אברהם גרנט קנה עבור מימון אג"ח במיליונים?
קשר מעניין נוסף של מימון הוא עם ש"ס. ב–2003, כשבראשות המפלגה עמד אלי ישי, סייע מימון למפלגה לרכוש את העיתון "יום ליום" שכמעט נסגר אז, לאחר שנקלע לקשיים. היה זה חצי שנה בלבד לאחר שהח"כים של ש"ס הצביעו בוועדת הכספים נגד תשלומי תמלוגים של חברות הנפט למדינה.
מימון מקושר לעוד רבים אחרים בישראל, ומרבית הקשרים שלו מקורם בילדותו בפתח תקוה. אחד מחבריו הקרובים הוא מאמן הכדורגל אברהם גרנט. ב–2012, במסגרת מאבקי שליטה הקשורים לתיק הפירוק של חברת קווי אשראי, רכש גרנט עבור מימון אג"ח בהיקף של 6 מיליון שקל, לאחר שבתחילה ניסה גרנט להסתיר את זהותו.
11. מי לקח את השקלים מהשירותים הציבוריים של התחנה המרכזית?
מי שמשתמש בתחבורה ציבורית לנסיעות בין־עירוניות נאלץ לרוב לעבור בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב, שכבר שנים ארוכות היא בניין מוזנח ועלוב. האחראי העיקרי לכך הוא קובי מימון, שבעשור האחרון דירדר בכוונה תחילה את מצבה הכלכלי של התחנה, באמצעות שליטתו בחברת נצבא, כפי שנקבע בפסק דין מפורט שניתן באוגוסט האחרון בבית המשפט המחוזי מרכז.
רו"ח חיים אביגל, שהיה מנהל התחנה ב–2006–2010, טען בתצהיר שהוגש לבית המשפט, כי אנשי נצבא הורו לו לאסוף את הכסף המזומן שמשלשלים המבקרים בשירותים של התחנה המרכזית, אך הוא סירב לעשות זאת מכיוון שכספים אלה שייכים לחברת הניקיון שתיפעלה את השירותים.
לפי אביגל, מנכ"ל נצבא אטיאס או אנשים אחרים מטעמו היו אוספים את הכסף מהשירותים, מאות אלפי שקלים בשנה, ומעבירים אותם ישירות למשרדו של מימון. "הם נספרו שם וככל הידוע לא הוצאו קבלות בגינם", טוען אביגל, כיום נושה של התחנה. אטיאס מכחיש את הדברים. לפי פסק הדין, מימון, רצה "לייבש" את התחנה כדי לקנות — באמצעות חברה בת אחרת בקבוצה — את המניות שלה בזול ואת החוב למחזיקי אג"ח במחירי מינימום. מי שנפגע מכך הם הנושים האחרים — ספקים ובעלי חנויות. על אסטרטגיה זו סיפר גם אביגל בתצהירו לבית המשפט.
"יש ממש בתיאוריית הקונספירציה שלפיה נצבא תיכננה להשתלט על התחנה כבר ב–2009, ובמקביל לקנות את חובותיה, כדי לנקוט בבוא הזמן הליכי חדלות פירעון נגד התחנה ובמסגרתם להשתלט על נכסיה או מניותיה במחיר מופחת משוויים הריאלי", נקבע בפסק הדין.
התרגיל המחוכם של מימון כמעט הצליח: התחנה המרכזית נכנסה להקפאת הליכים וחברה בת של נצבא עמדה לקנות אותה תמורת 220 מיליון שקל, מתוכם כ–200 מיליון שקל יופנו לטובת החזר החוב של התחנה לחברות בשליטת מימון. אלא שהנושים התנגדו וההסדר לא אושר. ב–2013 מונה מנהל מיוחד נוסף לתחנה — עו"ד יוסי בנקל, שהצליח להביא הסדר טוב יותר, שלפיו נצבא תשלם 320 מיליון שקל עבור התחנה והכסף לא יופנה לכיסוי חובותיה של התחנה לנצבא ולחברות הקשורות אליה. נצבא התנגדה להסדר זה, אך פסק הדין מאוגוסט האחרון אישר אותו. לטענת נצבא, שעירערה על פסק הדין לבית המשפט העליון, בפסק הדין נפלו שגיאות עובדתיות ומשפטיות, והיא פעלה בעניין זה בתום לב מלא.
מטעמו של מימון נמסר כי "בפסק הדין הדברים לא יוחסו אליו, ובכל מקרה נצבא סבורה שפסק הדין שגוי לחלוטין בעניין זה, והיא עירערה עליו לבית המשפט העליון. אין טענה של אביגל שכסף מזומן בתחנה עבר לידי מימון".
12. העסקה החלומית עם יובל רן והשריפה המוזרה במחסן
ב–1995 נכנס קובי מימון לבורסה, אז רכש יחד עם קבוצת קווי אשראי של יובל רן את מניות חברת פספורט, ששלטה בכמה חברות שעסקו בחיפושי נפט וגז, תמורת סכום זעום של 700 אלף דולר. במשך כשנתיים, ב–1995–1997, היו מימון, חבר הילדות צוף ורן שותפים בפספורט, שהיתה חלק מקווי אשראי. באפריל 1997 קרסה קווי אשראי, ורן עזב מיד להולנד ולאחר מכן ליוסטון, בזמן שחובות הקבוצה למחזיקי האג"ח ואחרים מצטברים למאות מיליוני שקלים ועיקר טענות הנושים מופנות נגד רן.
לאחר שרן עזב את הארץ הצליחו מימון וצוף להשיג את השליטה בפספורט שמאוחר יותר נהפכה לחברת יואל, שתחתיה היו כמה חברות קטנות לחיפושי גז ונפט, וכיום היא קבוצת אקויטל־ישראמקו. ישראמקו, אחת מהחברות בקבוצה, היא זו שמחזיקה במניות מאגר תמר. מאז 1997, 76% מהמניות הם על שם צוף והיתרה — 24% — הם על שם משפחת לבנת, שותפיו של מימון בקבוצת אקויטל־ישראמקו.
אלא שסאגת קווי אשראי נמשכה קרוב ל–20 שנה. מפרקי קווי אשראי, עו"ד יצחק מירון ורו"ח חיים רבינוביץ', טענו לאורך השנים שמימון וצוף השתלטו על החברה באופן בלתי חוקי. בין היתר, הועלו טענות על שריפה מסתורית של מחסן שבו הוחזקו כל המסמכים של קווי אשראי. ב–2010 הגיע מפנה בפרשה כאשר רן, שבמשך שנים הועסק על ידי מימון וצוף בחנות רהיטים ביוסטון, הסתכסך עמם, פוטר מתפקידו והחל לשתף פעולה עם המפרקים. רן טען בפניהם ובפני בית המשפט כי ההשתלטות על פספורט צלחה משום שמימון, צוף ושותפיהם, משפחת לבנת, העבירו 3 מיליון דולר "מתחת לשולחן", ככספי שוחד. הטענה הזו הוכחשה בתוקף על ידי משפחת לבנת, מימון וצוף, אבל לא הספיקה להגיע לבירור אמיתי בבית המשפט. ב–2013 הגיעו הצדדים לפשרה שלפיה מימון, צוף ומשפחת לבנת ישלמו לקופת הפירוק 65 מיליון שקל.
13. הרכישה שהקפיצה את הפנסיונרים של אגד
עבור כמה מהפנסיונרים של אגד, השם קובי מימון מהווה סדין אדום, בשל העובדה שב–2006 אגד מכרה, במחיר נמוך מדי, לפי הביקורת שהופנתה לעסקה, את חברת הנדל"ן שלה, נצבא, למימון וצוף. הנדל"ן של נצבא נחשב בוננזה של ממש מכיוון שהוא ממוקם במרכזי הערים ברחבי המדינה, היכן שמוקמו תחנות האוטובוסים. ב–2006 רכשו מימון וצוף (באמצעות איירפורט סיטי שאותה רכשו כמה שנים קודם לכן) את נצבא תמורת 645 מיליון שקל, מתוכם כ–406 מיליון שקל הוזרמו לחברי אגד. זה היה הניסיון החמישי של אגד למכור את החברה. שלוש שנים לפני כן עזב את נצבא המנכ"ל דאז עפר בן דור, על רקע חילוקי דעות שהיו לו עם אריק פלדמן, אז יו"ר אגד, שנבעו בין היתר מהכוונה למכור את נצבא למימון.
לאחר המכירה נשמעו קולות מצד בכירים לשעבר בנצבא, שלפיהם המחיר שבו מימון קנה את חברת הנדל"ן היה נמוך מדי. לטענתם, החברה היתה שווה באותה עת מאות מיליוני שקלים יותר, ומבחינת הפוטנציאל באותו זמן — הרבה יותר מכך. חלק מהכסף הופנה להחזרת חובות החברה לחברים שמכרו מניות. לטענת מבקרי העסקה, מימון הצליח לרקום יחסים אישיים יוצאי דופן עם פלדמן, שפרש מתפקידו באמצע 2007. מבקרי פלדמן הצביעו על העובדה שבמהלך כהונתו הוא לא רק אישר את מכירת נצבא, אלא החליט להעתיק את בית אגד למתחם איירפורט סיטי שבבעלות מימון. באוגוסט 2015, תשע שנים לאחר הרכישה, הגיע שווי החברה ל–4 מיליארד שקל. פלדמן דחה את הטענות וטען שמימון נתן את ההצעה הגבוהה ביותר.
