בובי, הגולדן רטריוור של יעקב באבילו מפרדס חנה, מטופל במרפאה של ד"ר אייל נחמיאס בקיבוץ משמר השרון. לפני כשנתיים, אחרי ניתוח באוזניו, הווטרינרית שטיפלה בבובי הסבירה לבאבילו שכלבו צריך לאכול מזון מיוחד, שאותו כינתה "אוכל רפואי", והוסיפה שהוא יצטרך לאכול את המזון הזה כל ימי חייו. היא המליצה על מזון של חברת פורינה, שאותו מייבא לישראל תאגיד אסם־נסטלה - שנחמיאס משמש כיועץ שלה. "שאלתי אותה איפה אפשר לקנות את זה, והיא אמרה לי 'אני לא יודעת אם יש את זה בחנויות, אבל יש אצלנו עכשיו'", משחזר באבילו. "בהמשך התברר לי ששק עולה שם 550 שקל, ובחנויות אחרות פשוט אין את זה. פה ושם הצלחתי לקנות שק, אבל באופן קבוע אני לא מצליח לאתר את זה בחנויות. בסוף החלטתי לוותר ופשוט לא לתת לו את האוכל הזה. אני לא אשלם עכשיו 550 שקל על שק כזה, כששק אוכל רגיל עולה כ-200 שקל".
בשנים האחרונות מקבלים מאות אלפי בעלי כלבים וחתולים ברחבי הארץ המלצות דומות. אלרגיה, עלייה במשקל, בעיות במפרקים, בכבד או בשתן - פעמים רבות ממליצים הווטרינרים על מזון רפואי. מבחינת הבעלים מדובר בתרופה לכל דבר, אבל עובדתית זאת אינה תרופה והסגולות הרפואיות של מזון כזה שנויות במחלוקת. על פי חוק, מותר למכור את המוצרים האלה בכל מקום, אך המדיניות של החברות המייבאות את המוצרים ברורה מאוד - לא למכור אותם בחנויות לממכר מזון וציוד לבעלי חיים.
"אסור להכניס את האוכל הזה לחנויות, יש איסור מאסם. מותר למכור רק לחנויות שעובדות עם וטרינרים", כך הסביר דודי נסים, סוכן של פורינה, לדודי קמר, בעל חנות מפרדס חנה, בשיחה שערכו השניים לפני עשרה חודשים.
הסבר דומה שמע קמר מהסוכנים בחברות המתחרות. מכיוון שיותר מ–600 חנויות ברחבי ישראל אינן יכולות למכור את המזון הזה, ורק כ–20 חנויות עובדות עם וטרינרים, המחירים מרקיעי שחקים - הן אצל הווטרינרים והן במעט החנויות שעובדות עם וטרינרים. פערי המחיר בין שקי אוכל המוגדרים כמזון מועשר לכאלה המוגדרים רפואיים מגיעים לעשרות אחוזים ואף יותר מכך, ושיעורי הרווחיות של הווטרינרים גבוהים הרבה יותר לעומת אלה של בעלי החנויות.
המצב הזה מתואר בבקשה לתובענה ייצוגית שהוגשה לפני כחודש בבית המשפט המחוזי בתל אביב, על ידי קמר ושני בעלי חיות מחמד. בתובענה, שהגיש עו"ד תומר ברם, נטען שארבע יבואניות המזון לישראל יצרו הסדר כובל שגרם לעליית מחירים. התובענה הגיעה לעיונו של הממונה על ההגבלים העסקיים, אך כרגע עדיין לא ברור אם הוא עתיד להתערב בסוגיה.
זליכה השווה את המצב בשוק זה למה שמתרחש בשוק הרכב והמוסכים. "רופא" הרכב - הוא המוסכניק - מטפל בבעיה ומוסר ללקוח כי "בעל החיים החולה" - הוא הרכב - דורש מוצר ספציפי, שמהווה מוצר "רפואי" עבורו, היינו בטיחותי או מניעתי. במצב כזה מעט בעלי מכוניות ילכו לחפש מוסך אחר, המציע את המוצר במחיר נוח יותר, בגלל עלויות העסקה הכרוכות בכך. כך, על פי זליכה, נהפך הרופא הווטרינרי הספציפי למעין מונופול אזורי, כאשר חיפוש נקודת מכירה אחרת אינו יעיל.
אחת התובעות היא שרון בורק מגבעתיים, שמגדלת חמישה חתולים. "לפני כשמונה שנים לקחתי את אחד החתולים לווטרינר כי היה לו דם בשתן", היא מספרת. "הווטרינר אמר לי שהוא צריך לאכול אוכל מיוחד. יש לי חמישה חתולים, ואני לא יכולה להפריד ביניהם מבחינת האוכל. לכן אני מוציאה 500–600 שקל בחודש על אוכל לחתולים. אני קונה בחנות שעובדת עם וטרינרית וקשה למצוא את האוכל הזה במקום אחר. בדקתי בחנויות גדולות וברשתות - ולא היה. אני יודעת שזה יקר, אבל אני לא עושה ניסויים בבריאות של החתולים שלי".
גם בעלי חיות מחמד אחרים שעמם דיברנו הסבירו שהמלצת הווטרינר קריטית מבחינתם בקבלת ההחלטות. "הגעתי לווטרינר בזכרון יעקב עם חתולה צולעת, והוא הסביר לי שזה קרה כתוצאה מעודף משקל, והמליץ לתת לה מזון רפואי", אומרת שרון עזורה. "הצליעה אמנם נעלמה, אבל במקביל היא ירדה במשקל כי הפסקנו לתת לה ממתקים לחתולים. כיום היא כבר לא צולעת, אבל אני עדיין נותנת לה את האוכל הזה אף שהוא יקר יותר. לחתולה שלי אין ערך כספי. מה שאני לא מבינה בו, ואומרים לי לעשות את זה, אני אעשה, גם אם זה עולה 100 שקל יותר לחודש. בדברים שאני לא מבינה, אני שומעת למי שכן מבין".
חוות הדעת השנייה שעליה נסמכת התובענה היא של ד"ר בועז אברבוך, המשמש כווטרינר האחראי למזון במחוז הצפון במשרד הבריאות, שבדק את ההרכב התזונתי של המזון המכונה רפואי. "הנתבעות (יבואניות המזון, ש"ש) מציגות מצג שווא של מראית עין רפואית למוצרי מזון, אשר נטולים כל רכיב תרופתי כלשהו", כתב אברבוך בחוות דעתו. "לא זו בלבד שאין המדובר בתרופות, אלא שהמדובר במזון לכל דבר ועניין אשר תכונותיו תזונתיות בלבד ואין כל הצדקה רפואית למכירת מזון זה בידי רופאים וטרינרים בלבד...על אף שבעליו של בעל חיים חולה מוטב כי יתייעץ עם רופא וטרינר באשר לדיאטה שצורך בעל החיים (בדומה לאדם בעל לחץ דם גבוה, המקבל המלצה מרופאו לצרוך מזון נטול מלחים), אין פירוש הדבר כי הרופא הווטרינר ייהפך לבית מרקחת למזון אשר אינו תרופה". לפי חוות הדעת של אברבוך, גם אין כל צורך במעקב אחר השלכות של צריכת המזון הרפואי.
בשיחה עמו נשמע אברבוך נחרץ אף יותר. לדבריו, חלק לא מבוטל מהווטרינרים הפרטיים נהפכו לאנשי שיווק ומכירות. "יש כאלה שעושים קופה די שמנה על האוכל שהם מכנים 'רפואי'", הוא אומר. "בוא ניקח לדוגמה את המזון הרפואי המיועד להרזיה של חיות. אצל בני אדם, רופא היה שולח את המטופל לדיאטן וזה היה קובע לו דיאטה. אפשר לעשות את זה גם עם כלב. הרי במזונות הרגילים לכלבים וחתולים, כמו בונזו ודוגלי, יש את כל מה שנחוץ לכלבים וחתולים. הם פשוט יכולים לצרוך פחות מאותם המזונות. הדבר היחיד שכן עוזר הם המוצרים להמסת אבנים בשתן לחתולים, כי הם מורידים את רמת החומציות. אבל אותו דבר אפשר לעשות עם תרופה או ויטמין סי".
