בני הזוג רכשו בית פרטי בקריית טבעון ב-2013. שנתיים לאחר מכן התגלתה בקירות המרתף נזילת מים רצינית. השופטת איילת הוך-טל קיבלה חלקית את התביעה שהגישו נגד המוכרים וקבעה שהאחרונים הפרו את הסכם המכר כשהסתירו מהם את בעיית הרטיבות אף שידעו עליה.

בתביעה סיפרו הרוכשים שהם קיבלו את החזקה בבית כמה חודשים לאחר חתימת ההסכם. הם שיפצו את הנכס והשכירו אותו. במהלך החורף של 2015 דיווחו להם הדיירים על נזילה במרתף, שם נפער חור בקיר הפנימי שגרם לנזילת מים על הקירות והרצפה.

לטענת התובעים, הנתבעים ידעו אך הסתירו מהם את בעיית הרטיבות הקשה ויש להטיל עליהם אחריות מלאה להתנהלות חסרת תום לב ולהפרת ההסכם.

התובעים דרשו לחייב את הנתבעים במלוא הפיצוי המוסכם שנקבע בחוזה בסך 145,000 שקל.

הנתבעים מצדם סיפרו שהם עצמם רכשו את הנכס ב-2012 במצב ישן ומוזנח. הם שיפצו אותו כמיטב יכולתם מתוך כוונה לגור בו שנים רבות אך לנוכח מצבם הכלכלי נאלצו למכור אותו בתוך זמן קצר.

הם הוסיפו כי בזמן שגרו בבית התחילו להתגלות סימני רטיבות והדבר הובא לידיעת התובעים קודם לרכישה. לטענתם, הם טיפלו ברטיבות שהייתה במרתף והבעיה נפתרה.

עוד לטענתם, התובעים ביקרו בנכס מספר פעמים טרם הרכישה ובחרו לרכוש אותו על אף סימני הרטיבות הגלויים. כמו כן, התובעים עשו שיפוץ כללי בבית וייתכן שבמהלך השיפוץ גרמו לנזק.

התובעים השיבו כי השיפוצים שערכו לא היו מהותיים ומדובר היה בהשלמת טיח חיצוני והחלפת מספר חלונות כך שלא סביר שזה מה שגרם לנזילה.

מום נסתר

עו
צילום: צילום עצמי, פסקדין
השופטת איילת הוך-טל קבעה שהתובעים הוכיחו שהנכס סבל מבעיות רטיבות וגרסתם נתמכה הן בחוות דעת המומחה מטעמם והן בסרטון וידאו שצירפו.

היא הוסיפה שהנתבעים לא הכחישו את הרטיבות במרתף אלא שלטענתם הבעיה טופלה. ואולם, די בראיות שצירפו התובעים כדי להוכיח שהבעיה לא נפתרה וחזרה על עצמה כשהנכס עבר אליהם. בנוסף דחתה השופטת את טענת הנתבעים שהשיפוץ שערכו התובעים גרם לרטיבות.

השופטת הבהירה כי בעסקאות מכר של נכסים יד שנייה קיימת חלוקת סיכונים מובנית בין הצדדים לגבי מומים נסתרים כך שלרוכש אין אפשרות להסתמך על מום נסתר כאי-התאמה המזכה בפיצוי, אלא במקרים בהם המוכר ידע על הפגם והסתיר אותו.

במקרה זה קבעה השופטת שהנתבעים ידעו על הרטיבות ואף ניסו לטפל בה אך לא מסרו עליה כל מידע לתובעים. בנסיבות אלה לדבריה מדובר בהפרת חובת הגילוי של מום נסתר בנכס ובהפרת ההסכם.

עם זאת השופטת קבעה שאין מקום לפסוק לתובעים את מלוא הפיצוי המוסכם אלא את עלות תיקון הרטיבות בלבד. 

בנסיבות אלה חויבו הנתבעים לפצות את התובעים ב-80,000 שקל בתוספת הוצאות בסך 7,000 שקל ושכ״ט עו״ד בסך 18,000 שקל.

שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

עו"ד יצחק וייסמן עוסק/ת ב- דיני מקרקעין 
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין