תחזית: כבר לא תגיעו לירח עד גיל 21

הבזוקה המיתולוגית (צילום: שטראוס, TheMarker)
הבזוקה המיתולוגית|צילום: שטראוס, TheMarker

אף שהוא נתפש בעיני מרבית הישראלים כמוצר צברי, מסטיק בזוקה יוצר לראשונה בארה"ב, עם סיום מלחמת העולם הראשונה. המסטיק הוורוד עשה עלייה ב–1958, וכיום הוא משווק על ידי שטראוס־עלית. וזאת לא ההפתעה היחידה — רבים נוטים לחשוב שהמסטיק נקרא על שם כלי הנשק בזוקה, כשבעצם הוא נקרא על שם כלי נגינה עממי. המסטיק, שנהפך לעוגיית המזל המקומית, ריכז רצועות קומיקס משעשעות על הגיבור, בזוקה ג'ו, וחבורתו, ומשפטי עתידות שנלקחו ממקורות שונים. חלקם תורגמו מאנגלית ואחדים אף הוצעו על ידי עובדי החברה בישראל, שתרמו בדיחות מהבית כחלק מהליך הגיור של המסטיק.

עם השנים צצו אספנים שקדנים שליקטו רשימות של הבדיחות. אחד מהם אף יצר פעם קשר עם החברה בישראל, וביקש שישלימו לו את הבדיחות שחסרו לו — בהמלצת הפסיכולוג שלו. הוא הסביר שהפסיכולוג אמר לו שהוא חייב לעשות סגירת מעגל בחיים וזוהי הדרך היחידה.

אגב, ב–2008 הושקה למוצר גרסה ללא סוכר (שמאפשרת עדיין לנפח בלונים).

המארז החדש של בזוקה (צילום: שטראוס, TheMarker)
המארז החדש של בזוקה|צילום: שטראוס, TheMarker

עוד ב-mako כסף:

לפני הנוגט: במבה בטעם גבינה

הבמבה הראשונה (צילום: סטודיו אסם, TheMarker)
"לא להכניס למרק"|צילום: סטודיו אסם, TheMarker

מפעל במבה, יצרן החטיף הנמכר ביותר בישראל, ואחד המזונות הבודדים שהומצאו בישראל, כמעט נסגר שנתיים בלבד לאחר היווסדו ב–1964. הסיבה: החטיף המקורי היה בטעם גבינה, והקהל הגיב אליו באדישות מוחלטת. בניסיון אחרון להציל את המפעל, שווק החטיף מחדש בארבעה טעמים נוספים: גריל, תירס, קימל ובוטנים. כל הטעמים זולת הבוטנים נכשלו כישלון חרוץ — והבמבה נהפכה רשמית לחטיף בוטנים ב–1966. בכתבה בעיתון "הארץ" מ–1965 על החטיף החדש, שלא נקרא אז במבה, נכתב כך: "חטיפים אלה נועדים להגשה עם משקאות כדרך שמגישים בוטנים, שקדים וכדומה".

אגב, התינוק שמזוהה כיום עם המותג, נולד רק ב–1993.

מארז במבה אחרי הופעת התינוק (צילום: סטודיו אסם, TheMarker)
מארז במבה אחרי הופעת התינוק|צילום: סטודיו אסם, TheMarker

הנמר עבר לבורמה

אוטובוס אגד, 1933 (צילום: ארכיון אגד, TheMarker)
אוטובוס אגד, 1933|צילום: ארכיון אגד, TheMarker

האוטובוסים הראשונים בישראל היו בכלל אמבולנסים ששירתו את הצלב האדום במהלך מלחמת העולם הראשונה, ובסופה נמכרו לכל דורש. לאחר קום המדינה רכש משרד התחבורה מצרפת עבור חברת אגד הצעירה אוטובוסים מדגם "שוסון", אבל למרות שמחת הנוסעים והנהגים, העסקה התגלתה עד מהרה ככושלת: הדגם היה מיושן, מכסה המנוע שהוצב ליד הנהג התחמם ו"בישל" את הנהג, ההגה רעד, המעצורים ננעלו תכופות, והנוסעים התלוננו על טלטולים. גם השמחה על קליטת ה"טייגרים" מתוצרת חברת ליילנד הבריטית, באמצע שנות ה–50 היתה מוקדמת: התברר כי הם אינם מתאימים לנסיעה בדרך הררית, ונוטים להתחמם. התקלות תוקנו עם השנים, והטייגרים שלטו בנוף הישראלי ארבעה עשורים ובשנות ה–90 נמכרו למדינות כגון מיאנמר ואפריקה. ביום ייסוד אגד ב–1933, מנה צי הרכב של החברה כ–82 אוטובוסים, כיום הוא מונה כ–6,500 אוטובוסים.