חברות המזון המציאו את הנושא של "אוכל רפואי" כמקדם מכירות ולכן הן זקוקות לשיתוף הפעולה של הווטרינרים כבני סמכא?
אברבוך: "בדיוק. קח לדוגמה את עניין הסוכרת: לבני אדם חולי סוכרת אין אוכל מיוחד, אבל לבעלי חיים יש. הרפואה לבני אדם הרבה יותר מתקדמת מהווטרינרית, ולכן יש משהו לא הגיוני בכך שזה קיים דווקא אצל חיות הבית. חשוב לדעת שאין דבר כזה ריפוי על ידי אוכל".
חיזוק לדברים של אברבוך אפשר למצוא בדבריה של פנינה אורן־שנידור, ראש השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות, הגוף המפקח על הווטרינרים בישראל. "המונח הנכון לסוג המזון הזה הוא אוכל קליני או אוכל דיאטטי", היא אומרת. "מבחינתנו, אין שום מניעה שזה יימכר בכל מקום שהוא, פשוט מכיוון שזה לא תרופה. עדיף שצריכת מזון כזה תיעשה בהתייעצות עם וטרינר, אבל אין סיבה שזה יוחזק רק אצל וטרינר ולא בחנויות".
"מלבישים על הלקוחות אוכל ייחודי"
לפי הערכות, בישראל יש 350–400 אלף כלבי בית וכ–200 אלף חתולי בית. על פי סקירה שערך משרד התמ"ת (כיום הכלכלה) ב–2011, כ–570 אלף משקי בית, שהם 25.9% מכלל משקי הבית בישראל, מגדלים חיות מחמד, 21% מהם גידלו כלב או חתול. לפי משרד התמ"ת, ההוצאה החודשית הממוצעת למשק בית בשנה הזו היתה 280 שקל, וההוצאה המצטברת על חיות מחמד היתה כ–1.9 מיליארד שקל, ועיקרה היה על מזון עבורן.
שוק המזון לבעלי חיים נחלק לשלוש קטגוריות: מזון רגיל, דוגמת דוגלי ובונזו; מזון פרימיום - מזון מועשר או מזון ברמה גבוהה מאוד; ומזון המכונה "רפואי". בשנים האחרונות גדל הנתח של המזון הרפואי בשוק המזון לחיות המחמד, ולפי הערכות של בעלי חנויות, הוא מגיע לסביבות 30%. ארבע החברות הדומיננטיות בשוק הן הנתבעות ווטמרקט (יבואנית הילס), בית ארז (יבואנית רויאל קאנין), ווט מגן (יבואנית יוקנובה) וטל גל (המפיצה של פורינה). בשנה וחצי האחרונות הגבירה יצרנית התרופות כצט את פעילותה בשוק, אך כרגע היא לא אוסרת על מכירת המוצרים בחנויות, ולכן לא נכללת בתביעה. בדרך כלל, כל וטרינר מוכר רק מותג אחד של אוכל, כלומר עובד רק עם יבואן אחד. לעתים, חנויות רגילות מצליחות לשים יד על מזון המכונה רפואי, דבר שכרוך בהצגת מצגי שווא.
"וטרינרית שאני מכירה כתבה לי מכתב שממנו עלה שהיא כאילו עובדת אתי, וככה הצלחתי להשיג את זה. קומבינות כאלה נעשות כל הזמן, אבל זה מעוות, זה לא אמור להיות ככה", אומר אחד מבעלי החנויות שסירב להזדהות בשמו. משיחה מוקלטת שהגיעה לידינו, בין בעל חנות לבין סוכן של אחת מארבע החברות הנתבעות, עולה שאותו סוכן מודע ל"קומבינות" שבעלי החנויות נאלצים לעשות — לדוגמה, להביא שקים של מזון רפואי לחנות באזור הצפון שעובדת עם וטרינרים רק כדי לשנע את השקים מאותה חנות לחנויות באזור תל אביב והמרכז, שאינן יכולות למכור.
