בבית המשפט המחוזי בירושלים התקבלה לאחרונה תביעה שהגישו בני זוג נגד קרובי משפחתם. התובעים השקיעו כספים ברכישת נחלה בבית זית. בפועל החלקה נרכשה על שם הנתבעים, שהעבירו את הזכויות לבנם ולצד שלישי. המחלוקת בין הצדדים הייתה האם כטענת התובעים מדובר בכספים שהלוו לנתבעים, או שמדובר בהשקעה כפי שטענו הנתבעים. השופטת תמר בזק רפפורט קבעה שגרסת התובעים מבוססת וחייבה את הנתבעים לשלם להם 350,000 דולר.
התובעים והנתבעים הם קרובי משפחה (הנשים בנות דוד). המחלוקת נגעה לעסקה בה נרכשו זכויות בנחלה בבית זית. הנחלה כוללת שני בתים, קרקע חקלאית וזכויות נלוות. ביוני 1997 התקשרו שני הצדדים בזיכרון דברים עם בעל הנחלה הקודם לרכישת זכויותיו. לאחר שהאגודה השיתופית לא אישרה את חברותם של התובעים, הנתבעים באו בנעליהם כרוכשים. בשלב זה נחתם הסכם בין הצדדים בו נרשם שהנתבעים יחזירו לתובעים סך של 450,000 דולר שהתובעים שילמו על חשבון רכישת הנחלה.
התובעים ציינו כי בהמשך הם העבירו 150,000 דולר נוספים כהלוואה לנתבעים לטובת העסקה. לטענתם, הנתבעים התחייבו להחזיר להם את הכספים, אך למעט סך של 250,000 דולר שהוחזרו בשנת 2011, הכסף לא הוחזר.
הנתבעים מצידם טענו כי לא הייתה כל הלוואה, אלא מדובר בשותפות עסקית בינם לבין התובעים. לגרסתם, ההסכמה בתחילת הדרך הייתה שהתובעים יהיו בעלי הנחלה הרשומים והנתבעים יהיו שותפים לא רשומים. התובעים היו אמורים לקבל בית אחד ואת הזכויות באגודה בעוד הנתבעים היו אמורים לקבל את הבית השני.
לדברי הנתבעים, התובעים שילמו 450,000 דולר בלבד על חשבון העסקה. משהתברר שלא יתאפשר להם להיות הבעלים הרשומים, עדכנו התובעים שלא יוכלו להשלים את הסכום לו היו מחויבים, 600,000 דולר. בשלב זה, כדי לא להפסיד את הנחלה הוסכם על מכירת אחד הבתים לצד שלישי ואכן הנתבעים מכרו אותו ב-1999.
הצדדים הסכימו להיות שותפים בבית השני שנותר, ובמחצית השנייה של 2011 העבירו הנתבעים לתובעים 250,000 דולר על חשבון חלקם של התובעים בבית. בהמשך הנתבעים העבירו את הבית ללא תמורה לבנם. על רקע זה טענו הנתבעים כי אין בידיהם כספים של התובעים, ולא היה מדובר מעולם על הלוואה, אלא על שותפות בנחלה.
בהסכם לא מוזכרת שותפות
השופטת תמר בזק רפפורט מבית המשפט המחוזי בירושלים קיבלה את גרסת התובעים. היא ציינה שבהסכם בין התובעים לנתבעים הוסכם מפורשות כי התובעים מוותרים לטובת הנתבעים על כל זכויותיהם מול בעל הנחלה המקורי. בהסכם לא מוזכרת כל שותפות ונכתב כי התובעים יקבלו מהנתבעים את הסכומים ששילמו על חשבון הנחלה.
זאת ועוד, גם בבקשה לפטור ממס שבח שהגישו הנתבעים במסגרת מכירת הבית הראשון מוזכר מימון בסך 450,000 דולר שהעמידו התובעים לנתבעים לרכישת הנחלה.
השופטת הדגישה שטענת ההגנה של הנתבעים, כי מדובר בהסכם שותפות, נעדרת כל תיעוד בכתב. לעומת זאת, התובעים הציגו מספר אסמכתאות משמעותיות לגרסתם.
"התמונה הכוללת העולה מהראיות היא שמספר מסמכים תומכים בגרסת התובעים כי מדובר בכספים שהיה על הנתבעים להשיב להם, כהלוואה, ולא בגרסת הנתבעים כי מדובר בשותפות", סיכמה.
עוד נקבע בפסק הדין כי סכום ההלוואה היה 600,000 דולר כך ששיעור החוב העדכני בניכוי ההחזר שנעשה ב-2011 (250,000 דולר) הוא 350,000 דולר.
הנתבעים חויבו גם בשכ"ט עו"ד בסך 120,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד רפאל קורניצר
- ב"כ הנתבעים: עו"ד יוסף בן דור
עו״ד רון זהבי עוסק/ת במקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל