כל מי שמחזיק ברכב ועומד בפני רכישת דירה למגורים, בטח בערים, יודע שבלי חניה – הוא נמצא בבעיה. בזמן שעם ישראל רוכש עוד ועוד רכבים, ניכרת מגמה ברורה בשנים האחרונות, של הפחתת תקני החניה באזורים שונים בארץ.

ההשפעה של ריבוי רכבים ומיעוט מקומות חניה פנויים כבר מורגשת, בעיקר באזור המרכז, והיא אינה מסתכמת במדרכות כחול לבן בלבד; לא תמיד בפרויקטים חדשים למגורים יש מספיק מקום כדי לספק לכל דייר חניה פרטית. לכן ענף החניות האוטומטיות צובר תאוצה ופורח, בעיקר בתל אביב ובערים הסמוכות לה.

אלו שנכנסים לגור בין ארבעת הקירות שרכשו בעסקה החשובה ביותר בחייהם, משוכנעים שהם גם עומדים ליהנות מה"מגורים" החדשניים והמשוכללים לרכב שלהם – מתקני החניה האוטומטיים. ברוב המקרים זה אכן המצב, אבל מה קורה כשיצרנית מתקנים בין-לאומית נמחקת מהשוק והתקלות מתחילות לצוץ?

בישראל כיום נמכרים מכפילי חניה בעיקר של חברות מתוצרת גרמנית: Nussbaum, ששווקה עד לאחרונה בידי חברת אינטרפז טכנולוגיות; Wöhr, המשווקת על ידי פרומוט מתקני חניה; ו־Klaus, גם היא גרמנית, המשוּוקת על ידי אלקטרה פתרונות חנייה. בגזרה הישראלית בלטה חברת סמארט פארק, שהודיעה על סיום פעילותה בתחילת החודש בשל קשיים כלכליים ובכך תקעה את החניון הרובוטי, שהיה אמור להיות פרויקט הדגל של עיריית תל אביב ושל חברת אחוזות החוף בתחום החניה הרובוטית.

לפי הערכות של גורמים בשוק, עלותו של מתקן חניה נעה בין 18,000 ל־100,000 שקל למקום חניה, ומחירו הממוצע עומד על 50,000-–65,000 שקל. הבעיה מתחילה כשהחברה שמתקינה את מקומות החניה מפסיקה לפתע לעבוד, וכשאין חלקי חילוף או תחזוקה נאותה, הדיירים נאלצים להתקשר עם חברה אחרת ולהחליף את כל המתקנים, מה שעשוי לעלות להם מאות אלפי שקלים.

"אתה לא יודע אם תיתקע או שחס וחלילה יקרה אסון"

"בהזדמנות הראשונה שתהיה לי לצאת מהדירה אני אצא, וברור לי שלא אקבל שווי של דירה עם חניה. לא מתעסקת יותר עם תמ"א, ובמיוחד לא עם מכפיל חניה", מספרת בעצב מור לוי, שמתגוררת עם בעלה וילדיה בפרויקט חדש שאוכלס ב־2017 בשכונת ורבר המתחדשת בפתח תקווה.

עבודות על חניון רובוטי בפרויקט יאפא ביפו (צילום: יוסי שוורץ, יחסי ציבור)
עבודות על חניון רובוטי בפרויקט יאפא .ביפו החניון אינו קשור לנאמר בכתבה|צילום: יוסי שוורץ, יחסי ציבור

מדובר בפרויקט של 33 דירות, ובשטח המשותף תשע משפחות קיבלו תשעה מכפילים, כלומר שלושה מתקנים בני שלוש קומות האחד. כיום, לדברי לוי, המתקן של אחד משכניה יצא מכלל שימוש ואחד אחר, זה שלה, סובל מתקלות; אך כשהיא ודיירים נוספים פונים לקבלת שירותי תחזוקה – אין עם מי לדבר.

 לוי מתארת השתלשלות עניינים שבמסגרתה לא הבינה ממי אמורים הדיירים לקבל אחריות ותחזוקה. בפרויקט שבו היא ומשפחתה מתגוררים, מדובר במתקנים מבית Nussbaum הגרמנית, אשר שוּוקה בבלעדיות על ידי אינטרפז טכנולוגיות, ועומדת בשורה אחת עם החברות הבולטות בתחום החניות האוטומטיות.