בחוות דעתו סוקר אברבוך כמה מוצרים של חברות שונות. מהסקירה עולה שבמוצרים הרפואיים השונים אין כל רכיב תרופתי, ובחלקם יש תוספי מזון שונים המיועדים להתמודד עם בעיה רפואית ספציפית. למעשה, חלק מהמוצרים הרפואיים דומים במרכיביהם למוצרי האוכל המועשר המכונה "פרימיום". לדוגמה, מוצר שהוגדר רפואי ומיועד לדיאטה דומה ברכיביו לאלה של מוצר פרימיום המכונה "לייט", מכיוון שהוא דיאטטי.
זליכה ערך תחשיב כלכלי והשווה בין מוצרי פרימיום שונים למוצרים המוגדרים רפואיים, כדי לחשב כמה נזק נגרם לציבור בעלי החנויות וציבור הצרכנים. הוא בחן שק במשקל 12 ק"ג של חברת הילס תחת המותג סאיינס דיאט, המיועד לחולי סוכרת. המחיר לשק עבור וטרינרים הוא 216 שקל לפני מע"מ, ואילו הווטרינר מוכר אותו ב–366 שקל לפני מע"מ - כלומר רווח של 70%. מנגד, מזון רגיל של אותה חברה, בעל מאפיינים דומים, הנקרא "לייט לכלב", נמכר לחנויות הרגילות ב–154.5 שקל ולציבור ב–219 שקל — כלומר רווח של 41.7%. מכאן מסיק זליכה שהנזק לציבור הצרכנים הוא 27.7%. כך בחן זליכה שורה של מוצרים של ארבע החברות. על סמך חישובים אלה, הנזק בתביעה הייצוגית נאמד ב–230 מיליון שקל לבעלי החנויות, סכום הכולל הפסד של 62 מיליון שקל, כתוצאה מכך שלקוחות הפסיקו לפקוד את החנויות.
"זה הגיע לממדים לא נורמליים", אומר קמר. "בערך שליש מהלקוחות שלי עברו בשנים האחרונות לקנות אוכל רפואי. הבעיה היא שכשלקוח מגיע לווטרינר, הכל נכרך ביחד: הכלב מקבל זריקה, ותוך כדי הפגישה עולה גם עניין האוכל הרפואי. הלקוחות מקבלים את דברי הווטרינר כדברי אלוהים חיים, והם לא בדיוק מבדילים בין אוכל רפואי לתרופה".
"אני מעריך שבשנה האחרונה הפסדתי 150 אלף שקל בגלל מעבר של הלקוחות לרכישת מזון רפואי", מוסיף שרון אוחנה, בעל חנות אחרת בפרדס חנה. לדברי אוחנה, חברת ווט מגן, שמשווקת את יוקנובה, מסכימה למכור אצלו בחנויות, אך שאר שלוש היבואניות מסרבות. "כל לקוח שמודיע לי שהוא עובר לאוכל רפואי הוא לקוח שכבר לא יחזור, והוא הרי קונה אצלי גם דברים אחרים. נתקלתי במקרים רבים שבהם לקוח הגיע עם המלצה מווטרינר על מותג מסוים של אחת מהחברות, אותה חברה שאתה הוא עובד בתחום המזון הרפואי. פעם באה אלי לקוחה עם המלצה כזו והצעתי לה שנתקשר לווטרינר - התברר שלא חייבים לתת לכלב דווקא את המותג הזה".
בעל חנות אחר מוסיף: "אין חודש שאני לא מפסיד בו חמישה־עשרה לקוחות שהולכים לווטרינרים. הם 'מלבישים' עליהם אוכל רפואי, ואז אתה יכול להגיד להם שלום. זו השיטה, והלקוחות הם שבויים של הווטרינרים. הוא יכול לספר להם מה שהוא רוצה ולמכור להם מה שהוא רוצה. אתה כבר לא יודע מול מי אתה עומד - מול סוחר או מול רופא".
