גבר שעבד עד 1995 ככבאי ופיתח בשלב מסוים מחלת ריאות, הוכר לאחרונה בבית הדין לעבודה בנוף הגליל-נצרת כנפגע עבודה. לאחר שמינה מספר חריג של מומחים רפואיים כדי לבחון את הקשר הסיבתי בין המחלה לעבודת התובע, ובחלוף סבב שאלות הבהרה מתיש ובלתי נגמר – שוכנע סגן הנשיא מוסטפא קאסם שהשתיים קשורות זו בזו, כך שהמחלה מהווה למעשה פגיעה בעבודה.
התובע (78) שירת ככבאי מבצעי באיגוד ערים לכיבוי אש בעמק יזרעאל למשך 22 שנה, החל מ-1973 ועד ל-1995. בתקופת שירותו, ולמרות קידומו לאורך שנות עבודתו, השתתף האיש בכיבוי שריפות על בסיס יומיומי. עבודתו בוצעה הן בשטחים פתוחים והן במקומות סגורים, כאשר בשטחים פתוחים העבודה נעשתה ללא ציוד מגן כשהוא חשוף לשאיפת עשן.
במהלך 2012, כלומר שבע עשרה שנה לאחר שפשט את מדי הכבאי, החל התובע להתלונן על קוצר נשימה. בהמשך רופאיו אבחנו אותו כלוקה ב-COPD – מחלת ריאות כרונית הנגרמת, בין השאר, מחשיפה מוגברת לעשן ולזיהום אוויר. בנסיבות אלה ביקש האיש מביטוח לאומי להכיר בו כנפגע עבודה, אך הוא נדחה. מכאן התביעה שהגיש לבית הדין לעבודה באוקטובר 2018.
כמקובל בהליכים מעין אלו, מינה השופט קאסם מומחית לצורך בחינת הקשר הסיבתי שבין מחלת הריאות לבין עבודת התובע ככבאי. אלא שהמומחית קבעה שהתובע אינו סובל מ-COPD אלא מאסטמה. בתגובה עתר התובע למנות מומחה נוסף ונענה בחיוב, אלא שעמדתו הייתה עוד יותר "גרועה" מבחינת התובע: לדברי המומחה האיש כלל לא סובל ממחלת ריאות כלשהי, לא COPD ולא אסטמה.
ספק פועל לטובת המבוטח
התובע לא התייאש למול חוות הדעת שעמדו בניגוד לגרסתו לפיה הוא חולה ב-COPD כתוצאה מעבודתו. הוא ביקש למנות מומחה שלישי במספר והשופט נעתר לבקשתו, על רקע הסתירה בממצאי המומחים והשאיפה להגיע לחקר האמת.
במרץ אשתקד הוגשה חוות דעתו של המומחה השלישי, שתמכה בעמדת התביעה. לפי חוות הדעת, התובע אכן סובל מ-COPD על רקע חשיפתו לעשן במסגרת עבודתו ככבאי, ומכאן שמתקיים הקשר הסיבתי הנדרש לצורך הכרה במחלה כפגיעה בעבודה.
בשלב זה עמד הביטוח הלאומי על רגליו האחוריות וביקש לשלוח למומחה שאלות הבהרה במטרה להפריך את מסקנתו. השופט אישר למוסד לעשות זאת פעמיים, אבל זה לא שינה את התוצאה. בין היתר שאל המוסד כיצד המומחה הכיר במחלת הריאות כקשורה לעבודה, שעה שהתובע התלונן על קוצר נשימה רק 17 שנים אחרי שהפסיק לעבוד ככבאי. תשובת המומחה הייתה, בפשטות, ש"מחלת COPD, בניגוד לאסטמה, לעתים קרובות לא מאובחנת תוך כדי החשיפה אלא אחרי זמן מה, גם שנים לאחר מכן".
משנותר המומחה השלישי איתן בדעתו, ביקש התובע לאמץ את חוות דעתו ולקבל את התביעה, בעוד הביטוח הלאומי עתר לאמץ את מסקנות שני המומחים הקודמים, שלפיהן התובע לא סובל מ-COPD.
בסופו של יום, השופט הכריע על סמך חוות הדעת השלישית. הוא נימק שבהתאם לפסיקה, במקרים בהם מונחת לפתחו של בית הדין חוות דעת סותרות – ככלל עליו לאמץ את זו המכירה בקיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה הנטענת לבין תנאי העבודה, מתוך עקרון כללי שלפיו הספק פועל לטובת המבוטח.
לפיכך השופט הכיר בתובע כנפגע עבודה ופסק לטובתו שכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד דנית מזור
- ב"כ הנתבע: לא צוין
עו"ד רונית כהן עוסק/ת ב- ביטוח לאומי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל