אני יוצאת מהבית ב-08:36, מצויידת בקורקינט הכתום שלי עם קסדה על הראש. בחדשות הודיעו על פרפרים רבים שפוקדים את הארץ ובאמת, שביל האופניים בפארק הירקון היה מלא בהם. הם מכים בי בחוזקה ולרגע נדמה לי שאחד אף מצא עצמו בתוך המעיל שלי. עולה בי המחשבה לעצור ולבדוק אבל אני מחליטה להמשיך, מקווה לעשות את זה ברמזור. "למזלי" אני בגל ירוק הבוקר, אז אולי אגיע לעבודה עם פרפר בחליפה, למי מאיתנו זה לא קרה.
אני מגיעה למעבר חציה, משמאלי אוטובוס, מימיני המדרכה. כדי לא לפגוע בהולכת הרגל שבדיוק חוצה, אני עוקפת אותה בסיבוב גדול. ברגע הבא אני מוצאת עצמי שרועה על הכביש, כשהרגל לכודה מתחת לקורקינט הכתום שלי.
אמבולנס. מיון. גבס. ניתוח. גבס. אשפוז. כיסא גלגלים.
אני מסתכלת על כף רגל שמאל שלי, ואז על כף רגל ימין, זאת עם הפלטות והברגים, אני לא מוצאת קשר בין השתיים. נדמה שכף הרגל הזאת כלל לא שייכת לי. היום, אחרי שנתיים של פיזיותרפיה אינטנסיבית אני הולכת. אני לא יכולה לנעול נעלי עקב, לא מסוגלת ללכת בקצב מהיר יותר מעשרים דקות רצוף, אבל אני הולכת, וזה מה שחשוב עבורי. אבל זהו, אני רק הולכת. אם צריך - אני עולה על אוטובוס או "באבל" ביום שקצת בא לי להתפנק.
אני יודעת מה אתם חושבים עכשיו, "ממש אני אעלה על אוטובוס ואאחר לעבודה/ ללימודים/ למשפחה", ואתם צודקים. וגם שרת התחבורה מרב מיכאלי (כשמאחוריה עומדת עלמה זק) התייחסה לכך אתמול ב"ארץ נהדרת": "תיסעו ברכבת, באוטובוסים, באוטובוסות, אני אדאג שהם לא יאחרו". אז נכון, סאגת התחבורה הציבורית היא בעיה בפניי עצמה, אבל סטטיסטית - היא הרבה יותר בטוחה.
נחזור רגע למצב הליכה ונדבר על הולכי הרגל, שהם כולנו בעצם בזמן נתון. ומה קורה איתם? ניחשתם נכון. אם צפיתם אתמול (רביעי) ב"ארץ נהדרת", אתם יודעים לאן זה הולך - רוכבי קורקינט פוגעים בהם. לפי נתוני הלמ"ס בשנה שעברה (שהייתה שנת קורונה), מתוך 694 נפגעים בתאונות קורקינטים חשמליים שדווחו למשטרה, 560 היו הרוכבים, ומתוך 261 בני אדם שאושפזו בתאונות שלא דווחו - 100 היו נהגי קורקינטים, ובקטגוריה הזו נפצעו דווקא יותר הולכי רגל ומי שהורכבו על הכלי. ולמרות שעיקר הנפגעים המדווחים בתאונות אלו הם הרוכבים עצמם, המדרכות, שגם ככה מלאות בדוכני פיס, עמודי חשמל ומכוניות חונות, הפכו למפחידות עוד יותר בעבור הולכי הרגל שאמורים לנוע בהן בלי לחשוב פעמיים.
כך גם התייחסה לתופעה "ארץ נהדרת", שהציגה פקק באולפן, תופעה שכולנו סובלים ממנה באופן מוגבר בשנה האחרונה. וכמו שאמר בהלצה איל קיציס: "הפתרון היחיד לבעיית הפקקים הוא הקורקינטים החשמליים". פה התחיל המערכון המצחיק, עם המסר הברור והמאכזב: הקורקינט מסוכן לרוכבים, להולכי הרגל, לנהגי המכוניות, לכולם.
בתחילת הנסיעה אורי לייזרוביץ', שמגלם שחקן בפרסומת לקורקינט, עולה על הכלי כשהוא מתכוון לחבוש קסדה, אלא שאז האפליקצייה מבשרת לו בשמחה: "אין צורך בקסדה, הראש שלך עשוי מפלדה ולריאנית כמו ב'משחקי הכס'. החל בנסיעה על המדרכה, לך מותר, אתה מעל החוק, אתה השליט של הרחוב, קדימה באטמן". באותו רגע פוגע לייזרוביץ' בהולך רגל על המדרכה. המערכון עוד בקושי התחיל וכבר עולות כל כך הרבה בעיות.
אז נכון, יש אכיפה על קסדות, אבל הדרך להתחמק ממנה היא די קלה. ומה לגבי הנסיעה על המדרכה? בזה אני מאשימה אותם, אבל גם את האחראים על התשתיות בעיר. איפה שבילי האופניים? אפרופו רון חולדאי AKA טל פרידמן עם העבודות בכבישים, שבילי האופניים נעלמים, נחסמים, מתקצרים. אז מה אמור רוכב הקורקינט לעשות? לרדת לכביש? ושם מה? הוא נוסע נגד כיוון התנועה פעמים רבות כי אין אכיפה, חותך מכוניות ולפעמים הוא אפילו לא מחזיק ברישיון נהיגה. איך "ארץ נהדרת" אמרה בפרסומת? "מחקרים קובעים שבתאונות בין משאית לקורקינט - רק נהג המשאית בסיכון".
וזה לא עוצר כאן. רוכבי הקורקינט פעמים רבות מתעסקים בכל דבר, חוץ מהמסלול שמול העיניים שלהם. פשוט כי העיניים שלהם לא שם, הן עסוקות, "בזמן הרכיבה זה הזמן שלך לבחור שיר שאתה אוהב מהטלפון, לסמס" וכו', בקיצור הבנתם. ומה עם "משעמם לך לרכב לבד? קח עוד מישהו". את זה אני ממש לא צריכה להסביר. הבעיות פשוט לא נגמרות.
תשמעו, בגלל מה שעברתי, גיבשתי דעה לפיה אני לא בעד קורקינטים, ממש לא. אבל, וזה אבל חשוב ללא ספק, זאת דרך ההתניידות הנוחה ביותר בתל אביב, ובקרוב גם מחוץ לה. מישהו אמר העיר הכי יקרה בעולם? תוסיפו לזה גם כמה טייטלים כמו העיר הפקוקה בעולם והצפופה במדינה. עכשיו, אני לא אגיד לאף אחד לא לעלות על קורקינט ולא אתווכח איתכם אם כבר החלטתם שכן. אבל, וזה עוד אבל חשוב, אני נסעתי על הקורקינט במהירות מאוד נמוכה, לא נסעתי בזגזוג, לא התעסקתי במכשיר הטלפון, לא רכבתי על מדרכה, לא נגד כיוון התנועה, לא הרכבתי אדם נוסף ובטח שלא ניסיתי ״לבדוק למה הכלי מסוגל״. ובכל זאת, צלקת רחבה ומכוערת מקשטת לי את כף רגל ימין עכשיו. הנפגעים מקורקינט או מאופניים חשמליות לא בהכרח נוסעים באופן לא בטוח, אבל מה שבטוח, תמיד יהיו נפגעים.
אז מה עושים? מי אשם? שאלה טובה. אולי לחולדאי יש פתרון? חוץ מלהמשיך לחלק דו"חות ולהפוך את תל אביב לעיר היקרה בגלקסיה? עם מי צריך לדבר? מי אחראי? הרוכבים? הולכי הרגל? הנהגים? מנהלי העבודות? פתרונות מישהו?
