בעבור חופן (גדול מאוד) של דולרים
העשירים חזרו לחיינו השבוע בזכות שתי נשים. לא, לא שרי אריסון או מרים אדלסון, אלא דווקא שתיים שעומדות ליד העושר. שי לי שינדלר, שזכתה בעושר בזכות בעלה (אבל בעצם יש לה זכויות רבות בו, כפי שטענו פה), ועדי אלטשולר, האישה מאחורי "כנפיים של קרמבו" ועוד יוזמות מבורכות שגערה באנשי היי טק שלא תורמים למיזמים שלה, בניגוד לאנשי ההון הישן.
הסרט של שינדלר על העושר החדש (בעצם לא חדש. יותר עושר מוגדל), שנפל בחלקה חשף לכאורה את האמת על מי שאלטשולר התלוננה ש"לא מכניסים את היד לכיס המזוין שלהם" – בעוד שהיא עסוקה ברגשות אשם לגבי העובדה שפורשה חונה בחניה, הם בטוחים שהכסף הגיע להם בזכות עבודה קשה. כל המצקצקים, המבקרים או סתם אנשים מרשות המסים מונעים מאותה סיבה: "שנאת עשירים".
המושג הזה אהוב בעיקר על העשירים עצמם. מי אתם שתסבירו להם שגם מורה בבית הספר או אינסטלטור עובדים קשה אבל לעולם לא יוכלו להגיד ש"יצאו מהמעגל שנלחץ מיוקר המחיה"? קל מאוד לתמוך בפירמידה כשאתה נמצא בשפיץ שלה.
אולי במקום לדרוש מהעשירים שיהיו נחמדים יותר ויעניקו לנו מכספם (כפי שתובעת אלטשולר), או שפשוט יפסיקו לנקר עיניים בעושר המופלג שלהם כפי שמבקשת שינדלר, אפשר לחזור לרעיון הישן ההוא לפיו פערים עצומים של עושר בחברה לא מועילים לה, ובטח לא מפתחים אותה. אנחנו לא צריכים לחיות בחברה שמחזרת על פתחים של גבירים, אלא בחברה שבה כל אחד, לא משנה איפה נולד ומה עיסוקו, יכול להתקיים בכבוד. לא מעט אנשים באלפיון העליון יגידו שמדובר ב"מושגים מיושנים". על כסף הם לא יעזו להגיד את זה אף פעם.
שי לי שינדלר. כמו הצצה לעולם מרוחק|צילום: מתוך "העשירים החדשים", קשת 12 גלאמפינג בצפון תל אביב מחכה לפראיירים
בתחילת השבוע פורסם הסיפור המדהים הבא: מודעה שהתפרסמה באתר יד 2, הציעה להשכרה בת"א אוהל על גג ב-5,500 שקלים. המודעה מבטיחה דירת גג בגודל של 55 מ"ר, אלא שמרבית הדירה מורכבת מכיסוי ברזנט על מרפסת, ורק 10 מ"ר הם למעשה בנויים.
בעוד שבעלת הדירה טענה בתוקף כי "אין כאן משהו לא חוקי", אנחנו לא הסתפקנו בהבטחה ובעזרת עורך דין עמיחי זלצר, גילינו שעל פי תוכניות הבניין, המבנה הצמוד לאוהל הוא חדר שייועד לכביסה, והוא אינו מיועד למגורים.
צריך לזכור ששוכר שבוחר לגור בדירה לא חוקית נוטל על עצמו סיכון. ראשית, אם העירייה תפתח בהליכים כנגד בעל הדירה, היא עלולה לבקש צו הריסה ולהרוס את החלקים במבנה שנבנו ללא היתר, והשוכר יכול למצוא את עצמו מסולק מהדירה ללא התראה. בנוסף, מגורים בדירה שנבנתה ללא היתר חושפים את השוכר לסכנות רבות, בין היתר חברות ביטוח נוטות להתנער מכיסוי ביטוחי, המבנה לא בהכרח עמיד בכל מפגעי הטבע, חשוף לסכנות קריסה, שריפות וכו'.
הרשתות חגגו, התקשורת פרסמה והמודעה של הדירה הוסרה מהאתר.
"יופי", חשבנו. לפחות נדמה שהמשכירים למדו לקח, והבינו שאנשים לא עד כדי כך מטומטמים.
אבל מציאות לחוד והסקת מסקנות לחוד. יומיים לאחר שוך הסערה, המודעה חזרה לאתר במלוא הדרה, עם דרישת מחיר מופחתת אומנם אבל, תחזיקו חזק, עם מתווך שככל הנראה הבטיח להשכיר את הדירה, למרות כל הבלאגן שנוצר סביבה.
זאת לא הפעם הראשונה שבעלי דירות (או מחסנים, או חדרי כביסה) מציעים אפשרות דיור במקומות שאינם ראויים למגורי אדם, ועל זה נאמר: פראיירים לא מתים. הם רק מתחלפים.
המחיר ירד, אבל נוספה עמלת תיווך|צילום: צילום מסך מתוך יד2 הריקול של שטראוס: ניהול משבר מופתי
המון אנשים מבולבלים עמדו השבוע מול הארון הביתי ותהו אם לזרוק את המוצרים של חברת שטראוס לפח. "מה לעשות", הם התלבטו. האם לזרוק רק את המוצרים שיש עליהם ריקול עם התאריכים הספציפיים, או לא לקחת סיכון ולזרוק הכל?
התשובה הראשונה שלנו הייתה: "למה להיכנס לפאניקה מיותרת. יש באתר של שטראוס רובריקה שבה ניתן לרשום ברקוד שעל גבי המוצר- והאתר מיידע אם ניתן להשתמש במוצר או לא.
ואז, כשניסינו לחפש את המקום המיועד- גילינו שהוא נעלם ובמקומו נוצר כפתור פשוט: קניתם מוצר? מגיע לכם פיצוי כפול.
כששאלנו את דוברת שטראוס, למה הם החליטו להרחיב את הריקול התשובה הייתה פשוטה: תוצאות המעבדה שהתקבלו ביום רביעי מלמדות כי נמצאו חיידקי סלמונלה בשתי דגימות בשני מוצרי שוקולד, מתוך 270 דגימות במוצרים שנבדקו, ואשר יצאו לחנויות והיו במסגרת הריקול שהוכרז. לאור תוצאות אלו החליטה הנהלת החברה לא לקחת כל סיכון, גם אם הוא נמוך , ולהסיר את כל מוצרי המפעל מהמדפים.
מדובר על מוצרי שוקולד עלית, עוגות עלית, ופלות עלית, חטיפי דגנים אנרגי, פריכיות מצופות שוקולד אנרג'י, המסטיקים וסוכריות הטופי - מכל תאריכי התפוגה.
נשווה את ניהול המשבר הזה לניהול המשבר של תנובה ב- 1995 לדוגמא, אז חשף העיתונאי רונאל פישר ממעריב, שהחברה הוסיפה סיליקון (הידוע כחומר מסרטן ונאסר לשימוש במוצרי מזון) לקרטוני חלב 1 אחוז שלה, ללא ידיעת הציבור.
תנובה הכחישה את הטענות ויצאה חיש מהר בקמפיין אגרסיבי בכלי התקשורת במטרה להפריך את החשדות נגדה.
אז נכון, אף אחד עוד לא יכול להוכיח כמה זמן ידעה חברת שטראוס על המפגע התברואתי, או מה סדר הגודל של הפגיעה בציבור (עד כה על פי פרופ' אש יש עלייה בדיווחים על סלמונלה, אך לא ברור אם זה בגלל שטראוס או בגלל מודעות גבוהה יותר), אבל דבר אחד טוב צריך להגיד: שטראוס לוקחת אחראיות מלאה, שולטת בדיווחים שיוצאים לתקשורת, ומקדימה תרופה למכה ומפצה צרכנים. ועל זה מגיע שאפו.
עפרה שטראוס|צילום: חדשות 12 איך מחיר הדלק עולה אם מחירי הנפט יורדים?
אתמול (ה') פורסם כי החל משבת בחצות: מחיר הדלק יזנק ויחצה שוב את רף 7 השקלים, וכבר בשבוע הבא מחיר הדלק ירשום התייקרות נוספת של 12 אגורות לליטר.
זאת אף שרק לפני כשבועיים הוזלה מס הבלו בחצי שקל, המטרה להוריד את מחיר הדלק מתחת ל- 7 שקלים.
לעלייה הזו יש שני סיבות: הראשונה היא שבחלם כמו בחלם, מס הבלו צמוד למדד המחירים, שעלה, ומכאן התייקרות הדלק בגלל המס ב- 6 אגורות. הסיבה השנייה היא נובעת מהעלייה בשער החליפין של הדולר מול השקל.
למרות הגרפים של החוזים העתידיים על הנפט, שמראים ירידה מסוימת במחיר הנפט מ-120 נקודות במרץ ל-101 נקודות באפריל, בעולם עדיין צופים מחסור חמור בנפט במהלך החודשים הבאים.
כל שנותר לראות זה איך ליברמן יגיב לעלייה הזו, והאם הוא יוריד עוד את המס על הדלק, או שההחלטה להגביל את ההוזלה לשלושה חודשים בלבד תישאר בעיניה. אם זה יקרה - צפויים כאן מחירים ברמות שלא הכרנו.
חביות נפט. אולי עדיף ללכת ברגל וזהו|אילוסטרציה: Shutterstock קנה אותי, אילון
לאחרונה, בטיול בהרי ירושלים, שמענו חבורה של תלמידים בני 13 שרים את הגרסה שלהם לאחד מי יודע על פי רשימת האנשים העשירים בעולם. הם אמנם לא נצמדו לרשימה עצמה (וורן באפט פחות מעניין בני נוער, מתברר), אבל השורה האחרונה, והאהובה עליהם מכל, הייתה: "אחד אילון מאסק, אילון מאסק, אילון מאסק, שבשמיים ובטסלה שלו".
עבור הרוב המוחלט של האנושות, מאסק באמת נמצא בשמיים. עם עושר שגורם לכל מי ששי לי שינדלר מדברת איתו להרגיש אמיד כמו מוכר ארטיקים בחוף הים, אין דבר שהוא לא יכול לעשות. השבוע, למשל, הוא החליט לקנות את טוויטר. לא לגמרי מכספו שלו, כמובן. אתה לא הופך לאיש העשיר בעולם אם אתה משתמש בכסף שלך.
ובכל זאת, מדובר בהוצאה גדולה ולא לגמרי הגיונית. טוויטר היא רשת שרבים אוהבים לצטט ממנה ולכתוב עליה, בדרך כלל רגע לפני שהם עוברים לרשתות אחרות. דיווחה השבוע על גידול בהכנסות, אבל גם על הפסד של 128 מיליון דולר ברבעון. לא החברה הקלאסית שהייתם קונים ב-44 מיליארד דולר.
אבל מאסק עושה את זה, כי הוא יכול. בעידן המגה עשירים, אין משהו שהוא בלתי אפשרי, חוץ מלפתור בעיות אמיתיות בעולם. כמו מספר 2 ברשימת העשירים, מאסק לא ממש עוסק בעניי עירו. באוקטובר האחרון טען מנהל באו"ם ששני אחוזים מהונו של מאסק יכולים לסיים את הרעב בעולם. מאסק ביקש תכנית מפורטת וטען שאם יראה אחת ימכור מיד מניות של טסלה. מאסק לא פנה לבעלי התפקידים באו"ם, חלילה. הוא צייץ בטוויטר. האו"ם נענה לאתגר והציג תכנית. אלא שמאסק כבר עבר לציוצים הבאים.
יש משהו מרגש בעובדה שמאסק, וגם ג'ף בזוס, מוציאים מיליארדים כדי להביא אנשים לחלל. באמת. אבל מתגנב החשש שבכל הכסף שלהם (שבסופו של דבר לא נוצר מעצמו, אלא הגיע מכיסים של אחרים), אפשר היה לעשות שימוש מועיל יותר.
אם בכל זאת אתם רוצים להתחיל את השבוע בפרספקטיבה אחרת, כדאי לצפות בריאיון שערך מאסק רק השבוע שבו הוא מודה שהוא מרגיש בודד. "הרבה אנשים אוהבים להיות לבד", אומר המראיין. "באמת?", שואל מאסק בהפתעה.
חבילות במרכז המיון של דואר ישראל. עסק טוב?
|
צילום:shutterstock