הווטרינר ד"ר אבי ליליאן מרמת גן מוחה על התיאור הזה. לדבריו, הוא מוכר מזון רפואי, אבל לא של חברה ספציפית, אלא לפי הזמנת הלקוח, ואין לו קשר לאף חברה. ליליאן דוחה את הקביעה שלאוכל הזה אין סגולות רפואיות. "בהחלט יש כמה בעיות שהמזון הרפואי מסייע לפתירתן. מבחינתי, זה חלק מהטיפול הרפואי שאני נותן. אין לי ספק שזה צריך להימכר רק אצל וטרינרים. אין לי בעיה שחנויות ימכרו גם כן, אבל בתנאי שזה יהיה תחת מרשם. אתה יודע כמה פעמים נתקלתי בבעלי חיים שסובלים מבעיות רק מפני שבעלי חנויות מוכרים את המזון הלא נכון?"
ליליאן גם דוחה את הביקורת כלפי הווטרינרים. "להגיד על וטרינר 'רופא סוחר' זו הכפשה. אני קודם כל רופא, ורק אחר כך איש עסקים. כשאני נותן שירות לאנשים שאין להם כסף, אני רופא או סוחר? מישהו מזכיר את זה בכלל? בכל רגע נתון אני נושה חובות של 50–70 אלף שקל, שלא ברור אם אצליח לגבות אותם בכלל. היחסים בין הווטרינר ללקוח בנויים על אמון. אם אין אמון במה שווטרינר ממליץ, אז אין אמון בשום דבר".
רק באחת מארבעת החברות הסכימו לשוחח אתנו. מחברת פורינה נמסרה תגובה לקונית: "ככל הידוע לנו, המזון הרפואי/פרה רפואי לחיות מחמד נמכר בחלק מהחנויות ולא רק במרפאות, זאת בכפוף לדרוש ולצורך העולה מהחנויות". רמי מילטין, הבעלים של בית ארז, הסכים לומר בשיחה קצרה: "זו תביעה מסולפת ושקרית מיסודה. זה בא לשמש מקור להכנסה לבעל חנות מתוסכל, וקשה לו עם החיים שלו". לדברי מילטין, "זאת לא תרופה, אין שום ויכוח. מבחינת החוק היבש, זה יכול להימכר בכל נקודה שהיא. אבל החברות העולמיות אומרות שיש כאן סכנה, שאם תיתן מזון לא נכון לחיית בית מסוימת, זה עלול לגרום לה נזק. אין דבר קדוש וחשוב לנו מבריאות של חיות הבית שאנחנו כל כך אוהבים. מחובתנו לשמור שחיות הבית יקבלו את המזון הכי טוב שיכול להיות. אני משוכנע שנוכיח בבית המשפט שהכוונה שלנו היתה בסך הכל לשמור על רווחתן ובריאותן של חיות המחמד. חבל שיש אנשים שחושבים בצורה קנטרנית".
ארגון הרופאים הווטרינרים לחיות בית, המייצג כ–700 וטרינרים (שפרשו מהסתדרות הווטרינרים לפני כמה שנים), תומך אף הוא בעמדת היבואניות: "המזונות הקרואים 'רפואיים' שונים באופן מהותי מהמזונות הנמכרים מדי יום בחנויות", נמסר מהארגון. "הם בעלי פוטנציאל להיטיב אך בעלי פוטנציאל גדול עוד יותר להזיק בשימוש לא נכון. הדוגמה הנפוצה ביותר לנזק - אך בוודאי שאינה היחידה - היא בעלי חיים המקבלים מהווטרינר מזון דל־חלבון לכליות ולאחר מכן מגיעים לחנויות, מבקשים מזון לכלב עם בעיות בשתן וקבלים מזון נגד אבנים עתיר בחלבון, שלעתים קרובות גורם למוות במצב הזה".