 למרות היותה חברה מובילה ומוכרת בגרמניה, בספטמבר 2020 הודיעה Nussbaum על חדלות פירעון, ומאז התעוררה בעיה של השגת חלקי חילוף מתוצרתה והתקנתם. כיום חברת אינטרפז טכנולוגיות משווקת את מתקני החניה של חברת DE-PARK, אף היא מתוצרת גרמנית ומוכרת.

 "המכפילים נדחפו ברגע האחרון להסכם. היינו צעירים, היה לנו חלום לבית, ולכן לא דיברנו על מכפיל חניה. מהיום הראשון לא קיבלנו אחריות על המכפילים. התקלה הראשונה קרתה שבעה חודשים בלבד אחרי קבלת טופס 4. החברה לא לקחה אחריות עליה, וציינה שיש לחתום איתם על הסכם שירות ובדיקת תקינות לפני כניסה להסכם כזה", נזכרת לוי. "המכשירים האלה מתקלקלים על כל דבר, מכל דייר שסבל מתקלה נדרשו עשרות אלפי שקלים, נשלחו חוזים אפורים ולקוניים, ואפילו לא נתנו לנו הצעות מחיר מסודרות".

 לבסוף, לדבריה, היא ניסתה להתקשר עם חמש חברות המספקות פתרונות חניה, אולם לאף אחת מהן לא היו חלקי חילוף מתאימים. בשל התקלה במתקן המשויך לדירתה, נאלצה לבסוף להיקשר בחברה אחרת, שמספקת לה שירות בלבד.

 "קנינו חניה – ואין לנו חניה. אפילו להכפיל אי אפשר, כי אתה לא יודע אם תיתקע או חס וחלילה יקרה אסון, במיוחד כשלא הצלחנו למצוא חברת ביטוח שתבטח את המכפיל. קיבלנו חתיכת פח שקוראים לו 'חניה', וזה לא רק השווי שאובד; זאת אכזבה גדולה מאוד. כיום אני חונה לצד המדרכה, אין לנו איפה לחנות, ומצוקת החניה מטורפת", היא מסכמת.

"אם כבר קנינו דירה בתל אביב – זה חייב לעבוד כמו שעון שווייצרי"

פרויקט נוסף ויוקרתי בשכונת לב תל אביב שגם בו הותקנו מתקני חניה של Nussbaum בחר להחליפם לחלוטין לאחר שהתברר כי בהיעדר הסכם ארוך טווח לשירות ותחזוקה עם חברת אינטרפז טכנולוגיות, לא יוכלו הדיירים לקבל מענה לבעיות תחזוקה ולתקלות שעלולות לצוץ. "מדובר בפרויקט בוטיק ותיק שנוהל הרבה שנים על ידי נציגות הבית המשותף, והועבר לניהול חברה חיצונית", אומר אמיר רוזנבלום, הבעלים והמייסד של חברת עידן (ש.נ.י) ניהול ואחזקת מבנים. "כשנכנסנו לנהל את הפרויקט הגענו להתמודד עם מתקן החניה, ואנחנו פוגשים דברים דומים גם בפרויקטים אחרים".

חניון רובוטי בבניין בדרום תל אביב
בניין עם חניון רובוטי. לחניון אין קשר לנאמר בכתבה.

 לדברי רוזנבלום, לחברת הניהול אין אחריות על מתקני החניה, אבל היא הזרוע המנהלת והמקשרת בין מתחזק מתקן החניה לדיירים. "התפקיד שלנו הוא להיות האוזניים והעיניים של החניה. לו הייתי מלווה את הפרויקט הזה מההתחלה, הייתי מבקש לראות הסכם לפני החתימה עם מתקין המערכת, ודואג ליצוק פנימה מנגנונים שילוו את הדיירים לאורך שנים. העסק לא מתחיל ונגמר בלהביא מוצר לארץ, אלא הוא נמדד באורך החיים של השירות ובזמינות לטפל בהפרעות".

 "כשמתקן חניה רובוטי או חצי־רובוטי נתקע והרכב בתוכו – אני נתקע עם המתקן. זו פגיעה גדולה באיכות החיים של הדיירים, והמחירים גבוהים מדי בשביל לתקן אותו", מסביר רוזנבלום. "הדיירים שמוצאים את עצמם בסיטואציה כזו הם קודם כול מתוסכלים מאוד ונוצר משבר. יכול לקרות שחניון שדיירים שילמו עליו ממיטב כספם יהיה תקוע ויעמוד כפיל לבן".

