בסוף השבוע שעבר פרסמנו ב-mako כסף את רשימת המיליארדרים החדשים בשנת 2020. המידע התבסס, בין היתר, על רשימת המיליארדרים של מגזין פורבס, שמתפרסמת מדי שנה כבר קרוב לארבעה עשורים. כיצד הם עושים את זה? ג'ניפר וואנג, אחת מעורכות הרשימה, כתבה טור מיוחד שמספק לכולנו הצצה למאחורי הקלעים של אחד ממגזיני הכלכלה היוקרתיים בעולם.
"בשנת 2019 פרסמנו את רשימת 'פורבס 400' ה-38 במספר. למרות שאנחנו עוסקים בנושא כבר שנים רבות, הכתבים שלנו תמיד מנסים לחשוף פרטים חדשים. לקראת המהדורה ה-38 אספנו יותר מ-700 מתמודדים וניגשנו לעבודה.
"כשזה התאפשר, פגשנו פנים מול פנים את המועמדים ואת חברי הרשימה או שוחחנו איתם בטלפון. ראיינו גם את העובדים שלהם, הסוחרים איתם הם עובדים, המתחרים והעמיתים שלהם, ואפילו את עורכי הדין שמייצגים אותם. כדי לחשוף את ההון שלהם, כרענו מעל אלפי מסמכי של הוועדה לניירות ערך ולבורסות (SEC), פרוטוקולים של בתי משפט, רשומות של צווי קיום צוואה וגם ידיעות חדשותיות. בחנו את כל סוגי הנכסים: החזקות בחברות ציבוריות ופרטיות, נדל"ן, אוספי אמנות, יאכטות, מכוניות ומטוסים, חוות ויקבים ואף תכשיטים, ולקחנו בחשבון גם פעילות פילנתרופית וחובות.
"בשעה שחלק מהמיליארדרים סיפקו מידע ומסמכים הנוגעים לנכסים הפרטיים ולחברות אותן הם מחזיקים, אחרים ששו פחות לשתף פעולה. כדי להעריך את היקפם של עסקים פרטיים, צירפנו תחזיות רווח והכנסה לצד מכפילי מכירות ורווח של חברות ציבוריות דומות, וביצענו הפחתה של 10% או יותר, במקרים שבהם המידע אותו הצלחנו להשיג היה דל.
לדברי העורכת, צוות המיליארדרים של פורבס לא כלל בהערכות ההון נכסים משפחתיים, אך הון השייך לבני המשפחה הקרובה כן נלקח בחשבון. במקרה זה, ניתן לראות ברשימה את התיאור "& משפחה". כמו כן, הם כללו ברשימה זוגות נשואים שביססו את עצמם ואת העסקים שלהם ביחד, אם ההון המשותף שלהם עבר את רף ה-2.1 מיליארד דולר. במקרים האלה הם ציינו את השמות זה ליד זה.
מלבד הערכות ההון, פורבס ציינו עבור כל אחד מארבע מאות העשירים שני מדדים נוספים: פעילות פילנתרופית, ועד כמה הם הגיעו להון בעצמם (ללא ייחוס משפחתי או נישואים לבן או בת זוג עשירים במיוחד). "ראשית כל, הערכנו את היקף הפעילות הפילנתרופית של כל מיליארדרית או מיליארדר לאורך כל חייהם. בחנו מסמכים ציבוריים, דוחות מיסים וידיעות חדשותיות, ולאחר מכן בדקנו כמה אחוזים הם תרמו מההון שבידיהם.
"יצרנו מדד מיוחד המשקלל את הציון פילנתרופי, כשההון האישי וגובה התרומות משחקים תפקיד שווה, ודירגנו את המיליארדרים בהתאם. חלק מהם הוקפצו או הורדו ברשימה בהתאם למספר קריטריונים, כמו למשל האם הם חתמו על 'התחייבות הנתינה' (The Giving Pledge), האם הם תרמו סכומים נכבדים, כמה הם מעורבים אישית בתרומות שלהם, והאם הקרנות שהקימו חילקו כסף באופן מהיר ואפקטיבי".
לפי וונג, גם כאן אחדים מהמיליארדרים שיתפו פעולה עם פורבס, אך אחרים סירבו. חלקם נמנעו מלמסור מידע על פעילותם הפילנתרופית מסיבות דתיות, ואחרים ביקשו לשמור על פרטיותם. כך, עשירות ועשירים שלא נמצא מידע באשר לפעילותם הציבורית הסתפקו בציון הניטרלי "N/A" (לא זמין). בנוסף, הדירוג לא כולל התחייבות לתרומות עתידיות, כאלה שהוכרזו אך טרם ניתנו, או מתנות אנונימיות.
בשלב הבא והאחרון שציינה וונג, פורבס בדקו האם המיליארדרים צברו את הונם בכוחות עצמם, ודירגו אותם מאחת ועד עשר. "חברי הרשימה דורגו כדי להתחשב בכך שחלקם נאלצו לעבוד קשה יותר כדי להיכנס לרשימה. דירוג עשר במדד שמור לאלה שלא רק גדלו בעוני, אלא גם התגברו על מכשולים משמעותיים בדרכם לפסגה, כמו אופרה ויינפרי. היא נולדה לאם חד הורית ושרדה התעללות מינית בילדות. אנשים כמו מארק צוקרברג או ביל גייטס, שמגיעים ממשפחות אמידות במעמד הביניים, זכו בדירוג שמונה, ואנשים שירשו את כל הונם מסתפקים בדירוג אחת".