לדברי ד"ר יוני ליטוין, לשעבר יו"ר ארגון הווטרינרים ומרצה בענייני ניהול מרפאות בבית הספר לווטרינריה באוניברסיטה העברית, הווטרינרים לא מרוויחים ממכירת המזון הרפואי. "על הנייר, אמנם נראה שיש רווח", הוא אומר. "אבל צריך להביא בחשבון את כל העלויות הנלוות. לדוגמה, הרבה מאוד מרפאות בכלל לא רוצות להתעסק עם אחזקת מלאי, כי קשה להחזיק הרבה שקים במלאי. המגוון גדול מאוד — יש עשרות סוגים של מזון רפואי, ואחוז קטן יחסית של האוכלוסיה שצורך אותו. לכן ברגע שאתה לא מוכר את זה באחוזים גבוהים מאוד של רווח, זה פשוט לא משתלם כלכלית. יש וטרינרים שמפסידים כשהם מוכרים את המוצרים האלה".
מנגד, בשיחה בין סוכן של אחת החברות הגדולות לבין בעל חנות, הודה אותו סוכן בכך שיש וטרינרים, בעיקר אלה המקורבים לחברות, שמחזיקים מלאים גדולים של שקים ומרוויחים יפה ממכירתם.
שולחים את הווטרינרים לכנסים
על רקע המתרחש בשוק המזון הרפואי לחיות, ראוי לבחון את הקשר ההדוק בין יבואניות המזון הרפואי לבין הווטרינרים הפרטיים. כאמור, זה מתחיל בעניין התרופות: אותן חברות המספקות אוכל רפואי לווטרינרים מספקות גם תרופות וחיסונים. "חברה שמוכרת חיסונים לווטרינרים יכולה לתת שקים של אוכל רפואי כבונוס על רכישת מספר רב של חיסונים", אומר אברבוך, שבעבר היתה בבעלותו מרפאה פרטית. עניין זה עלה גם בחוות הדעת של זליכה: "ישנה כאן למעשה גם התניה מובנית של שירות בשירות, שכן וטרינר שיסרב מסיבה כלשהי לשמש ערוץ מכירה של המזון הרפואי לכאורה עלול ולו לכאורה להיפגע בקשר לאספקת תרופות על ידי חלק מהנתבעות (היבואניות, ש"ש)".
במקום אחר בחוות הדעת מתייחס זליכה לקשר בין היבואניות לווטרינרים מזווית שונה: "בהתאם לנתונים שהובאו לידי, לרופאים הווטרינרים מוצע תמריץ כספי מהנתבעות באמצעות הנחה ממחיר השוק כביכול של המוצר...הרופאים הרבים המנצלים תמריץ זה מעמידים עצמם בניגוד עניינים אל מול הצרכן, אשר כלל אינו מודע לניגוד עניינים זה".
בענף מספרים שיש וטרינרים שטסים לכנסים בעולם במימון חלקי של חברות המזון הרפואי. "היבואנים מזמינים את הווטרינרים לתערוכת אוכל של כלבים בחו"ל", אומר אוחנה. "בדרך כלל זה באירופה. המלון והטיסה הם על חשבון היבואנים, ואחרי זה הם ממליצים על המזון שלהם".
החברות גם מרבות לארגן ולתת חסות לכנסים של השתלמות מקצועית לווטרינרים בארץ, שהם גם הזדמנות לשווק מזון רפואי ומוצרים אחרים. לפני כחודש אירגנו פורינה וארגון הרופאים הווטרינרים של רופאי חיות הבית כנס במועצה האזורית דרום השרון, בנושא רפואת פה ולסת. הרוח החיה בארגון הכנס היה ד"ר נחמיאס, שמוכר במרפאה הפרטית שלו את מוצרי החברה (נחמיאס סירב להתייחס לטענות העולות בכתבה). בתמונות שעלו בעמוד הפייסבוק של חברת ההפקה שאירגנה את הכנס נראים דוכנים שבהם מוצגים מוצרי המזון הרפואי לכלבים וחתולים. בדף הפייסבוק שלה כתבה מנהלת שיווק בפורינה: "בכנס וטרינרים...כיף לפנק את הלקוחות המקסימים שלי". לפי דף הפייסבוק של אותה מנהלת, החברה מוכרת גם מוצרים אחרים, בבלעדיות לווטרינרים. בינואר היא כתבה על מוצר נגד קרציות: "הקולר הכי יעיל שקוטל קרציות...להשיג אצל הווטרינרים".