אגב, העישון באוטובוסים נאסר רק ב–1983.

אוטובוס אגד, כיום  (צילום: ארכיון אגד, TheMarker)
אוטובוס אגד, כיום|צילום: ארכיון אגד, TheMarker

זה בדוק?

אולטרסול - התחליב המתחמם הנוזלי (צילום: TheMarker)
אולטרסול - התחליב המתחמם הנוזלי|צילום: TheMarker


כשמוצרי אולטרסול שווקו לראשונה, בראשית שנות ה–80, הם התחרו במוצר השיזוף האהוב ביותר על הישראלים: שמן שיזוף. ד"ר פישר שיווקו בהתאם את המוצר החדש כ"תחליב שיזוף" ("שיזוף נכון ביתר ביטחון", היה הסלוגן) ורמות ההגנה של התכשיר היו SPF 4,6,8.

אגב, כשהתווסף לשוק מוצר בעל מקדם הגנה גבוה יותר, 15 SPF, הוא התקבל בחשדנות ונתפס כהגזמה פרועה. מאז מערכת היחסים בין תושבי כדור הארץ לשמש הידרדרה, ומקדמי ההגנה, ביחס הפוך, עלו ל–30, 70 ואף ל–100 SPF.

אולטרסול - ההתרסיס החדשני (צילום: TheMarker)
אולטרסול - ההתרסיס החדשני|צילום: TheMarker

הלקוחה הראשונה: פולה בן גוריון

מקרר אמקור, 1948 (צילום: TheMarker)
מקרר אמקור, 1948|צילום: TheMarker

לא פחות מ–11 מפעלים הוקמו ב–1948 לצורך ייצור המקררים הראשונים של אמקור, שהוקמה כשותפות בין ההסתדרות, קואופרטיב הארגז ויזמים פרטיים מחברת אמפא. הנפח של המקררים הראשונים היה 254–283 ליטר (כיום הנפח המינימלי של מקרר משפחתי הוא כ–400 ליטר), והם עלו 350 לירות — סכום השווה לשלוש משכורות פועל. בשנות ה–80 זמן ההמתנה למקרר מרגע הרכישה ועד האספקה היה יותר מחצי שנה. כיום משווק מותג אמקור תחת חברת "תדיראן מוצרי צריכה". בישראל יש עדיין יותר מ–25 אלף מקררי אמקור בני 40 שנה ויותר, והם מככבים באתרי יד שנייה.

אגב, פולה ודוד בן גוריון היו מראשוני הלקוחות של החברה.

מקרר אמקור, כיום (צילום: TheMarker)
מקרר אמקור, כיום|צילום: TheMarker

תמיד איתך - שוקולד "שמנונית"?

שוקולד פרה. סתם שמנונית (צילום: שטראוס, TheMarker)
שוקולד פרה. סתם שמנונית|צילום: שטראוס, TheMarker

אם זה היה תלוי בחברת עלית, השם של שוקולד פרה היה כיום "שמנונית". השם החינני הזה היה בחירת החברה למותג שנולד ב–1934. הקהל אמנם אהב את השוקולד, אבל התחבר פחות לשם והעדיף לכנותו בחיבה "שוקולד פרה", הודות לדמות הפרה המאויירת שהופיעה על האריזה. רק בשנות ה–50 הבינו בעלית שאולי עדיף לזרום עם חוכמת ההמונים והכינוי נהפך לשם הרשמי של המוצר.

אגב, לטענת עלית, כל שתי שניות נמכרת חפיסת שוקולד פרה בישראל.

הפרה חדשנית (צילום: שטראוס, TheMarker)
הפרה חדשנית|צילום: שטראוס, TheMarker

יודעים מה הסיפור הבא שלנו? כתבו אלינו money@mako.co.il

הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker

כתבות נוספות:
סופו המר של בעל הדירות המתעלל מניו יורק
רמי לוי מוסיף 90 מיליון להצעה על מגה