ספיח של עניין זה נמשך גם כיום: באפריל 2014 אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב ל–358 חברי וגמלאי אגד לתבוע את איירפורט סיטי ואת אגד בגין העסקה של 2006, תביעה בהיקף של 300 מיליון שקל. חברי אגד טוענים כי לא קיבלו את התמורה עבור מכירת נצבא וגם מעלים ביקורת כלפי מחירה הנמוך של החברה. "העניין הזה מטריד מאוד", אומר יואל אדלר, פנסיונר של אגד. "אני לא יודע למה לא חקרו את העניין הזה כל השנים".
מטעמו של מימון נמסר כי "לא היה ולא נברא. חברת איירפורט סיטי נכנסה בנעלי מציע אחר (שהשתתף מכרז שהוציאה אגד), לאחר שהמציע לא הצליח לעמוד בתנאי ההסכם ולשלם את סכום התמורה. אף גורם בשוק לא הסכים להציע במכרז אף לא שקל מעבר למה ששולם. הדברים פורסמו בדיווחים פומביים, ואתם יכולים לבדוק את הדברים ולאמת אותם".
14. מדוע פורקה ספינת מג'יק 1?
ספינת השעשועים מג'יק 1, שהיתה אהובה על לא מעט ישראלים, פסקה לפעול ב–2011 באופן תמוה, שנתיים לאחר שנמכרה ליזם צעיר בתחום התיירות בשם יוסי מואטי, בעלי חברת יש תיירות. מואטי, אז בן 29 בלבד, רכש את הספינה ב–8–10 מיליון דולר, יום אחד בלבד לאחר שישראמקו מכרה את מג'יק 1 לצ'סני, חברה שבבעלות גיל הוד, המקורב לצוף ולמימון.
שי כהן, שהחל לעבוד אצל מימון ב–2004 כמאבטח באונייה, סיפר בתצהירו על מה שקרה בה מאחורי הקלעים. על פי עדותו, ב–2011 נקלעה מג'יק 1 לקשיים ונסגרה. לפי כהן, זה קרה בגלל מימון. "לאחר התרסקותה של חברת התיירות בדחיפתו האישית של מימון, האונייה שוב נקנתה בעקיפין על ידי מימון, ואני הוא זה שגם פירק אותה", כותב כהן בתצהיר.
15. השיפוצים במלון הנסיכה שנועדו להעשיר את כיסו של מימון
באוקטובר 2014 רכשה נצבא את מלון הנסיכה באילת לאחר שזה נקלע לקשיים, והיה לו חוב של 190 מיליון שקל לבנק הפועלים. לפי הדיווח לבורסה, נצבא היתה אמורה להשקיע במלון 250 מיליון שקל — חלק ברכישת מניות וחלק בהלוואות בעלים. בשנתיים וחצי האחרונות המלון סגור, ובדו"ח השנתי האחרון של נצבא, שפורסם במארס 2017, הוא נמצא בשיפוצים. בראיון למקומון באילת אמר לפני חצי שנה מנכ"ל נצבא אטיאס שהמלון ייפתח באפריל 2018
ואולם לפי תצהירו של שי כהן, אלה שיפוצים שלמעשה נועדו להעשיר את כיסו של מימון. "עד כה כספי הציבור שימשו לרכישת המלון, אך לא נעשה דבר בנושא, ואף שניתן היה להפעילו ולהשיא לציבור ערך בתשואה, בעלי התפקידים בחרו באורח פלא לסגור אותו", כתב כהן בתצהיר, "כדי שיוכלו להכניס חברות שונות ומשונות מהארץ ומחו"ל כדי 'לשפץ' ולסדר את המלון, ובעיקר יעשירו את מימון עבור שירותיו כקניין בינלאומי בשוק הסיני, אשר קונה בעיקר מעצמו בסין — כדי למכור לחברות הציבוריות שבהן הוא מקבל את ההחלטות".
לגבי אוניית מג'יק 1 ומלון הנסיכה נמסר מטעמו של מימון כי "טענותיו של כהן הן כזבים. מעולם לא עבר כסף מחברות ציבוריות לחברות פרטיות".
הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker
כתבות נוספות:
אקונומיסט מסכם שנה לכהונת טראמפ: בכלכלה זה דווקא הצליח לו
פייסבוק נהפכת לדיקטטורה - ורומסת את גופי התוכן