גם קמר מספר שבשוק האביזרים, הקטן בהרבה לעומת שוק המזון, יש מקרים של מכירות בלעדיות לווטרינרים. ב–2014 ערכה בית ארז כנס וטרינרים. בתמונות שעלו בפייסבוק אפשר לראות שבכנס הוצגו מוצרי החברה של מזון המכונה רפואי לכלבים ולחתולים. בכנס גם המליצה החברה לווטרינרים איך לשמר לקוחות במרפאה, על ידי שימוש בצבעים הנכונים. "בכל העולם נהוג כי חברות התרופות וחברות המזון מסייעות לקהילה הווטרינרית בקידום לימודי המשך", נמסר מארגון הווטרינרים. "במרבית המקרים אין כל קשר בין הנושאים של לימודי ההמשך לבין הנושאים שבהם עוסקות החברות, כך שתרומתן היא ללא תמורה ישירה. גם ארגון הרופאים הווטרינרים אינו מחויב לחברות, שכן מרבית החברות הרציניות תורמות במידה שווה".
על פניו, נראה שהקשר ההדוק מתחיל בשלב מוקדם בקריירה של רופאי החיות. במארס העניקה בית ארז חסות לכנס תעסוקה של בוגרי בית הספר הווטרינרי של האוניברסיטה העברית, השוכן בבית דגן. "כ–15 מרפאות ומחפשי עובדים בתחום נפגשו עם כ–40 מחפשי עבודה...אנו מודים לנותני החסות של הכנס: בית ארז, יבואנית רויאל קאנין", נכתב בדף הפייסבוק של בית הספר. באפריל 2013 נערך כנס אסיסטנטים וטרינרים של בית החולים האוניברסיטאי, בשיתוף עם מכון מגיד של האוניברסיטה העברית. הכנס היה בחסות חברת ווטמרקט, המשווקת את מוצרי הילס, ולוגו של החברה היה במקום בולט בקצה הדף.
מהאוניברסיטה העברית נמסר בתגובה: "במסגרת בית הספר הווטרינרי ומכון מגיד נערכים כנסים מקצועיים בתחומי הלימודים והמחקר. גורמים מסחריים וחברות מסחריות משתתפים ומעניקים חסויות לכנסים אלה, כנהוג בתחומים רבים באקדמיה".
לפני כשנתיים חוקק חוק המספוא, הקובע כללים מסוימים במכירת אוכל לבעלי חיים, אך שר החקלאות עדיין לא חוקק תקנות מפורטות. ארגון הווטרינרים תולה תקווה בחוק הזה ומנסה לפעול כעת כדי שהתקנות שהשר יאשר יקבעו גם שדרוש אישור של וטרינר לצורך מכירת מזון רפואי בחנויות. "משרד החקלאות צריך לשבת על המדוכה, להגדיר מהו מזון רפואי, מי רשאי להחזיק אותו, ואיפה הוא יכול להימכר", אומר ליליאן. "זה סיפור פשוט מאוד בסך הכל — להגדיר שמזון רפואי אפשר לרכוש גם בחנויות, אבל רק עם המלצה של רופא. לצערי, הכל ביורוקרטי ודברים פה תקועים".
לדברי אורן־שנידור, השוני היחיד שקיים ברגולציה באירופה היא פיקוח על תהליכי הייצור. "בניגוד למצב אצלנו או בארה"ב, שם גם יש פיקוח על תהליך הייצור, כלומר בודקים אם המזון הזה באמת עוזר לבעיות שונות שיש אצל בעלי החיים. רגולציה כזו לא צפויה בטווח המיידי, אלא בטווח הרחוק יותר".