 רוזנבלום מתאר מצב של היעדר מענה, ובחברת הניהול נאלצים להעביר את השירות והתחזוקה לספקים אחרים. "הבעיה היא שספקים אחרים אומרים שאין חלפים וצריך להחליף הכול. צריך להבין, שוק מתקני החניה מחויב לסופר־מקצועיות. מעבר לפגיעה באיכות החיים, היעדר תחזוקה של מתקן כזה מהווה סכנה. צריך שיהיו סטנדרטים לשירות ותקינה. אם כבר קנינו דירה בתל אביב או בעיר אחרת שסובלים בה מצפיפות חניה, ושילמנו על זה המון כסף – זה חייב לעבוד כמו שעון שווייצרי".

 ״אנחנו מקבלים לפחות 2-3 פניות בשבוע לגבי שירות או עזרה של מתקן תקוע ששייך לחברות אחרות, ביניהן נוסבאום, וברוב המקרים אין איך לעזור להם״, מספר אילן חנימוב, מנהל קשרי לקוחות בחברת פרומוט, המשווקת את מתקני החניה Wöhr בישראל. ״דיירים לא מצליחים לחלץ את הרכב שלהם וצריכים סיוע, והאמירות של ׳אני לא מקבל שירות׳ ו׳תציל אותי׳ חוזרות על עצמן בכל פעם.״

 

חנימוב מצביע על התופעה שחוזרת על עצמה במהלך השנה האחרונה, ובחלק מהמקרים מסתיימת בהחלפת מתקני החניה בפרויקטים, בין אם באופן נקודתי לדייר או כליל לכל בעלי הנכסים, על מנת שיוכלו בפרומוט לתת מענה של שירות ותחזוקה. ״מתקני חניה הם מצרך שזקוקים לו, בטח באזור תל-אביב. בעלי דירות עם חניות אוטומטיות חייבים להבין שיש להם מוצר שאין מי שייקח עליו אחריות. ברגע שיקרה משהו בטיחותי, אנשים יבינו שזה מסוכן. לנו יש את האפשרות לתת שירות למתקנים של Klaus כי המתקנים מאד דומים וכך גם החלפים והרבה יותר קל לקבל עליהם אחריות, אבל במקרה של נוסבאום הם לא זהים.״

לא רק המתקן תקוע - גם התקן תקוע

הסיפור הנקודתי על אודות מתקני חניה לא תקינים, ושאין מי שיתקן אותם בשל היעדר הסכמי שירות ותחזוקה, היה יכול להסתיים כאן. אבל בבדיקה מעמיקה יותר מתברר שעולם מתקני החניה עלול להיות פרוע ומסוכן הרבה יותר – וכאן כבר מדובר בסיפורו של תקן, ששימו לב – בישראל הוא לא מחייב.

מכון התקנים הישראלי אימץ כבר ב־2005 את התקן האירופי למתקני חניה, וגם מִנהל התכנון הביע נכונות לקדם את הדרישה באמצעות תקנות התכנון והבנייה. אך על אף בקשת מִנהל התכנון להחיל את התקן הקיים – לא נעשה מאז דבר. בשיחות סגורות עם גורמים המעורים בנושא, תואר מצב שבו אף משרד ממשלתי לא ממהר לקבל אחריות על נושא הבדיקות התקופתיות, בדומה לאלו הקיימות בתחום המעליות.

 ומה קורה בינתיים בשטח? "מאחר שאין רגולציה בתחום, למעשה כל מי שרוצה ויש לו היכולת ליצור קשר עם יצרן כזה או אחר בעולם, כולל בדרום־מזרח אסיה, יכול להביא מתקנים. היום החברה קיימת – ומחר לא. זה יכול להיות גם הספק בארץ וגם היצרן", אומר אמנון תשובה, מהנדס, יועץ מתקני חניה ובודק מוסמך. "כבודקים פרטיים אנחנו מנסים להגיע למצב שגם ללא רגולציה ננסה לקיים אותה ולעבוד עם מתקנים שעומדים בתקן, אבל זה המעט שאנחנו יכולים לעשות".

 להשקפתו של תשובה, בעל ניסיון של 25 שנה, בהיעדר יכולת תחזוקה והספקת חלקי חילוף בשל אי־עמידה בתקןמספיק רק השימוש במתקן כפלטפורמה לחניה כדי להימצא בסיכון. "חייבים לפתור את הבעיה לכאן או לכאן – להחליף את המתקן או פשוט לא לחנות בו עוד. מאחר שאין רגולציה, ראוי שוועדי הבתים, העסקים וגם הקבלנים יבצעו בדיקה יסודית לפני שהם בוחרים בחברה למתקני חניה, מתוך ראייה ארוכת טווח של מי החברה שמתקשרים איתה. עליהם לערוך סקר שוק, להתייעץ עם בעלי מקצוע ולוודא מה החוסן הפיננסי של החברה – גם זו הישראלית וגם זו שמייבאים ממנה; הם צריכים לבדוק מה המוניטין שלהן ומה רמת השירות".

 

בעקבות הטענות שעלו פנינו לאיתן חוזינוב, מנכ"ל אינטרפז טכנולוגיות, והוא השיב בתגובה: "חברת אינטרפז קיימת מעל ל־25 שנה והיא אחת החברות הוותיקות והאמינות בשוק מתקני החניה. חברתנו מחזיקה מלאי זמין למרבית הרכיבים של מתקני החניה השונים בשוק לרווחת לקוחותינו, אשר בחרו לקבל שירות מחברתנו לאחר ההתקנה. לאחר בדיקה מדוקדקת נמצא שאין כל בעיה של חלקים חילוף זמינים עבור לקוחות החברה; ההפך הוא הנכון, בידי חברתנו קיימים חלקים הנדרשים לקהל לקוחותינו החתומים עימנו על הסכמי תחזוקה ושירות. לאחר בדיקה ספציפית של הפרויקטים (המוזכרים בכתבה – מ) נמצא כי חברת האחזקה של הבניינים המדוברים בחרה שלא לבצע שירות ואחזקה על ידי חברתנו וכלל לא חתומה על הסכמי שירות ואחזקה, ולא בוצעה כל פנייה בנושא חלקי חילוף. משכך, מיותר לציין כי אין דבר וחצי דבר בקשר לטענות לכאורה, ואם ישנן, הכתובת היא נותן השירות שעימו התקשרו בפרויקטים אלו".

באינטרפז טכנולוגיות הדגישו כי כיום החברה מקבלת גיבוי טכני מלא מהיצרנית הגרמנית המוכרת DE-PARK, ובאפשרותה של החברה לספק חלקי חילוף בהתאמה מיוחדת למוצרי Nussbaum. לדבריהם, במקרים של חלק מסוים שחסר – אינטרפז דואגים ליצור חלק חילוף מיוחד ללקוחותיהם, ובלבד שקיים הסכם התקשרות. בחברת אינטרפז בחרו שלא להשיב על השאלה בכמה פרויקטים בישראל מותקנים כיום מתקני חניה של Nussbaum חדלת הפירעון.

ממִנהל התכנון נמסר בתגובה: "יש לבצע תחילה הליך של רוויזיה לתקן משנת 2005 ועדכונו בהתאם. נושא זה מצוי בטיפול הגורמים הנוגעים בדבר במשרד הבינוי והשיכון ומנהל הבטיחות במשרד הכלכלה. עד להשלמת הטיפול בעדכון התקן, מנהל התכנון מנוע מלקדם את הנושא בתקנות התכנון".

ממשרד הכלכלה נמסר: "עדכון תקנים מתבצע במכון התקנים, ולא במשרד הכלכלה".

בעקבות פנייתנו למשרד הבינוי והשיכון, הובהר בפנינו כי בכוונת הגורמים האחראים במשרד להאיץ את הטיפול בנושא כדי לקדם את הדרישה לעמוד בתקן עדכני. בנוסף, נמסר בתגובה כי "משרד הבינוי והשיכון היה חלק מפגישה שהתקיימה בחודש יולי 2020 בנוכחות כלל הגורמים הרלוונטיים לקידום נושא זה. בפגישה עלו מספר נושאים שחייבו עבודה ובדיקה רחבה ומעמיקה מטעם הנוכחים. עם סיום עבודת המטה בנושא, יפעל המשרד ליצירת קשר עם מנהל התכנון לצורך קידום נושא חשוב זה".